נשיקה, סטירה: אנגליה, וויילס והיחסים המוזרים
אם יש יחסים מוזרים בעולם הספורט, הם בין וויילס לאנגליה. 2 העמים מתעבים אחד את השני, אך ברגע שהם מוצאים לעצמם יריב משותף, הכל מתהפך. אחרי שמחנות האוהדים התאחדו מול החוליגנים הרוסים, הנבחרות יפגשו הערב ביורו והשנאה תוצת. מבט מבפנים
כשהגרלת היורו בדצמבר האחרון קבעה שאנגליה ו-וויילס ישחקו אחת מול השניה בבית 2, התרגשות גדולה נרשמה באי הבריטי. היום (חמישי), זה יקרה: דרבי טהור ומאוד מסקרן בין הנבחרת שנחשבת (לפחות מבחינה מסורתית) לבכירה בבריטניה לזו שבשנים האחרונות שואפת ומאיימת לשבור את השליטה שלה.
היחסים בין אנגליה לוויילס תמיד הוגדרו כיחסי אהבה-שנאה, נשיקה-סטירה. מצד אחד, מדובר בשכנות קרובות ובסופו של דבר בריטיות כאחד. מצד שני, בין הצדדים יש יריבות תרבותית וספורטיבית ארוכת שנים. בכדורגל וברוגבי הם עושים הכל כדי לדרוס, לרמוס ולהשפיל אחת את השניה, אבל בקריקט, תתפלאו, יש להן נבחרת משותפת. הזוי.
היריבות בין העמים החלה כבר ב-1282, אז ווילס נכבשה ע"י המלך האנגלי, אדוארד הראשון, שערף את ראשו של הנסיך לואלין בקרב ולקח אותו איתו ללונדון. אז החל סיפוח וויילס לבריטניה, סיפוח שהושלם כמעט 300 שנים לאחר מכן. "כובשים חלאות" זו ההשמצה הראשונה שתשמעו בבית וולשי אם תזכירו את האנגלים, אבל כיום ב-2016, אחד מכל חמישה וולשים למעשה נולד באנגליה. משבר זהות של ממש. השליטה האנגלית בוויילס כמעט מחקה אותה ואפילו השפה שלה הייתה על סף הכחדה, אבל אז טוני בלייר זכה בבחירות לראשות ממשלת בריטניה ב-1997 ונתן לווילס את ההכרה והעצמאות שהיא כל כך רצתה ובמילים אחרות - הציל אותה.
בכל תחרות כדורגל מקומית או בינלאומית, תשמעו את הוולשים מפללים "כולן, רק לא אנגליה". האמירה הזו שייכת לא רק לווילס, אלא גם לסקוטלנד, אירלנד וצפון אירלנד. אנגליה הגדולה לא ממש סופרת אותן, אבל היריבות היא בסופו של דבר דו-סטרית. האנגלים שונאים להפסיד למדינות אחרות באי, אך מצד שני דוגלים ב"תמיכה בריטית" כשמדובר בעימותים מול מדינות אחרות. בכל הקבוצות הוולשיות, הסקוטיות והאיריות תמצאו אנגלים, אבל כשמגיע הזמן לתמוך באנגליה מול מדינות אחרות - זה לא קורה.
דווקא שלשום, שלושה ימים בלבד אחרי המהומה המזעזעת בין אוהדי אנגליה לרוסיה, התאגדו האנגלים עם הוולשים והתעמתו שוב עם הרוסים. "אנחנו אנגליה ו-ווילס, אנחנו אנגליה ו-ווילס, תזד**** רוסיה, אנחנו אנגליה ו-ווילס!" הם קראו ברחובות לאנס, שם שתי הנבחרות ייפגשו הערב. לוולשים יש אמנם גאווה עצמית בולטת מאוד, אבל גם להם יושבת בקצה הראש והלב ההרגשה שהם בסופו של דבר אנגלים. סוג של.
ג'ייק גיינספורד, 24, נולד בווילס, אבל גר בלונדון. אם זה לא מספיק, אמא שלו וולשית ואבא שלו אנגלי ועם משבר הזהות הזה הוא חי יום יום. "בלונדון רואים אותי כוולשי ובווילס אני אנגלי, כך שזה לא פשוט בכלל", הוא מסביר. "כולנו בסופו של דבר בריטים, אבל האנגלים משתדלים להיבדל מאחרים. בלונדון לא באמת חשים בהבדל מבחינת תרבות ומסורת, אבל כשזה מגיע לכדורגל או רוגבי כולם תמיד שואלים אותי את אותה שאלה – את מי אתה מעודד?".
"אחרי שווילס ניצחה את אנגליה בגביע העולם ברוגבי, הסתובבתי בלונדון עם חולצה של הנבחרת הוולשית ואנשים שעברו לידי זרקו לי הערות, חלק אפילו קיללו", הוא משתף. "אבל אני הייתי בשלי, הלכתי בגאווה עם החולצה ועם חיוך מרוח על הפנים. זה הטריף את האנגלים שהסתכלו עליי".
"במשחק היום כל כולי וויילס, אבל רק בגלל שאתה מישראל אני מוכן לספר לך את זה", הוא גילה וצחק. "יש לנו נבחרת נהדרת. עבור הדור שלי, גארת' בייל הוא הכוכב הכי ענק, אבל אם תשאל אנשים קצת יותר ותיקים, הם כמובן יגידו שראיין גיגס הוא האגדה הכי גדולה. וויילס מגיעה במומנטום מאוד טוב, האנגלים בירידה וזה מריח לי כמו 1:3 מתוק מאוד לוולשים".
עד כמה יחסי האהבה-שנאה האלו ישפיעו על המשחק היום והאם נזכה לראות בשנים הקרובות היפוך מגמות, לפחות בכל מה שקשור לכדורגל וספורט בכלל? המאבק המאוחד מול האוהדים הרוסים היה הנשיקה, אבל לכולם ברור שהערב מישהי גם תיתן סטירה. מי זו תהיה? האמת, קשה להעריך מאחר ושנים שהפערים בין השתיים לא היו כה מזעריים. אנגליה היא עדיין אנגליה, אבל לוויילס יש את בייל ולנו נותר רק לחכות בסקרנות.
"תליתי על החלון בדירה שלי בלונדון דגל ענקי של וויילס, כשמרבית שאר החלונות מעוטרים בדגלים של אנגליה, במיוחד עכשיו בתקופת היורו", סיפר ג'ייק. "עד היום לא חטפתי שום אבן או ביצה על החלון. אם וויילס תנצח את אנגליה הערב? יש סיכוי גדול מאוד שזה ישתנה".