נכס לאומי: ספרד שוב תלויה באנדרס אינייסטה

זה היה ערב גשום בפאריס, וברצלונה הייתה רחוקה משחק אחד מגביע האלופות הראשון שלה מזה 14 שנים. על הדשא היו ויקטור ואלדס, קרלס פויול, דקו, רונאלדיניו, לודוביק ז'ולי, סמואל אטו ואחרים, אבל התואר הלך והתרחק מהקטאלונים, שירדו להפסקה בפיגור של 1:0 לארסנל. רגע לפני שהמחצית השנייה יצאה לדרך, התמקם ליד עמדת החילופים שחקן צעיר, בגב חולצתו הופיע המספר 24 ואלה היו השניות האחרונות לפני שהוא קיבל את מתנת יום ההולדת המושלמת שלו.

אנדרס אינייסטה היה כבר אז חבר קבוע בסגל של פרנק רייקארד ובאותו ערב היו מאחוריו יותר מ-100 משחקים במדי הבלאוגראנה. ולמרות זאת, את חולצת ההרכב הקשר המאוכזב לא קיבל. אלה היו רק 6 ימים אחרי שהכישרון המבטיח של בארסה חגג 22 ואביו, חוסה אנטוניו, חיכה לרגע הגדול ביציעי הסטאד דה פראנס. את הדרך הארוכה לפאריס – וגם חזרה לספרד - עשה אינייסטה האב ברכבת בגלל פחד מטיסות, אבל הוא לא התחרט על כך אפילו לשנייה.

"זה היה היום הכי גרוע בקריירה שלי", אמר אינייסטה הבן שלקח קשה את אי הכללתו בהרכב בגמר ליגת האלופות ב-2006, אבל על הדשא זה לא ממש הפריע לו. להיפך. הוא החליף את אדמילסון, תופקד בקישור האחורי מאחורי דקו ומארק ואן-בומל, ופשוט שינה את המשחק. יכולת המסירה שלו שידרגה את הנעת הכדור של בארסה, איפשרה לה לרווח את המשחק ביעילות לצדדים וגם להתיש את ארסנל, שהייתה ב-10 שחקנים.

בסופו של דבר מחליף אחר היה חתום על הקאמבק – הנריק לארסון, שבישל לאטו ולז'וליאנו בלטי את שערי המהפך – אבל אינייסטה היה זה שהתחיל את הכל. בדקה ה-76 הוא קיבל את הכדור מהקמרוני, ראה אותו רץ לעומק, מסר לשבדי מעמדת הקשר האחורי וההתקפה הסתיימה ברשת. זו הייתה הפעם הראשונה שאינייסטה הציג לעולם את הווינריות שמלווה אותו עד היום. זו שחרטה את שמו בהיסטוריה של בארסה וגם של נבחרת ספרד.

בחודש שעבר מלאו עשור למשחק ההוא בפאריס ומאז השתנו כמה דברים. הילד הנצחי של בארסה כבר בן 32, הוא הקפטן, הוא שחקן הרכב, מתופקד בעמדה קדמית יותר וממשיך לספק רגעי קסם - עבור הקטאלונים, אבל גם עבור הספרדים. באחד כזה חזו יותר מ-37,000 צופים בבורדו בשבוע שעבר כשאינייסטה שלח מסירת עומק בתזמון מושלם לרחבה של קרואטיה לפני הפנדל שהחמיץ סרחיו ראמוס. ההפסד (2:1) למי שהודחה מהיורו לאחר מכן סיבך את אלופת אירופה בשחזור גמר 2012 מול איטליה כבר בשמינית. וגם הפעם הקשר נקרא אל הדגל, ושוב זה קורה בסטאד דה פראנס.

כשפפ הפך לנביא
אחד הרגעים הזכורים ביותר מהקריירה של אינייסטה הוא השער הדרמטי בחצי גמר ליגת האלופות מול צ'לסי ב-2008/09, אבל רמז לשחקן הקלאץ' שהוא עתיד להיות ניתן עשור לפני כן, ואיך לא – הכל התחיל בקאמפ-נואו. רגע אחרי שאירח את גמר הצ'מפיונס הדרמטי של 1999 בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן, באצטדיון של בארסה נערך טורניר נייקי, גביע העולם לגילאים צעירים.

