פריצה אל הנצח: כשקיליאן אמבפה דהר אל ההיסטוריה

למען האמת, כלל לא הייתי אמור לשדר את "המשחק הטוב ביותר במונדיאל 2018". זה לא היה בתוכניות. לא שלי, גם לא של הטורניר. אמנם ידעתי מראש שב-30 ביוני שובצתי לעמדת השידור בצוותא עם אורי אוזן למשחק הראשון בשמינית הגמר. ניתן גם היה לצפות שצרפת תהיה שם. אבל ארגנטינה עם לאו מסי? היא בכלל אמורה הייתה לשחק, לפחות על פי התוכניות המוקדמות, בניז'ני נובגורוד מול דנמרק.

רק שהאלביסלסטה, שהגיעה כסגנית אלופת העולם וכאחת הפייבוריטיות לזכייה, פתחה את הטורניר ברגל שמאל. 1:1 מביך מול איסלנד הקטנה שהמשיך לתבוסה משפילה ללוקה מודריץ' וקרואטיה 3:0. רק שער של מרקוס רוחו בדקה ה-86 מול ניגריה, במשחק האחרון בשלב הבתים, סידר לארגנטינה את המקום השני.

ארגנטינה קיבלה את צרפת עמוסת הכישרון, ואני? אני זכיתי לשדר את אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של המונדיאל. רחובות קאזאן היו מוצפים באלפי אוהדים בתכלת-לבן. ארגנטינאים שברו חסכונות למען המסע הארוך והיקר לרוסיה, והיו משוכנעים שאחרי הגמר בברזיל, אחרי שברון הלב מול גרמניה, הנבחרת תעשה עוד צעד ותביא את הגביע הביתה, לבואנוס איירס.

שירת האוהדים הרעידה את המדרחוב הראשי בעיר עד לשעות הקטנות של הלילה. מי שחיפש אוהדים צרפתים, יכול היה למצוא אותם רק עם זכוכית מגדלת. לכן איש לא הופתע כשלמחרת התחושה בקאזאן ארנה הייתה כמו בבומבונרה. שלושת-רבעי אצטדיון היו צבועים בתכלת-לבן והיציעים רעדו. מי שלא קפץ, כנראה היה צרפתי...

הצרפתים הגיעו למפגש אחרי הופעה סולידית בשלב הבתים. אמנם מקום ראשון, אבל ניצחון קלוש על אוסטרליה 1:2 משער עצמי ו-0:1 לא מרשים על פרו משער של נער. בן טיפש-עשרה, העונה לשם קיליאן אמבפה. כולם ציפו למסי, אבל צרפת החזיקה בידיה באחד הכישרונות העולים הגדולים בעולם. זה שעתיד "להיוולד" בטורניר הזה.

אמבפה בן ה-19 הגיע למונדיאל כהבטחה ענקית. הוא סיים זה עתה את עונתו הראשונה במדי פריז סן ז'רמן, שרכשה אותו ממונאקו ב-180 מיליון יורו – ההעברה השנייה הכי יקרה בהיסטוריה. המחיר אמנם נראה מפלצתי, מוגזם משהו, למרות העובדה שסחף את מונאקו לאליפות סנסציונית ולחצי גמר ליגת האלופות. אבל כל אוהד כדורגל אשר עיניו פקוחות וראשו צלול הבין ממשחקיו הראשונים במונאקו, שמדובר בתופעת טבע. כבר בגיל 17 החלו ההשוואות לרונאלדו הברזילאי, בזכות המהירות הסילונית, העוצמות הפיזיות, קור הרוח מול השער והבגרות הנפשית.

השער שכבש מול פרו הפך אותו לכובש הצעיר ביותר אי פעם של צרפת במונדיאל. אבל זאת הייתה רק ההתחלה. אמבפה הוכיח באותו אחר הצהריים בקאזאן שהוא לא רק שחקן מודרני ענק – אלא גם שחקן היסטורי, עם רגע היסטורי. כמו לגדולים ביותר.

עשר דקות מפתיחת המשחק אבר באנגה לא הצליח להשתלט על כדור, שהתגלגל לאמבפה. החלוץ הסתער עליו עמוק בחצי המגרש של צרפת והחל לדהור. הוא נע שם מצד אחד של המגרש לצידו השני כמו סוס אצילי, כמו רוח סערה, מותיר אבק לשלושה שחקני ארגנטינה חסרי אונים שרודפים אחריו.

