התקציר באדיבות ספורט 1
יש לילות שבהם יש קסם באוויר. שאין שום דרך להסביר בצורה רציונלית את מה שקורה. שהפער בין מה שהעיניים שלך ראו לבין האופן שהערב מסתייים יכול לגרום לסחרחורת, וזה חייב להיות קסם כי בלי התערבות חיצונית. ניס אמורה הייתה לדרוס את מכבי, בלי שום קשר לפערי הכסף הלא סבירים. קבוצת צמרת בליגה טופ 5. שחקנים שאנחנו מכירים את השם שלהם. זה לא כוחות. בטח ביום שערן זהבי לא בשיא.
אבל כל הלוגיקה הזאת פשוט נבלעה אתמול בתוך האנרגיות האדירות של 27 אלף הצופים שלא הפסיקו לעודד. בתוך משחק נחישות חסר פשרות של ניר ביטון ושרן ייני בהגנה. בתוך ניהול משחק מבריק של ולדימיר איביץ' שפגע עם החילופים באופן מושלם. מכבי תל אביב הסתכלה אתמול בעיניים למציאות הכואבת שניס היא הפייבוריטית, וצחקה לה בפרצוף.
בחצי השעה הראשונה זה נראה לגמרי בלתי אפשרי, היתרון הפיזי של הצרפתים היה כמעט בלתי הגיוני. גבי קניקובסקי שמר על שחקן שגבוה ממנו ב-24 ס"מ. וזה עוד כלום לעומת היתרון הטכני. בחצי הראשון זה היה נראה כאילו הם משחקים במהירות 1.5. שחקני מכבי לא הצליחו להגיע לאף כדור. הכל מהר, הכל בנגיעה, הכל אלגנטי. זה היה נראה כאילו זה הולך להיות ערב ממש כואב.
ואז, אחרי הפסקת המים, דברים פתאום קצת הסתדרו. איביץ' סידר את המערך וזה כבר נראה פחות גרוע. עד המחצית מכבי ממש שיחקו, אפילו הגיעו למצב או שניים. אבל במחצית עדיין היה ברור לכולם שזה רק שאלה של זמן. שהבדלי הרמות הם כל כך גדולים שהעובדה שעדיין 0:0 היא לא פחות מנס גלוי.
אבל אז קרה משהו. אולי זה הקהל. אולי השחקנים. אולי בלומפילד החליט להתחפש לטירת "הווגוורטס". בשורה התחתונה המחצית השניה הייתה לא סבירה. החילופים הרימו את הרמה של מכבי, ניס הורידה קצת מהאינטסיביות, אבל אפילו זה לא היה יכול להסביר את הדקה ה-74. את המסירה הבאמת לא הגיונית של ייני. את קספר שמייכל (שמייכל!!) לא מעריך את הכדור נכון, ומתעכב שנייה לפני שהוא מחליט לצאת. את סטיפה פריצה שהצליח להסתנן מאחורי ההגנה. את הכדור שעולה באוויר. את השקט המוחלט בזמן שהוא עשה את הדרך למטה. את ההתפוצצות של הר הגעש כשהוא נחת ברשת.
ובכל זאת הקסם הבאמת גדול היה זה שקרה בהגנה. כישפי ההגנה של דניאל פרץ נעלו את השער באופן מיסטי. מכבי תל אביב, הקבוצה שבעונה שעברה הפכה את הספיגה בכל משחק לסוג של מסורת, הצליחה לשמור על שער נקי מול אחת הקבוצות הכי טובות שהגיעו לשחק בבלומפילד. השינוי שאיביץ' עשה בפחות מחודשיים הוא אדיר.
כל זה כמובן לא אומר כלום לגבי הגומלין. ניס היא עדיין הפייבוריטית הגדולה לנצח ולעלות לשלב הבתים. מכבי תצטרך עוד ערב מנותק מהמציאות כדי להשלים את אחת ההפתעות הגדולות של אירופה. אבל גם אם זה לא יקרה, זה לא באמת משנה. מכבי כבר ניצחה. לא (רק) את ניס, אלא בעיקר את עצמה של העונות האחרונות. היא מסיימת את המשחק הזה, ויוצאת למסע החשוב באמת של החזרת האליפות כשהיא מאמינה בעצמה. שהיא יודעת מה היא שווה. בקיץ כזה, זה כל מה שיכולנו לבקש.