"היה יפה במראה ובנפש". על ברק לופן ז"ל

גל פיגועי הטרור האחרון שפקד את המדינה לקח בטרם עת ובעצב רב דמות מאוד דומיננטית ואהובה בספורט הישראלי. כן, אפשר להגיד דבר כזה בלב שלם גם אם לא מדובר ב"סלב" מענפי הכדורגל או הכדורסל, אלא מענף שבדרך כלל לא זוכה לבמה גדולה עד שמגיעים המשחקים האולימפיים. ברק לופן, קיאקיסט ומאמן העבר, נרצח בפיגוע הירי בדיזנגוף בתל אביב ב-7 באפריל האחרון והותיר אחריו חלל גדול.

אלמנתו, דנה, ספדה לו בראיון לערוץ הספורט: "ברק ואני מכירים 14 שנים, אנחנו השנה היינו צריכים להיות נשואים עשור בנובמבר. הכרתי אותו כספורטאי פעיל, כזה שמתאמן חמישה אימונים ביום, מתאמן מוקדם בבוקר, עושה חדר כושר, אימוני מים וכו'. ככה היה אורח החיים שלו בהתחלה, בשנה הראשונה היינו מתראים רק בסופי שבוע, זה היה המקצוע שלו. ברק היה מוכשר בצורה בלתי רגילה, וזה מה שהניע אותו, הספורט, גם בחיים. הכל סבב סביב הספורט. אני גם התחברתי כי אני באה מספורט, שיחקתי כדוריד. היה לנו הרבה במשותף בקטע הזה".

בהמשך היא הוסיפה על האופי המיוחד שלו והדרך בה הוא השפיע כמאמן: "הוא היה ספרינטר בכל רמ"ח איבריו, באופי שלו. הוא ניזון מספורט, נשם את זה. בשנים האחרונות מאוד התלהב מלאמן, והוא היה טוב בזה. הוא הצליח לסחוף אחריו חניכים, גם בתחום הפראלימפי וגם בנוער. אני עובדת עם בני נוער וזה מאוד קשה לסחוף אותם, והוא הצליח, ממש להנחיל בהם את הערך הזה של ספורט. הוא אמר שככה הוא גדל, הוא אמר שילדים שנמצאים במסגרת ספורטיבית בהכרח יהיו אנשים טובים יותר".

לופן נולד וגדל בקיבוץ גינוסר, ומגיל צעיר החל להתעסק בחתירת קיאק ולהגיע לרמה של תחרויות בין לאומית. בגיל 19 בלבד הוא זכה במדליית הארד בקיאק זוגי למרחק של 200 מטרים יחד עם המדליסט האולימפי מסידני 2000, מיכאל קלגנוב. השניים גם התחרו יחדיו באליפות אירופה נוספת ובשתי אליפויות עולם והגיעו למקומות מכובדים.

בהמשך, לאחר ששיתוף הפעולה הסתיים, לופן התרכז יותר בקריירת האימון והיה מאמנה של פסקל ברקוביץ', החותרת הפראלימפית שייצגה את ישראל בארבע אולימפיאדות שונות, מבייג'ין 2008 ועד טוקיו בשנה שעברה. לופן גם אימן במועדון הפועל תל אביב ובשנים 2016-2019 את נבחרת ישראל הפראלימפית בקיאקים.

"הוא היה המאמן של הצעירים בתל אביב, כולל הבת שלי שהתאמנה תחתיו", אמרה ברקוביץ' בראיון לערוץ הספורט. "הוא אימן אותי בנבחרת הפראלימפית כשהיינו רק שני ספורטאים, אור אדטו ואני. הוא היה מאמן צעיר שבא עם רקע של ספורטאי אולימפי בעצמו, רקע וניסיון עשיר של תחרויות בין לאומיות. הוא תרם לנו הרבה מהניסיון שלו. מאמן מאוד נוח, לא כזה שצועק ומתעצבן, מייצר אווירה טובה באימונים, גם עם הצעירים וגם איתנו בפראלימפית שהיא יותר בוגרת".

ברקוביץ' סיפרה על ההיכרות שלה עם לופן ועד כמה הוא היה משמעותי בענף ועבורה באופן אישי: "כשהכרתי אותו בפעם הראשונה והוא היה ספורטאי, זו הייתה תקופת הזוהר של ישראל בקיאקים, היו כאלה שהגיעו להישגים גדולים כמו מקום חמישי באולימפיאדה וכמובן הזכייה של קלגנוב. זו הייתה התקופה ברמה הכי גבוהה שלנו בענף".

"הוא הגיע להישגים יפים מאוד כספורטאי. צריך סביבה תומכת מבחינת המערכת, וצריך רעב, וכשנגמר הרעב ומיצית, אז קשה כספורטאי להמשיך וזה יכול לפגוע בחיים המשפחתיים. הוא רצה להתחתן ולהביא ילדים, וזה קשה כספורטאי אולימפי. הוא ממש לא נעלם מהענף, להיפך. הוא הביא אותי לאולימפיאדת ריו ועליתי לגמר לגמרי בזכותו. הוא נתן השקעה אישית מאוד גבוהה".

