שירים ושערים: איטליה חולמת ללכת עד הסוף
אחרי פתיחה מושלמת וללא אף ספיגה, נבחרת איטליה עדיין באופוריה ורף הציפיות עלה לגבהים חדשים והכישלון המדהד בפלייאוף המונדיאל נשכח. הכדורגל התוסס, הגיבוש החברתי ופרץ הנוסטלגיה נותנים תקווה שהאזורי של מנצ'יני יכולים ללכת עד הסוף. על האופטימיות בכחול
איטליה עדיין תחת אופריה. שלושה משחקי בית, 7 שערי זכות, 0 שערי חובה וכדורגל יוצא מן הכלל, הפכו את ה'אזורי' מנבחרת שרוצה לשקם את מעמדה אחרי הכישלון להעפיל למונדיאל 2018, לנבחרת שרואה כבר את גמר היורו כמטרה מול העיניים והציפיות של 62 מיליון איטלקים בשמיים. 'את נפלאה' ו- 'אנחנו בתוך חלום' היו חלק מכותרות העיתונים שהיללו את רוברטו מנצ'יני ושחקניו, וכבר עסקו בהמשך הדרך של איטליה בטורניר, והעמידו את משחק הגמר כמטרה ריאלית.
במצעד הפזמונים איטלקי, חלק שתמיד מחבר את הציבור המקומי לנבחרת שלו, בולטים 2 להיטים: "שיר בכחול" ("קורו אזורו"), אשר נכתב במיוחד ליורו הנוכחי על ידי שלישיית "הגול העצמי", בדרנים צעירים מאזור מילאנו אשר מתמקדים בשירים ומערכונים על תרבות הכדורגל האיטלקית, ו-"לילות קסומים" - שיר הנושא של מונדיאל 90' שנערך באיטליה, אשר מושמע בלי הרף, גם לאחר 21 שנה. השלאגר הפך להמנון הרשמי של השחקנים שלאחר המשחק מול ווילס עמדו בפתח בית המלון ברומא ושרו יחד עם אוהדים, בפוזה מרגשת שמזכירה נבחרת שזכתה כבר בגביע ולא סיימה משחק די חסר חשיבות.
אבל נדמה שזה הרבה יותר מכדורגל ומוסיקה. מנצ'יני הקדיש את הניצחון במשחק הראשון מול טורקיה ל-'אזרחים שסבלו כל כך'. למעלה מ 125 אלף איטלקים הלכו לעולמם במגפת הקורונה והמדינה עוד מלקקת את פצעיה מהאסון הנורא שפקד אותה. גם הכדורגל אשר שוחק בדלתיים סגורות לא סיפק את הסחורה מבחינת עניין ורייטינג, הקבוצות האיטלקיות כשלו במפעלים האירופאיים, ונדמה שהעם האיטלקי אשר מלא ברגש ושמחת חיים, קיבל בחזרה משהו שאבד עם נגיף הקורונה. 'ומתוך השקט תופיע פתאום צעקה בכחול אותה נשיר כולנו יחד', נכתב ב-"שיר בכחול" לפני תחילת הטורניר ואיטליה כולה שרה ביחד.
אבל חוץ משירים יש גם שערים, ואיטליה של יורו 2020 הוכיחה עד עכשיו שיש לה המון כוח ברגליים ובעיקר מנטליות נכונה. בניגוד לנבחרות העבר המהוללות, אין בנבחרת של מנצ'יני כוכב על בסגנון רוברטו באג'יו או פרנצ'סקו טוטי אשר הנבחרת נבנית סביבם. מרקו וראטי, קשרה המצויין של פ.ס.ז' נעדר משני המשחקים הראשונים עקב פציעה, והמחלפים שלו בקישור הציגו כדורגל מצוין, עד כדי כך שכל הרכב שאיתו יעלה מנצ'יני מול אוסטריה בשמינית הגמר, לא יפתיע איש.