 6,000 מועדונים נטלו בו חלק החל משלבי המוקדמות, ובסופו של דבר לגמר העפילו קבוצת הקדטים של בארסה, שאינייסטה היה הקפטן שלה, ורוסאריו סנטרל. זו הייתה הזדמנות אדירה עבור הכישרון בן ה-15 להראות מה הוא יודע לעיני לא פחות מ-20,000 צופים, חלקם עתידים להפוך לדמויות מפתח בקריירה שלו. בזמן שביציע ישבו לואי ואן חאל, פפ גוארדיולה, לואיס אנריקה, צ'אבי ואחרים, הקשר עם המספר 4 על הגב בישל, ואחרי שהתוצאה עמדה על 1:1, המשחק הלך להארכה והוכרע בשער הזהב. יש לכם ניחוש אחד מי היה אחראי עליו.

לשמחתו של אינייסטה, לא רק שגוארדיולה היה בקאמפ-נואו באותו יום, הוא גם זה שחילק את המדליות לשחקנים. כשהגיע תורו של הכישרון הצעיר, פפ הגיש לו את הגביע, הצביע על היציע באצטדיון שאינייסטה ראה מדי יום מהחלון של חדרו בלה מאסיה, ואמר לו: "יום אחד אני אשב שם ואראה אותך עושה את מה שאני עושה בבארסה". לצ'אבי, אז חבר של גוארדיולה לקבוצה, אמר האחרון משפט לא פחות מפורסם: "אתה הולך להחליף אותי, אבל שים עין על הילד הזה, הוא הולך להחליף את כולנו".

גוארדיולה טעה בדבר אחד. הוא לא היה ביציע כשהילד הזה הפך לשחקן מוביל בבארסה, אלא קרוב יותר לדשא. הוא היה המאמן. 10 שנים אחרי שרגל ימין של אינייסטה הקפיצה את הקאמפ-נואו מול רוסאריו, היא שלחה את הכדור לרשת של פטר צ'ך בסטמפורד ברידג' ואת פפ ולפתוח בריצת אמוק שלא הייתה מביישת את אוסיין בולט ליד הספסל. שוב הקרח שזורם לקשר בוורידים עשה את ההבדל, ושלח אותו לגמר אלופות שני בקריירה שבו הוא הוכיח שהוא לא רק ווינר, אלא גם פייטר שמוכן לעשות הכל כדי לנצח.

15 ימים לפני המשחק מול מנצ'סטר יונייטד ברומא, אינייסטה מצא את עצמו עם קרע בשריר הירך, ובבארסה חששו שהוא יחמיץ את הגמר, אבל לו לא היו שום ספקות. אחרי שלא היה בהרכב בפאריס 3 שנים קודם לכן, מספר 8 של בארסה לא היה מוכן לשמוע על היעדרות מהאולימפיקו. "גם חור ברגל לא ימנע ממני לשחק", הוא אמר אז לאביו ואז שכנע את גוארדיולה לאפשר לו לקחת את הסיכון. פפ הגדיר את כשירותו של אינייסטה ב-60% בלבד והמצב היה כל כך רגיש, שבמחצית הוא הוזהר על ידי הצוות הרפואי שלא לבעוט לשער בשום מקרה כי הפציעה כבר הוחמרה וההשלכות עלולות להיות הרסניות.

אז איך זה השפיע על הדשא? זה לא. אינייסטה בישל את שער היתרון לאטו, התעלל בקישור של יונייטד לצדו של צ'אבי והצדיק את דבריו של אלכס פרגוסון לפני הגמר: "אינייסטה הוא הסכנה האמיתית, הוא גורם לקבוצה לעבודה, רואה אפשרויות מסירה והצורה שבה התנועה שלו יוצרת שטחים היא מדהימה". בסיום, בחדר ההלבשה של השדים האדומים, נשמע המשפט: "השחקן הטוב ביותר בעולם". הדובר היה וויין רוני והוא לא התכוון לליאו מסי. הוא דיבר על אינייסטה.

"ידעתי שאשחק פצוע ואעשה לעצמי נזק, אבל הייתי חוזר על זה שוב", אמר אינייסטה. המחיר שהוא שילם היה כבד והחמרת מצבו גרמה לכך שהוא לא סיים משחק מלא אחרי הגמר עד חודש אוקטובר. כמעט חצי שנה. בעונה שאחרי הוא החמיץ את הסופרקאפ האירופי, את הסופרקופה, את גמר גביע העולם לקבוצות וגם את חצאי גמר הצ'מפיונס מול אינטר של מוריניו. אינייסטה ידע מראש שזה עלול לקרות ופשוט לא היה אכפת לו. או שבעצם כן, רק לא מעצמו. מהקבוצה.

