"המשחק הטוב שהשתתפתי בו". כשמייקל ג'ורדן לקח את הלפיד
משחק אימון פנימי במונטה קרלו הפך בין רגע לקרב ענקים שגרם לגדול שחקני ה-NBA בכל הזמנים להוציא את המשפט בכותרת. 30 שנה לדרים טים, כתבה 3 בפרוייקט
מדהים לראות איך גם בפסגה של המקצוע שלהם, בנים תמיד חייבים להוציא את הסרגלים. כל ההצלחה שבעולם לא תספק את הריגוש הפשוט הזה: "ניצחתי אותך. אני טוב ממך". או כמו שמייקל ג'ורדן תיאר את זה בהקשר אחר: "הכסף שלך - בכיס שלי".
הדרים-טים שנבחרת ארה"ב שלחה לברצלונה, לאולימפיאדת 1992, לא הייתה רק הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה. היא גם הייתה הכי מצליחה, כשפורטים את הסגל שלה לשחקנים שהרכיבו אותו. 66 הופעות באולסטאר. 60 בחירות לאחת מחמישיות העונה. תשעה תארי השחקן המצטיין של העונה. ו-10 אליפויות. זו הייתה הספירה כשהתקבצו לשחק יחד, הם ישיגו עוד הרבה מהכל. כמו שקל לשער, כל ההצלחה הזו מגיעה בילט-אין עם הרבה אגו. לא תמצאו יותר מדי קדושים אלטרואיסטים שיצליחו לדחוף את עצמם להישגים כאלה, או בכלל ינסו מלכתחילה.
ועכשיו דמיינו עשרה שחקני היכל התהילה על המגרש. בו"ז. יחד עם המטען החורג של האגו שלהם. משחק האימון של הקבוצה במונטה קרלו היה חבית של חומר נפץ. הוא יכול היה לשבור את הקבוצה הזו לפני המשחק הראשון שלה, או להבטיח שהסגל יתלכד כדי להרים אותה למעמד הראוי שלה.
מי שלא שמע על סיפור המשחק ממונטה קרלו, לא שמע על אגדת ספורט מימיו. כשגילינו שהאירוע צולם בווידאו זה היה כמו לגלות הוכחה לקיומה של המפלצת מלוך נס. בסדרת הדוקו המעולה של "הריקוד האחרון" נחשפנו לפוטג' הנדיר, מלווה בפרשנויות מוטות בעליל מצד הנפשות הפועלות. כאוהדי ספורט, במיוחד כאלה עם בלוטות נוסטלגיה גדולות במיוחד, אי אפשר לבקש יותר מזה.
"המשחק הכי טוב שהשתתפתי בו". כשהציטוט הזה מגיע מהשחקן הכי גדול בהיסטוריה הוא מקבל משקל אחר. כשמסתכלים על הפרקט לראות מי היה שם עם מייקל ג'פרי ג'ורדן, אפשר להבין. לצד ג'ורדן עלו לארי בירד, צ'ארלס בארקלי, סקוטי פיפן ופטריק יואינג. מולם התייצבו מג'יק ג'ונסון, דיוויד רובינסון, כריס מאלין, קלייד דרקסלר וקארל מאלון. נבחרת החלומות לא פגשה יריבה חזקה מספיק בשביל להתעלות על משחק אימון שלה בינה לבין עצמה.
לכאורה, מדובר במשחק אולסטאר מינוס השידור הישיר. אין שום פרס להילחם עבורו. ניתן היה לצפות שהמשחק יתנהל בהילוך שני, כיאה למשחק אימון פנימי. אבל בתחילת שנות ה-90 גם משחקי האולסטאר היו תחרותיים יותר ממה שאנחנו מכירים היום. וגם מייקל ג'ורדן. הייתי רוצה לכתוב שג'ורדן הוא כנראה הבנאדם השפוי הכי תחרותי בהיסטוריה, אבל אני מטיל ספק בשפיות שלו, בשיא הרצינות. משחק שהוא משחק בו יהיה תחרותי. נקודה. אם אתם פה וקוראים את זה אני מניח שאין צורך לנמק את הנקודה הזו יותר מדי.
אין כמו מג'יק בשביל לקבל כל הג'וס בלי שום פילטר. "ג'ורדן ירד על קלייד. 'זה מה שאני הולך לעשות לך', פיידאווי - בפנים. אמרתי לקלייד 'לא, לא!, חסר לך שאתה לא מחזיר לו'...", הוא מתאר סיפור דומה עם בארקלי ומאלון - שהיו יריבים מרים בעמדת הפאוור-פורוורד, בימים שהיה דבר כזה, עמדות. גם מג'יק עצמו לא איחר להיכנס לעניינים, בדרכו, עם כמה אסיסטים לא מהעולם הזה. בכל זאת מג'יק. "זה התחיל חמישה-על-חמישה, והפך להיות קרב בין מייקל ומג'יק", נזכר ג'ורדן. הרכז של הלייקרס סירב לפנות את הכיסא ליורש העצר. אז מייקל פשוט הפיל אותו בכח.
על אף כל הזוויות השונות, כל האגואים, יש משהו שכולם מסכימים עליו. באיזשהו שלב משהו בג'ורדן נדלק. "למייקל תמיד יש את המבט הזה", אמר פיפן, "וכשאתה רואה את המבט הזה, אתה יודע פשוט לתת לו את הכדור ולעוף מהדרך שלו". הוא השתלט על המשחק. הגארד משיקגו היה בפיק האתלטי שלו, שהיה, ועודנו, מרשים יותר מכל שחקן אחר ששיחק את המשחק. אפילו במשחק שמלא באתלטים הטובים בעולם, הפער בינו לבין הבא אחריו היה גדול מדי. הוא נכנס לזון האופייני שלו, ודרס.
טקסי העברת הלפיד אף פעם לא עוברים חלק. אין טקס בכלל. זה יותר קרב בדרך כלל מאשר כל דבר אחר. קצת פחות משש שנים אחר כך יגיע טינאייג'ר פוחז בשם קובי בריאנט, וינסה לגנוב את הלפיד במשחק האולסטאר שנערך במדיסון סקוור גארדן. אמרנו שהיתה יותר תחרות במשחקי הראווה האלה. גם אז ג'ורדן יצא עם ידו על העליונה. זה לא פשוט לטפס לפסגה, כי מי שנמצא שם ממש טוב במה שהוא עושה, והוא לא רגיל לוותר. השחקנים הכי טובים בעולם די גאים בטייטל הזה. הם לא פה כדי להיות מנטורים למחליף שלהם.
במונטה קרלו, כשבירד וג'ונסון חולקים איתו את הפרקט, ג'ורדן טיפס לפסגה הזו. כאמור, מייקל לא ביקש, הוא לקח. לזכותו של מג'יק יאמר שגם אחרי שנלחם בגבורה, ידע לקבל את המציאות בכבוד. התזמון של הפרישות של ג'ורדן לא הכריח אותו להתמודד עם ירידה שכזו מהצמרת לטובת מישהו אחר. אבל קשה להאמין שהוא היה מצליח להיות חינני כמו מג'יק בעניין הזה.
"לארי ואני דיברנו [אחרי המשחק], ומייקל נכנס ואמר 'יש שריף חדש בעיר'. [לארי ואני] הסתכלנו זה על זה… וידענו שהוא לא משקר". בכל מה שקשור לציטוטים אגב, מג'יק הוא עדיין העז, אגב. משום מה זה לא תקף לטוויטר. אבל אלה עניינים ליום אחר. רוצו לראות קליפים ממשחק האימון במונטה קרלו. יש ניסים שקורים רק פעם אחת.