לאיטליה יש סגל רחב, משופע באיזון בין צעירים וותיקים, נטול כוכבי על, אבל עם המון כישרונות צעירים ורעבים לרגע הפריצה. דומה שמנצ'יני הצליח לחבר בין השחקנים אשר בניגוד לעבר, לא מגיעים רק ממילאן, יובנטוס ואינטר, אלא גם מקבוצות מדרג צנועות בהרכב. דומיניקו ברארדי, הקיצוני המצוין של סאסוולו, הצליח, אולי זמנית, לדחוק מההרכב את פדריקו קייזה, ההבטחה הגדולה של יובנטוס, אשר נחשב לדבר הגדול הבא - ואף אחד לא שואל שאלות, לא מרים גבה ולא מעביר ביקורת. סומכים על מנצ'יני. את שער הניצחון מול ווילס כבש מתיאו פסינה, שחקנה של אטלנטה, שהפכה בשנים האחרונות לקבוצת ליגת אלופות לגיטימית, אבל מעולם לא שלחה שחקנים בולטים לנבחרת. פסינה עצמו התרגש מאד ואמר שהגשים חלום ילדות וייקח לו מספר שבועות כדי להתעורר ממנו.
אבל עד שפסינה יתעורר יש שמינית גמר בשבת נגד אוסטריה, המשחק כבר ייערך מחוץ לאיטליה (לונדון) וברור שמעכשיו זה הולך להיות הרבה יותר קשה, במיוחד שהציפיות עלו וכך גם איכות היריבות. המאמן, מנצ'יני, טוען שכל נבחרת שהגיעה לשמינית הגמר מסוגלת לזכות בתואר, אולם ברור לאיטלקים שזכו להגרלה נוחה בשמינית (יחסית) ואוסטריה זאת נבחרת שהם חייבים לעבור. ברבע הגמר, אם איטליה תעפיל, יחכו בלגיה או כריסיטאנו רונאלדו ופורטוגל, וברור שכאן מתחיל המאני טיים.
בפעם האחרונה שאיטליה פגשה את אוסטריה, זה קרה במשחק האחרון של שלב הבתים במונדיאל 98' בצרפת, זה הלך קשה ונגמר ב-1:2 משערים של כריסטיאן ויירי ורוברטו באג'יו. לאוסטריה כבש קשר מוכשר, בשם אנדריאס הרצוג, מיודענו. באיטליה של המשחק ההוא, בנוסף לכובשים עלו על כר הדשא כוכבי על כמו אלסנדרו דל פיירו, פאולו מלדיני ופיליפיו אינזאגי. אף שם בקליבר הזה לא יעלה על הדשא בלונדון בשבת, אולם תעלה איטליה רעבה, מלאה ברוח קבוצתית ורצון ללכת עד הגמר.
באיטליה נהנים להשוות בין היורו הנוכחי למונדיאל ההוא בצרפת, גם אז איטליה סיימה את שלב הבתים עם 7 שערי זכות, וגם אז היא שיחקה כדורגל אטרקטיבי. ברבע הגמר של אותו מונדיאל, חיכתה לאזורי נבחרת צרפת שהדיחה אותה בפנדלים לאחר 0-0 בתום 120 דקות. איטליה רוצה להימנע ממפגש עם צרפת, והפרשנים מדברים על כך שהטריקולר היא הנבחרת היחידה שעולה על איטליה בכל פרמטר. בחצי הגמר יש אפשרות די ריאלית למפגש הענקיות הזה.
צרפת מופיעה בסיוטים של האיטלקים גם ממשחקי יורו 2000. בגמר הטורניר הנפלא שנערך ברוטרדם, נכנעו האזורי בהארכה לאחר משחק מצוין בו ספגה איטליה שער שיוון אכזרי בדקה ה- 94. מאז כבר הספיקה איטליה לזכות בגביע העולמי על חשבון הצרפתים בשנת 2006, אבל הפחד מהנבחרת ההיא נשמר, וכנראה לא יעלם לעולם.
איטליה לא תלחם רק באריות היבשת, אלא גם בשיאים שלה עצמה. 30 משחקים לא הפסידו ה-'אזורי' ויש לה עוד 5 משחקים כדי לשבור את השיא העולמי של ספרד וברזיל. במידה וזה יקרה, מדינה שלמה ועוד מיליונים ברחבי העולם אשר איטליה עמוק בליבם, יצאו לחגוג שמחה שהיא הרבה מעבר למשחק הכדורגל, ומי כמו האיטלקים יודעים רגש אמיתי מהו.
הכותב משמש כמנהל שיווק, מכירות ונכסים של פארק עתידים תל אביב.