עשו לנו את החודש: קבלו את נבחרת המונדיאל

חודש ענק של כדורגל עומד להסתיים לו עם המשחק הגדול ביותר שיכולנו לבקש - גמר מונדיאל ראשון בין ארגנטינה לצרפת - ולאחריו נחזור לשגרה המרגשת לא פחות. לפני שזה קורה ושתי המעצמות יתחרו על הזכות להיות אלופת העולם, בחרנו את ה-11 הגדולים של הטורניר בקטאר. מוכנים? יוצאים לדרך.

שוער: יאסין בונו. כנראה שמדובר בעמדה שהכי קשה לבחור בה מצטיין, הרי אמיליאנו מרטינס הרים את ארגנטינה ברגעים רבים (ובעיקר דו קרב הפנדלים מול הולנד) ודומיניק ליבאקוביץ' התעלה מול יפן וברזיל, אבל בונו היה מעל כולם. עד לחצי הגמר, מדי שידור משחק של מרוקו הוזכר הנתון שהיא ספגה שער אחד בלבד וגם הוא היה עצמי והעובדה שזה הפך למשפט בייסיק מעידה על כמה שההישג הזה מרשים. בונו סיפק מספר הצלות גדולות, עצר שלושה פנדלים מול ספרד בשמינית הגמר והיה חלק בלתי נפרד מסיפור הסינדרלה המרוקני.

מגן ימני: אשרף חכימי. היו כמה מועמדים ראויים כמו יוסיפ יוראנוביץ' למשל, אבל המרוקני עלה על כולם. בדרך כלל בפריז סן ז'רמן הוא מתבלט במערך של שלושה בלמים, אבל גם בקו של ארבעה שחקנים יש לו ערך רב והוא הראה זאת בגדול. חכימי הוא השחקן שתיקל בהצלחה הכי הרבה פעמים במונדיאל (23 מתוך 33) וגם בישל שער אחד מול קנדה.

בלם: יושקו גברדיול. לחובבי הכדורגל העולמי השם היה מוכר כמובן מלייפציג, אבל אפשר להגיד שבמונדיאל הזה דאג הקרואטי הצעיר שכולם יזכרו את שמו. עם יציבות, מהירות וחוכמת משחק גברדיול היה העוגן בחלק האחורי הנהדר של הקרואטים, היה השחקן שחילץ הכי הרבה כדורים בטורניר (61) וגם העובדה שליאו מסי עבר אותו בצורה כואבת בדרך לשער השלישי של ארגנטינה בחצי הגמר לא מורידה מהטורניר הנהדר שסיפק. ככל הנראה שבינואר או בקיץ ימצא את עצמו בקבוצה בטופ האירופי.

בלם: ניקולאס אוטמנדי. מעבר מחמש הליגות הבכירות לליגות כמו פורטוגל מעידה בדרך כלל על דמדומי הקריירה, אבל הטורניר הנהדר שהציג הארגנטיני בדרך לגמר הוא רק הדובדבן שבקצפת לעונה מצוינת בבנפיקה ליסבון ששייטה לשמינית גמר ליגת האלופות. אוטמנדי הוא ללא ספק אחד המנהיגים הגדולים של האלביסלסטה לצד ליאו מסי ומרטינס ובקטאר הוא הראה יציבות, רוגע וגם חילץ הכי הרבה כדורים מבין כל השחקנים שהגיעו לטורניר. בגיל 34 הבלם, שהיה חלק מהשנים היפות של מנצ'סטר סיטי תחת פפ גווארדיולה, יכול להכניס לארון התארים שלו גם את התואר היוקרתי מכל.

מגן שמאלי: תיאו הרננדז. לקטאר הוא הגיע בתור שחקן רוטציה בואכה ספסל, אבל נקרא לדגל 13 דקות לתוך המשחק הראשון של צרפת מול אוסטרליה בשל פציעת אחיו הגדול ועמד במשימה ובגדול. הטיקט של הרננדז הוא כמובן הכוח ההתקפי ועד כה הוא הצדיק אותו עם עזרה בלתי פוסקת באגף של קיליאן אמבפה, שני בישולים וכמובן השער היפה שכבש בחצי הגמר מול מרוקו. לוקה בהחלט יכול להיות גאה.

קשר אחורי: סופיאן אמרבט. המונדיאל הוא טורניר שמכתיר גיבורים לא צפויים וחושף את האוהד הממוצע לשחקנים שלא דמיין שיכולים להגיע לגבהים הללו. לפני שנחת בקטאר, הקשר נע בין הספסל להרכב של פיורנטינה ובדיוק כמו מרוקו גם הוא התבלט בניגוד לכל הציפיות. לפרקים הרגיש שאמרבט נמצא בכל מקום במגרש: מתקל, מחלץ ומנווט את האמצע של אריות האטלס. בספר דברי הימים של הכדורגל המקומי יוקדש לו חלק נכבד ומעבר לקבוצה גדולה נראה כמו פרס ריאלי בהחלט.

