הקמתה מחדש של הפועל ת"א כקבוצת אוהדים הובילה לשתי תקופות עיקריות. לראשונה נקרא תקופת "חומה ומגדל" - ראשוניות, חלוציות, מחיקת ההיסטוריה כמועדון גדול והנאה מכל צעד קטן בדרך.
הפועל ת"א, מועדון ענק בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, חגג כל ציון דרך, הנה משחק בליגה ב', הנה ניצחון ראשון, עלייה ראשונה, עלייה שנייה, חולצת משימות, אוהדים אוספים שחקנים ברכבם הפרטי למשחק באולם מתנ"ס, הגשמה של מטרות ומשימות בחולצה, ניצחון ראשון בדרבי וקבלת מפתח לאולם ביתי. סגירת מעגל.
התקופה השנייה מסתיימת בימים אלה. נקרא לה "תקופת ההתשה". הראשוניות הסתיימה, עכשיו צריך לנהל קבוצה, לדאוג לחשבונות, להסתכל ימינה על קבוצות העירייה, שמאלה על המועדונים העשירים, להתבוסס בבינוניות, להגדיר מטרות מחדש, חלקן קשות מדי להשגה. לראות בעיניים כלות מועדונים שוליים יותר, קטנים יותר, בלי היסטוריה, זוכים בתארים, גביעים, אליפויות, הולכים לאירופה ומתקדמים.
אוהדי הפועל ת"א אקטיביסטים בהרבה כקהל מכל קהל אחר, אבל גם פה, יש מעגלים. המעגלים הרחבים יותר רוצים יותר: אירופה, תארים והצלחות. המועדון היה קצת תקוע בדרך לעשות את זה, דומה שכמו כל קבוצת אוהדים גנרית, התפיסה שקבוצת אוהדים היא קבוצה ערכית יותר, הובילה גם פה. מדיניות של רק 4 זרים והתעקשות נגד שיריון, תחת סיסמא "אנחנו נעשה את זה אחרת". אבל למה בעצם? אוקי, האוהדים מנהלים, במודל המוכר הנוכחי, אבל למה שהאוהדים יהיו "ערכיים" יותר מאחרים.
והנה נראה, שאנחנו בדרך לתקופה שלישית, אולי בדרך ל"ששת הימים של הפועל ת"א". רוצים יותר, שואפים ליותר, הולכים לאירופה, מתחילים לדבר על 5 זרים, אומרים שבהתחלה רק באירופה, אבל בסדר, גם את הדרייב אין לא בנו ביום אחד. פתאום מסכימים לשריון, אם זה טוב לכולם כי למה להישאר מאחור? עכשיו עובדים על גיוס חסויות, הכנסת בעלי הון, כמה שיותר וגיוס כוכבים.
תומר גינת בא להפועל מכל הסיבות הנכונות. שמעתי אותו השבוע והייתי גאה בדרך שבה דיבר, בכנות, בישירות, יחסית בלי הרבה ססמאות והוא אמר את האמת: הוא הפועל, זה הבית שלו, אבל הוא גם שחקן מקצועי. חוזה גדול זה חשוב, לשחק באירופה זה חשוב, להרגיש שלידו יהיו שחקנים טובים זה מאוד חשוב, הפועל ידעה לתת לו את זה והוא בא. הוא לא היה בא לפני שנתיים, גם אם היו מציעים את החוזה שהציעו.
צמיחה היא קודם כל מחויבות, מחויבות לעשות הכל: להשיג מקסימום משאבים, בכל דרך שהיא. איני פוסל חסות מאיש, איני פוסל לשחק פה ושם ביד אליהו, איני פוסל הכנסת עוד ועוד בעלי הון לוועד המנהל, איני פוסל כל דרך שתאפשר לצוות המקצועי להשיג עוד ועוד כישרון וזה יגיע רק מגיוס והגדלת משאבים.
התקופה השלישית היא מסעירה. ייתכן שהיא תוביל גם להישגים, אמיתיים, תארים, הצלחה משמעותית באירופה, זו הדרך וזה הענף. אני מאמין שהיא תוביל לשם, אם האסטרטגיה אינה רגעית, אם המחויבות לצמיחה תישאר, אם מנהלי הקבוצה יעשו הכל כדי לחזק אותה, היא תפרוץ קדימה, ייקח זמן וזה יקרה, ככה זה בספורט המקצועני, צמיחה כספית מובילה לצמיחה ספורטיבית.
וזה רלוונטי גם לכדורגל. המחויבות לצמיחה הכרחית: עוד מנויים, עוד משחקים גדולים, עוד מהלכים חכמים בשוק העברות, עוד גיוס של בעלי הון, החלפת בעלות לבעלות חזקה יותר, שדרוג בכיוון אחד, הרציונל לפני האמוציה, מחויבות לצמיחה בדיוק כמו שהסל מתחיל כרגע תוביל להצלחה ספורטיבית, לשבירת המחסום של השנים האחרונות. הדרך היחידה למעלה היא בהחלטה להגדיל משאבים, החלפת בעלות אינה ערך אם היא לא תסתיים בבעלות חזקה יותר, תקציב תמיד צריך לגדול, צמיחה אינה מילה גסה. זה קיץ חשוב בהפועל ת"א, בכל המחלקות, זה קיץ שהגיבור שלו הוא תומר גינת: חכם, אהוב, מחובר וישר, זה שרוצה לעשות מהפועל - הפועל, והפועל צריכה לרצות להיות הפועל: חזקה יותר, עשירה יותר, מוכשרת יותר.
הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א