באמצע עונת 2010/11 יצאנו למשחק חוץ קשה מול מ.ס אשדוד, אבל אני לא זוכר ממנו כמעט כלום. בסביבות הדקה ה-40 אני פתאום מוצא את עצמי באמצע מגרש כדורגל. ניגשתי לשופט ושאלתי איפה אנחנו. השופט פנה לכיוון הספסל שלנו וביקש מהמאמן ניר קלינגר להוציא אותי החוצה. יצאתי ודיברתי קצת עם הצוות הרפואי שלנו, ומשום מה הודעתי להם שהכל בסדר ואני חוזר.
חזרתי למשחק ולאחר ארבע דקות פניתי שוב לשופט ושאלתי אותו, "מה השעה כפרה?" פה הוא קצת נלחץ, ושוב פנה לספסל וביקש לבדוק אותי שנית. לפני שהספיקו להוציא אותי, נשרקה השריקה למחצית.
בדיעבד הסתבר שקיבלתי מכה חזקה בראש מברך של שחקן אשדוד בדקה החמישית. אני לא זוכר כלום עד הדקה ה-40, וגם משם זה מעורפל.
במחצית כולם הגיעו אליי ובדקו לשלומי. הודעתי לכולם שהכול בסדר, רק שיעשו לי טובה ויעדכנו אותי איפה אנחנו ומה המטרה שלנו. בזמן שקלינגר מתדרך את כולם אני הייתי עסוק בלבדוק עם שאר השחקנים מה התוצאה, מי הבקיע ואם התנפחו לי האוזניים או שזה ככה מלידה.
הבנתי שהתוצאה 2:2, שאני לא הבקעתי, וכן, האוזניים זה מלידה.
הצוות הרפואי ניגש אליי שוב לראות שאני נושם ומסוגל לצאת למחצית השנייה, ולאחר שרבתי עם כולם הבהרתי להם שאני יוצא למשחק ויהי מה. לפני היציאה שוב שאלתי את אופיר דוידזאדה מי הוא ולמה הוא נראה לי מוכר, ככה רק להיות סגור על עצמי.
יצאנו למגרש והתחלנו בחימום לקראת תחילת המחצית השנייה. ניצלתי את הזמן לבדוק עם כמה שחקנים באיזה צבע אנחנו משחקים ונגד מי. השחקנים הבינו שאני לא במצב של מאה אחוז ופנו לניר בבקשה שישים עליי עין.
המחצית החלה, ולאחר בערך חמש שניות פניתי לאופיר דוידזאדה ושאלתי ככה בנונשלנט, "אופיר, מאיפה אתה בארץ?".
זה כנראה הספיק לאופיר, שהתחיל לצרוח לניר, "תוציא אותו מהר", וזה מה שקרה.
לאחר מכן בערב רציתי לראות בטלוויזיה מה בדיוק קרה לי. אכן קיבלתי ברך לראש, שגם בהילוכים החוזרים לא ראו אותה בבירור. כנראה שאיבדתי הכרה וסבלתי מזעזוע מוח. מה שמטורף זה שאשכרה שיחקתי לאחר מכן 40 דקות. בווידאו ראיתי את עצמי מוסר ועובר שחקנים.
המשחק עצמו היה גם הזוי, והתפוצץ בדקה ה-90 במצב של 3:3 בגלל שלט פרסום שנפל על הקוון. זכינו בניצחון טכני 0:3 עם שלושער של הקפטן (אני). כיוון שזה לא מספר זוגי ויתרתי.
לרכישת הספר "דרדלה לחיבורים - הצד האחר של הכדורגל" לחצו כאן