רוחו, מי שהעלה את ארגנטינה לשמינית הגמר, עמד כעת כאופוזיציה אחרונה לכוח העל-טבעי שהגיח מולו – ואולי הצטער על כך שהגיע לרגע הזה. אמבפה חלף גם על פניו בקלילות ולא הותיר לרוחו ברירה אלא להכשיל אותו ברחבה. מאוץ של 70 מטרים (!) הסתיים בבעיטת פנדל מדויקת של אנטואן גריזמן. ממרחק הזמן, הפריצה הזאת של אמבפה – הייתה גם הפריצה הגדולה בקריירה שלו.

כולם ידעו שמדובר בשחקן ענק, שמגיע כאחד השחקנים הטובים בעולם – גם בגיל 19 – ועם רזומה מרשים ביותר. אבל הוא היה זקוק לרגע אייקוני, כזה שידברו עליו עוד עשרות שנים, על הבמה הזו ומול היריבה הספציפית הזו. זאת הייתה פריצה אל הנצח.

כמה דקות לאחר מכן הכשיל ניקולס טליאפיקו את אמבפה, הפעם מילימטרים מחוץ לרחבה. פנדל לא נשרק, אבל כל מי שהיה באצטדיון ומאות המיליונים ברחבי העולם הבינו – מדובר בשחקן היסטורי, שמככב במשחק היסטורי.

ארבע דקות לסיום המחצית השווה אנחל "האטריה" די מריה בשער מבריק והדרמה הלכה ונבנתה. עם פתיחת המחצית השנייה, ניסה מסי – שמעולם לא כבש בשלב נוקאאוט במונדיאל – להפוך את התוצאה. הבעיטה שלו הייתה חלשה, אך למזלו הכדור הוסט לרשת על ידי גבריאל מרקדו. מהפך.

בדקה ה-57, כאשר הכדור התלבש בשלמות על רגלו של בנז'מן פבאר ונשלח בטיל היישר לרשת, צעקתי בעמדת השידור "זה שער המונדיאל!". לימים, הוא גם ייבחר לשער היפה ביותר מתוך 169 שנכבשו בטורניר.

אבל עם כל הכבוד, המשחק הזה לא היה שייך לפבאר, גם לא למסי. הוא היה שייך לאמבפה, שעתיד לרשום את אחת ההופעות הגדולות של שחקן בטורניר. בדקה ה-64 השתלט אמבפה על הכדור ברחבה עם רגל ימין, העביר בזריזות חתולית לשמאל, עקף שני שחקני הגנה וירה לרשת, 2:3. ארגנטינה לא הייתה יכולה להתמודד עם מהירות הביצוע ומהירות המחשבה של הנער. ארבע דקות לאחר מכן הוא היכה שוב. הפעם אוליבייה ז'ירו הניח לו כדור פשוט לאגף ימין, ואמבפה בסיומת קטלנית שתאפיין את כל הקריירה שלו קבר עוד כדור ברשת של פרנקו ארמני.

סרחיו אגוארו צימק ל-4:3, ארגנטינה ומסי חזרו הביתה וצרפת המשיכה כל הדרך עד לזכייה שנייה בתואר, עם ניצחונות על אורוגוואי, בלגיה וקרואטיה בגמר. אבל מהטורניר הזה ייקחו את אותו אחר הצהריים ב"חוג הסילון" של אמבפה. הוא כבש שני שערים, סחט פנדל ונבחר לאיש המשחק. מיד לאחריו, נזכרו כי הוא בן העשרה הראשון מאז פלה ב-1958 שכבש צמד במשחק נוקאאוט במונדיאל. פעם השוו אותו לרונאלדו הברזילאי, פתאום לפלה – שגם הוא, 60 שנה לפניו, כבש כנער בגמר.

"מחמיא לי מאוד להיות השני שעושה זאת אחרי פלה", אמר אמבפה בצניעות, "אבל בואו נשמור על פרופורציות – פלה הוא בקטגוריה שונה לגמרי ממני". אבל הרגע שאקח עמי הלאה מאותו משחק התרחש כדקה לאחר שריקת הסיום בקאזאן. בעודי מנסה להסדיר נשימה, מנסה להבין מה ראינו וחווינו, ניגש אמבפה למסי, לחץ לו את היד וחיבק אותו. גם הוא בוודאי לא יכול היה לדמיין ששלוש שנים לאחר מכן השניים ישתפו פעולה באותה קבוצה.

מבחינתי, לרגע המפגש בין אמבפה המנצח, בן ה-19 שכל עתידו לפניו, ובין מסי המפסיד, הכוכב הענק בן ה-31 ולדעת רבים הכדורגלן הגדול בהיסטוריה, הייתה יכולה להיות רק כותרת אחת: טקס העברת השרביט.

פרק מתוך הספר החדש "פלאי מונדיאל" ובו דירוג 50 הרגעים הגדולים בתולדות גביע העולם, המוצע כעת במכירה מוקדמת באתר
https://www.davidovitchtop50.co.il/