כשאינייסטה ניער מעליו את הפציעות ב-2010/11, בארסה חזרה להיראות כמו הקבוצה הטובה ביותר בעולם וזה לא מקרי. זו הייתה תקופת השיא של הקטאלונים תחת פפ עם היהלום בוסקטס, צ'אבי, אינייסטה ומסי במרכז המגרש, וגם הפעם יונייטד סבלה ממספר 8 בגמר ליגת האלופות. שוב הקטאלונים זכו בתואר היוקרתי מכולם ושוב אינייסטה בישל, הפעם למסי.

4 שנים חלפו, בארסה חזרה לגמר הצ'מפיונס, מירב הפוקוס עבר כבר ממרכז הקישור להתקפת מסי, לואיס סוארס וניימאר, אבל אינייסטה עדיין היה שם. מושך בחוטים. דואג שההצגה תימשך. שוב הוא בישל בגמר - וכמו ברומא, גם בברלין זה היה בשער היתרון, אותו כבש איבן ראקיטיץ' כבר בדקה הרביעית. אינייסטה גם נבחר למצטיין, זכה בגביע אלופות רביעי בקריירה וכל זה תוך פחות מעשור.

הגול ששינה הכל
העונה הבאה תהיה ה-15 של אינייסטה בבארסה, הוא מתקרב ל-600 משחקים במדי הבלאוגראנה, יש לו כבר 31 תארים לאורך הקריירה והוא השחקן הספרדי המעוטר ביותר. הוא היה שם כש"לה רוחה" זכתה בשני טורנירי היורו הקודמים, אבל ייזכר תמיד כזה ששם את החותמת הסופית על הפיכת ספרד לאחת הנבחרות הטובות – בטח המצליחות – אי פעם. ושווה להזכיר שהיום זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אבל לפני אליפות אירופה ב-2008, ספרד הייתה פחות או יותר כמו אנגליה. תמיד מגיעה עם הרבה ציפיות ומאכזבת.

זה השתנה עם הדור של צ'אבי, אינייסטה, פויול, איקר קסיאס, דוד וייה, פרננדו טורס, ראמוס, דויד סילבה, צ'אבי אלונסו ואחרים. נבחרת ספרד מודל 2010 אולי לא הייתה מהנבחרות המלהיבות ביותר, אבל כשכן ראו ממנה דברים יצירתיים, זה הגיע מאינייסטה. וגם בעוד הרבה שנים, כשידברו עליו, ייזכרו בעיקר בשער ההיסטורי שכבש מול הולנד בדרום אפריקה. כמו בכל כך הרבה רגעים גדולים עם בארסה, הקשר בעל פני התינוק היה שם גם עבור הנבחרת במאני-טיים.

אבל אם תשאלו את אינייסטה מתי הייתה נקודת המפנה, הוא חוזר אחורה – עוד לפני יורו 2008 – לשער שלא הרבה זוכרים. זה היה בפברואר 2007, ספרד התארחה באולד טראפורד למשחק ידידות מול אנגליה והקשר החל את המשחק על הספסל. במחצית השנייה הוא עלה להופעה העשירית שלו בנבחרת וכשהגיעה הדקה ה-62, הוא קיבל את הכדור בצד ימין וכבש את שער הניצחון בבעיטה נהדרת לפינה הרחוקה. "זה נתן לנו דחיפה פסיכולוגית ושינה את המנטליות שלנו", מסביר אינייסטה, "זה הראה לנו שאנחנו יכולים לנצח את אנגליה בחוץ. זה מה שהתחיל את ה-Cycle של ההצלחות מהשנים האחרונות".

האמת היא שאינייסטה מעולם לא היה סקורר והוא גם מודה בזה, ומסביר: "הקטע עם גולים הוא שלפעמים היופי שלהם לא חשוב, אלא הסיטואציה". הוא לא כובש הרבה פעמים – ואין ספק שיש לזה חלק משמעותי בחוסר ההערכה היחסית לה הוא זוכה, אבל כשהוא כן מבקיע, זה קורה ברגעים הכי חשובים שיש. "אני חושב שמישהו נגע פעם באינייסטה עם שרביט קסמים ונתן לו כוחות לכבוש שערים מיוחדים ברגעים חשובים", אמר פעם ג'רארד פיקה.