קשר אמצעי: אנטואן גריזמן. אם בנבחרת שלב הבתים נכתב כמה זה מפתיע שגריזמן נמצא במשבצת הזו, אז שלושה משחקים מאוחר יותר זה כבר הפך לטבעי וזו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לו על העבודה שעשה בקטאר. מחלץ כמו קשר אחורי, מייצר מצבים לחבריו כמו מספר 10, כוכב אתלטיקו וצרפת היה יכול להיות מועמד מושלם לתואר שחקן הטורניר אילולא היו שניים בכירים ממנו בהרכב הזה שאתם קוראים. שלושה בישולים יש לו ואין ראוי ממנו להיות אלוף עולם בפעם השנייה.

קשר אמצעי: אנסו פרננדס. אחת הדרכים לתאר את התהליך שעברה ארגנטינה בקטאר היא גדילה וצמיחה ורגע אחד שהיה נקודת המפנה בדרך אליה היה השינוי הדרסטי שעשה ליונל סקאלוני בין ההפסד לערב הסעודית לניצחון על מקסיקו ובעיקר הכנסתו של קשר בנפיקה ליסבון להרכב. פרננדס כבר נחשב תקופה לקשר העתיד של הכדורגל הארגנטיני בפרט והדרום אמריקני בכלל ובמונדיאל הזה הוא הפך לקשר ההווה. דוחף את הכדור קדימה ומביא איתו המון תשוקה וחוכמה, הקשר הצעיר יוכל להיות אחד הסיפורים הגדולים של האלביסלסטה אם זו תניף גביע ראשון מאז 1986.

חלוץ: ליאו מסי. המנטרה "הכדורגל חייב למסי מונדיאל" כבר הפכה להיות מאוסה בקרב חלק גדול של אוהדי הכדורגל ואם יש משהו שאפשר להגיד על הפרעוש בטורניר הזה שהוא לוקח את מה שמגיע לו בכוחות עצמו. חמישה שערים, שלושה בישולים, שלל רגעי קסם וגם כאלה שהופכים אותו לאנושי עם ניחוח קל של דייגו מראדונה. עד לקטאר למסי לא היה ולו שער אחד בשלב הנוקאאוט במונדיאל ועכשיו אפשר להגיד בביטחון שהוא סחב את האלביסלסטה במו רגליו עד למפגש הענק עם צרפת. גם אם לא יזכה בסופו של דבר בגביע הוא יוכל להיות שלם עם הריקוד האחרון שלו.

חלוץ: קיליאן אמבפה. כריסטיאנו רונאלדו כבר בשלהי הקריירה, מסי ישחק ככל הנראה את המשחק האחרון שלו במונדיאל וכוכב פ.ס.ז' ונבחרת צרפת יהפוך עם הזמן למלך הבלתי מעורער של הדור החדש (אולי יש רק אחד שיכול לערער עליו...). בינתיים, בגיל 23, הוא בדרך לסחוף את הטריקולור להישג ששתי נבחרות בלבד עשו לפניה - זכייה בק טו בק בגביע העולם - והפעם יש לו חלק גדול אפילו יותר בה מאשר ב-2018. חמישה שערים כבש אמבפה עד כה (לצד שני בישולים), הוא מתחרה עם הפרעוש על מלכות השערים של הטורניר ויכול להיות שכשיהיה בגילו יהיה ניתן להכריז עליו כאחד הגדולים ששיחקו את המשחק אם לא הגדול שבהם.

חלוץ: אוליביה ז'ירו. כמו מספר שחקנים בהרכב הזה, הגורל של החלוץ הוותיר היה יכול להיות אחרת לגמרי, אבל אז הגיעה הפציעה של כרים בנזמה שאיפשרה לדידייה דשאן להעניק לו שוב את ההזדמנות בחוד הצרפתי והוא לקח אותה בשתי ידיים. אם העובדה שלא כבש בזכייה ב-2018 הייתה כתם עבורו, אז ארבעת השערים שהבקיע בקטאר הם אבקת הכביסה שהסירה אותו ולגמר הגדול הוא יגיע עם ארבעה שערים באמתחתו, תואר מלך השערים של הטריקולור בכל הזמנים והזדמנות ממשית להיות גם מלך השערים במונדיאל.