ערן זהבי מנהל לדעתי את הפרק האחרון בקריירה במטאפורה שכבר דיברתי עליה: מטפורת "הריקוד האחרון". הסוף האפי של הקריירה הגדולה, מהלכים היסטוריים של שחקן היסטורי, מלווה בצוות רחב שעוטף ומכוון ושומר.
אלא שערן זהבי תמיד ניהל את הקריירה במטרה להגיע לחוזה הבא, תמיד לעשות את המקסימום בהווה כדי להגיע לנקודת המו"מ מתוך עוצמה, מתוך יכולת להעביר מסר לצד השני ששווה לו לשלם ולתת כי זהבי שווה את זה.
אני לא קונה בכלל את סיפורי החדר, זה הרי לא הסיפור. אני לפחות מקווה בשבילו שהוא מבין שזה לא הסיפור, למרות שאי אפשר לדעת, אבל בפוסט שלו הוא תיאר את הדבר שאולי לא קיבל מספיק תהודה, ערן זהבי ניהל מו"מ עם אורן חסון לקראת החזרה שלו לנבחרת, במו"מ הוא הגדיר לדעתי את הנבחרת כעוד תחנה בקריירת המועדונים והציב דרישות, אלא שנבחרת אינה קבוצה, בנבחרת יש מורכבות שאין בקבוצה ונכון שנבחרת לא משלמת כסף, אבל היא יכולה לתת המון.
הקריירה של ערן זהבי בלי הנבחרת לא הייתה נזכרת אותו דבר, השנים בסין היו מייצרות נראטיב שגם לצוות המסור של הריקוד האחרון היה קשה לנקות, אבל הנבחרת יצקה במורשת של זהבי משהו אחר, גדולה שקשה לתאר, אלא שאת זה אורן חסון אולי לא הבין, אולי לא שיקלל, הרי לצוות המקצועי, שמסתכל לטווח הקצר, עסקאות עם זהבי כמו לכל צוות מקצועי זה דבר נהדר, זהבי מביא את התשובה והתפוקה בטווח המיידי והקצר, עסקאות במזומן.
אבל זהבי דורש, כסף, כבוד וכוח, שלושת ה-כ' המפורסמים. זה הרי לא חדר, אם כולם יישנו בחדר פרטי, לכוכב צריך לתת משהו אחר, כדי שכולם יידעו שיש כוכב. זה הרעיון, זו המהות: לפחות מנקודת המבט שלי, הנבחרת שועבדה בשנים האחרונות לערן זהבי והצוות שבונה את מורשתו, אני אישית לא מאמין שתנועת היד א-לה מוטל'ה הייתה ספונטנית, שהנאום הזה בחדר ההלבשה ההוא בא בהפתעה (מאיפה צץ הצוות צילום ההוא?) ובכלל לא מזלזל ביכולת שלו ושל המערכת מסביב לתפור נראטיבים.
הנבחרת שועבדה בשביל ערן זהבי, מערך הדוברות יצא מגידרו כדי להסביר שמי שאשם בפרשת הוואטאפ והדרישה לגינוי שבחר להציב לחבריו לנבחרת היה מי שהוציא את זה החוצה, לא מי ששפך נפט על המדורה המורכבת של יחסי יהודים/ערבים בנבחרת ישראל שהייתה מאז ומעולם מופת של שיתוף פעולה וחברות.
הנבחרת שועבדה בשביל ערן זהבי והזימונים שדומה שהיה קשה להגן עליהם, רפאלוב שהודר מהנבחרת, הרי לעולם אי אפשר להוכיח שזה קשור, אבל עד עכשיו קשה להבין איך ויתרה נבחרת ישראל על שחקן כזה. הנבחרת שועבדה בשבילו בכל נקודה: "היה לי חוזה עם אורן חסון הוא מסביר", והוא שוכח שבסוף בריקוד האחרון, יש גם את החוזה האחרון.
וזהבי בא לחתום חוזה חדש עם הנבחרת מנקודה שכבר אינו מבין. בנבחרת אין מערכת כמו במכבי, יש עימותים, יש אגו של עוד שחקנים, יש צוות חדש, יש חשיבה שאינה מגיעה תמיד מבחירות סופר מקצועיות, הנבחרת אינה טלית שכולה תכלת, היא מסואבת ושכונתית אבל יש דבר אחד די ברור: אין סיבה לשעבד את הנבחרת לערן זהבי, אין סיבה להפוך את הנבחרת לעוד פרק בריקוד האחרון, אין סיבה לתת לערן זהבי להמשיך לנהל את העימותים שלו על חשבון כולם.
מי יודע מה יהיה העימות הבא? אולי על רקע פוליטי, חברתי, היסטורי, המועדונים שאינו אוהב, האנשים שאינו מחבב, הרי גם אם אי אפשר לדעת מה יהיה העימות. אני יכול לשער שיהיה עימות, וברבים, כי זה מה שלמדנו בקריירה מופרעת ומרגשת, שחקן ענק מצד אחד אבל מורכב מאוד לניהול בכל פרמטר אחר.
זה החוזה האחרון של ערן זהבי עם הנבחרת. הוא לא סיים לדעתי, עד שאין "וולקאם" הכל יכול לקרות, בדיוק כמו שמתח את העצבים של מעריציו במכבי כל הקיץ רק כדי לחתום במכבי כמו שרבים צפו, כך גם פה, ערן זהבי תמיד מנהל מו"מ קשוח, זה עוד יכול להיגמר בחדר פרטי, מיני בר חופשי ואפילו סיסמא לוויפיי חופשית, אבל זה החוזה האחרון עם הנבחרת, לא בטוח שזה ייגמר כמו שהתסריטאים רוצים.
הכותב הינו חלק מפאנל פודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א