וגם אם הרשת לא זזה, מעטים המשחקים החשובים שאינייסטה לא מופיע אליהם, אם בכלל. ואחד כזה מגיע ממש עכשיו. גם ביורו הזה, כשהוא כבר אחד הוותיקים בנבחרת ספרד, הוא השחקן הכי חשוב של אלופת אירופה, ובפער עצום מהשאר. לצד הדריבל המהפנט, הטכניקה הגבוהה והיצירתיות, אינייסטה הוא זה שיקבע כמה רחוק תגיע "לה רוחה". אם בעבר אינייסטה היה דואג לברק ולרגעי הקסם על הדשא, אחרי שצ'אבי נפרד מהנבחרת, הוא לקח על עצמו חלק ממלאכת ניהול המשחק ומשלב בין שני הדברים. כמעט אין התקפה שלא עוברת דרכו ווכל עוד הוא משחק טוב – מה שקורה בדרך כלל - זה יכול להיגמר גם באליפות אירופה שלישית ברציפות.

הדוגמא הכי טובה למשמעות הגדולה של אינייסטה עבור נבחרת ספרד היא מה שקרה לפני השער השלישי מול טורקיה. הקשר שנבחר כבר פעמיים לשחקן המצטיין במהלך היורו, ניהל את ההתקפה כמו בימי השיא של צ'אבי ומסר את הכדור 6 פעמים תוך 36 שניות. בסך הכל אותה התקפה נמשכה 43 שניות, שמתוכן הכדור היה ברגליו של אינייסטה למשך 14 שניות – החל משחרור לחץ במחצית המגרש של ספרד ועד כדור העומק לג'ורדי אלבה, שבישל לאלבארו מוראטה.

עד עכשיו יש לאינייסטה 25 הופעות במונדיאל וביורו לאורך הקריירה, בהן הוא בישל 6 שערים וכבש 2, אבל נראה שכדי להבין עד כמה אינייסטה הוא שחקן קלאץ' גדול, שווה להעיף מבט על כמות הפעמים שבהן הוא נבחר למצטיין בטורניר גדול. זה קרה 9 פעמים. 36%. ומדובר על התקופה המצליחה ביותר בהיסטוריה של נבחרת ספרד.

לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים על זה, בכל פעם התמונה תהיה זהה: אינייסטה הוא מהגורמים להפיכת שתיים מהקבוצות המצליחות בהיסטוריה – בארסה ונבחרת ספרד – לכאלה. הוא מוסר, מכדרר, יוצר מצבים, מוצא נתיבי מסירה בלתי אפשריים וגם עושה עבודה שחורה, בעיקר מאז לואיס אנריקה מונה למאמן הקטאלונים. הוא מגוון וכמו ששימש כקשר אחורי באותו ערב בסטאד דה פראנס, כך היה לו תפקיד מפתח, למשל, ב-2:6 של בארסה בקלאסיקו. הוא זז קצת אחורה ואיפשר לצ'אבי לנהל את המשחק מעמדה קדמית יותר, שהובילה ל-4 בישולים.

לאורך הקריירה אינייסטה הוסט גם לאגף והגיוון שלו הוא זה שהופך אותו לשחקן כל כך משמעותי, כזה שהתרומה שלו לא באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה. הוא כבר מזמן לא מתופקד כקשר אחורי ואולי בגלל זה היכולות ההגנתיות שלו לא מספיק מוערכות. הטכניקה הגבוהה, המסירה, זריזות הרגליים ובעיקר היכולת לשלב את הכל לשם שחרור לחץ מהיר בסגנון מה שעושה סרג'י בוסקטס, הופכים אותו לנשק כל כך יעיל. במיוחד כשמדובר במאני-טיים.

בסך הכל אינייסטה עבר 29 גמרים במהלך הקריירה ו-23 מהם הסתיימו בניצחון. 79.3%. זה נתון מפחיד ביחס לכמות גמרים גדולה כל כך. אם לוקחים בחשבון רק את התארים החשובים שהוכרעו בגמר (גביע המלך, ליגת האלופות, מונדיאל ויורו), אינייסטה עומד על 11 זכיות מתוך 13 גמרים, וברובם הוא היה מהטובים על המגרש. 84.6%. זה פסיכי לגמרי.

עם נתונים כאלה קשה להתווכח עם הטענה שאינייסטה, כבר עכשיו, הוא הווינר הכי גדול בתולדות הכדורגל. יש לו רק בעיה אחת: הוא לא יכול לראות את עצמו משחק.