אדם נוסף שהכיר אותו הן בזווית המקצועית והן בפן האישי הוא אחד האנשים הבכירים בספורט הישראלי, גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל. "אני הכרתי אותו מגיל מאוד צעיר, עוד כנער בערך בגיל 16-17 כשהוא בלט ביכולותיו", סיפר לוסטיג בראיון לערוץ הספורט. "זה נשמע כמו קלישאה, אבל כשמו כן הוא, הוא מהיר כברק. הצטיין בספרינט, ולרוע מזלו בתקופה ההיא מקצה ה-200 מטרים לא היה אולימפי. ללא צל של ספק הוא היה דמות מיוחדת. אדם מאוד צנוע ושקט. ניסינו לשלב אותו בזוג עם קלגנוב, וזה הצליח קצת לתקופה מסוימת".

עוד הוסיף לוסטיג: "למיטב זכרוני, ברק בלט אחרי תקופה של יובש בענף, היה הראשון שהצליח להגיע לגמרים בתחרויות הנוער, וככה הוא נכנס לסגלים שלנו. הוא החזיר אותנו למפה. כמאמן הוא היה מאוד דומיננטי, אבל בשקט שלו. עשינו מיונים למאמני העתיד ובוחרים בו כל פעם 14-15 מאמנים שמסמנים אותם לגדולות, והוא בהחלט היה שם. משקיעים בכל אחד כזה 50 אלף ש"ח להכשרה, כולל השתלמויות וביקורים בחו"ל, אז הבחירה מאוד דקדקנית. עצם זה שהוא נבחר לאחד מיחידי הסגולה, זה מעיד על יכולתו. זה אובדן אדיר, זה קורע לב".

רבים העידו עד כמה לופן היה אדם ישר ונעים הליכות, וברקוביץ' תיארה את הקשר האישי שלה עם המאמן: "קשר של מאמן וספורטאי הוא קשר מאוד חזק ומשמעותי. היינו ביחד המון שעות ונסענו לתחרויות בין לאומיות. זה לא קשר רגיל של עמיתים במשרד. זו עבודת צוות ביחד, כל יום. חולקים את הציפיות ואת הלחץ, אז הכרנו ברמה האישית לא מעט. זה היה מאוד אינטנסיבי. זכיתי להכיר את דנה אישתו ואת הילדות והוא הכיר את בעלי והילדות שלי".

לוסטיג סיפר גם הוא על האופי הנעים של לופן: "אני חושב שהוא היה יפה גם במראה וגם יפה נפש. ראית את הצניעות עליו, תמיד מחייך בביישנות. הוא היה באמת מיוחד, גם ידענו שהוא ספורטאי ברמה גבוהה, אבל תמיד עם הרגליים על הקרקע, תמיד חיובי. אני מאוד חיבבתי אותו".

מעבר לאופי הייחודי, ברק היה גם אב למופת. "כשהקטן שלנו דור נולד אחרי שתי בנות, הוא אמר שהוא היה חותר קיאקים או חותר קיאקים, העיקר שיעשה מה שטוב לו", סיפרה דנה לופן. "אני יכולה רק לאחל לכל מי שאני מכירה אבא כזה. הוא היה מאוד נוכח, פעיל, תמיד היה חבר, עושה איתם צחוקים. הכל".

"הם העריצו אותו בתחום של הספורט. ימי שבת אצלנו היו ממוקדים לענייני ספורט, כמו קרוס-פיט. לברק יש יכולת לדחוף אותך למשהו בלי שתשים לב שהוא עושה את זה. יכול להיות שזה אפילו לא היה בצורה מודעת. הוא פשוט כל כך מחובר לדברים האלה, לאורח חיים בריא ותזונה נכונה. הבת שלנו בת 5 וחצי ויודעת להגיד מה זה חלבון ומה זה פחמימה ומה בריא יותר".

ענף הקיאקים אינו ענף מסוקר או מתוגמל במיוחד, אך אין זה אומר שאי אפשר למצוא דרכים להנציח אנשים כמו ברק לופן. ברקוביץ' סיפרה על התכנית של קהילת הקיאקיסטים: "אנחנו חושבים לארגן תחרות שנתית שתהיה על שמו, שנזכה להתאחד ביחד עם הזכרונות שלנו איתו בעשייה שהוא כל כך אהב. זה בשיתוף עם המשפחה, ואנחנו קצת חלק מהמשפחה הזאת אז עושים הכל ביחד. הוא גדל על קיאק. הוא היה חלק מהחיים שלנו ואנחנו מהחיים שלו, אז הכל מתחבר".

לוסטיג אישר גם כן כי בוועד האולימפי ימצאו דרך להנציח את לופן. ואין ראוי מזה, לשמר את זכרו של מי שהיה כל כך אהוב ותרם רבות לספורט הישראלי בדרכו הייחודית.

דנה לופן: "ברק מאוד האמין בלהיות מחובר לעצמך ועם הרגליים על הקרקע. הוא היה בן אדם טוב, האמין בלעזור למי שאפשר גם בלי להתכוון. הוא לא היה מונע מאגו, ובדרך מאוד מוזרה זה קידם אותו בהרבה דברים. הוא באמת האמין בלהיות ישר, שקוף, לא מתלהם, אז מאוד חשוב לי שיידעו את זה על הבן אדם שהוא".

ברק לופן קיבל את תעודת המאמן הבכיר בטקס במעמד יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד, רק יום לפני הפיגוע בו נרצח. הוא היה בן 35 במותו. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. יהי זכרו ברוך.