עד שיגיע הפלייאוף: הרכב העונה הסדירה

יש משהו שתמיד מייצר לבטים ומתעתע כשיש לך הזדמנות לבחור את נבחרת העונה. בטח כשהעונה עוד לא הסתיימה, והתסריט עוד יכול להשתנות. בעצם, ישתנה בוודאות. הרי הזיכרון שלנו נותן דגש על התקופה האחרונה. תקופה שבה שחקנים מסוימים פורחים ואחרים נעלמו. יש שחקנים שעד לפני חודש היו בטופ ודעכו. אותם אנחנו כבר מתייגים קצת כאכזבה, לעומת כאלה שפורחים 5-6 משחקים ונראה לנו שהם בעונה נהדרת.

דוגמא? זה מרגיש שג'ורג'ה יובאנוביץ' הרים את העונה של מכבי תל אביב, למרות ששיחק במדיה שישה משחקים בסך הכל לכן הבחירה שלי היא בהסתכלות כוללת על ההשפעה של השחקנים במהלך רוב העונה, שבזכותה הקבוצה שלהם בכלל הגיעה למקום הנוכחי שלה.

התלבטות נוספת היא לגבי המערך. לפעמים יש עודף שחקנים שנצצו בתפקיד מסוים, אבל אי אפשר לשים חמישה קשרים אחוריים או ארבעה בלמים בהרכב. ולהפך. עד עכשיו לא היו מגינים שהפגינו דומיננטיות, ולכן בחרתי במערך 3-4-3. לכו תספרו את זה למאמנים שצריכים לנהל סגל כזה... גם בגזרת השוערים לא היה אחד שהתעלה והביא נקודות, כמו ג'וש כהן בעונה שעברה.

אין לי ספק שבנבחרת העונה הסופית במאי יהיו שינוים, משתי סיבות: א. הרבה קבוצות החליפו מאמנים, דבר שיגרום לשחקנים מסוימים לזרוח או ללכת לאיבוד ברגעי האמת שעוד לפנינו. ב. בפלייאוף שחקנים מוצאים את עצמם במצבי לחץ, משחקים על כל הקופה, או לחילופין משוחררים לחלוטין מלחץ ודברים מתגלים. לטוב ולרע.

נבחרת העונה הסדירה שלי
שוער
עמרי גלזר - הפתעה עצומה. שוער שני שתפס את המקום בהרכב לשוער סגל נבחרת ישראל, אריאל הרוש, ומאז מקנה שקט ויציבות. השוער, שנחשב הבטחה בזמנו והתקשה לעמוד בלחץ בחיפה, פורח דווקא בבאר שבע ונעזר בהגנה הטובה בליגה. מעניין אם וכאשר אליניב ברדה ישחק הרפתקני יותר הוא גם ישמור על אותה רמה גבוהה. יהיה לו פלייאוף מאתגר מאוד. בינתיים, אי אפשר להתווכח עם השקט ובעיקר המספרים. שימו לב - עד עכשיו הוא השוער שספג הכי מעט שערים, ביצע את כמות הטעויות הקטנה ביותר, ובעיקר רשם את אחוז העצירות הגבוה בליגה של בעיטות למסגרת (82%), למרות שנרשמו לא מעט איומים לשערו.

הגנה
בוגדן פלאניץ' - המנהיג הבלתי מעורער של ההגנה החיפאית. עם נתונים פיזיים אדירים יחסית לישראל, הוא הופך את אלה שסביבו ליותר טובים. לפעמים הוא סובל מירידה קלה וחוסר ריכוז, אבל עדיין שייך לרמת כדורגל שהיא מעל הליגה שלנו. סביב 80 אחוז בניצחונות במאבקי קרקע ואוויר, שני בליגה בחילוצי כדור, מהיר, חזק וכאב ראש לכל חלוץ שעומד מולו.

שון גולדברג - החלטה מבריקה של ברק בכר, בשילוב ההכרה וההשלמה שלו שהוא איכותי יותר כבלם משלים מאשר מגן בקבוצה גדולה שצריכה ליזום, הפכה אותו פרטנר מושלם ומפתיע לפלאניץ'. במשחקים בהם הוא לא שיחק בכלל או לא שיחק בלם אחוזי ההצלחה של חיפה הם 56 בלבד לעומת 81 אחוזי הצלחה כשהוא מצוות כבלם. גם ממוצע הספיגות יורד בשלושים אחוז. פער עצום. עונה פשוט נהדרת שלו עד עכשיו, שמשאירה, ובצדק, בלם טוב כמו עופרי ארד על הספסל.

מיגל ויטור - אין בלם בליגה שלנו שמשפיע על הקבוצה שלו, הגנתית והתקפית, כמו הפורטוגלי. מסמל את ההתנפלות על כל שחקן התקפה עם הגב. מכסה ומחפה מצוין על אחרים. כבש ארבעה שערים בנייחים (הכי הרבה לשחקן הגנה העונה), שהם הכלי ההתקפי שהחזיק את באר שבע בפיסגה. מנווט ומרים אנרגטית את כל הסביבה שלו. נכס.

קישור
בירם כיאל - מכל הדברים שסכנין עשתה בשנים האחרונות, זה המהלך הכי משמעותי. אי אפשר להתבלבל. כיאל הגיע לסכנין מאירופה כדי לעבוד, להנהיג, לשנות' לקחת אחריות ולסחוף את הקבוצה לפלייאוף העליון. 5 שערים, 4 בישולים (מעורב בכשליש משערי הקבוצה). רבע ממסירות המפתח של סכנין (מסירות שמייצרות אפשרות הבקעה) הן שלו. מרחבה לרחבה בקצב גבוה. שאפו.

גבי קניקובסקי - השפן של אנרג'ייזר, גירסת הכדורגל. עונת הקאמבק שלו למועדון שבו גדל התחילה טוב, אבל לא לגמרי מפוקסת. החודשיים האחרונים שלו פשוט אדירים, גם הגנתית וגם התקפית. קפץ ל-5 חילוצי כדור פר משחק, המון לתפקידו. 3 שערים ו-7 בישולים (מעורבות ב-22 אחוז משערי הקבוצה). התחושה היא שעוד קפיצת מדרגה אחת זה כבר שווה סגל נבחרת. אם הכדורגלנים שלנו היו משחקים בקצב הזה היינו במקום אחר היום.

רמזי ספורי - אחת ההתלבטויות בהרכב, בגלל שהוא בירידה גדולה בחודש וחצי האחרונים. אבל אילולא עונה גדולה שלו במשך כמעט 20 מחזורים, עונה שכללה שערים, בישולים, מסירות עומק והשפעה בנייחים שהביאו נצחונות, באר שבע לא היתה בכלל מדברת על אליפות כרגע. 7 שערים, 6 בישולים שמהווים מעורבות של 35 אחוז משערי הקבוצה. מתוך 8 שערים שנכבשו העונה בליגה במצבים נייחים ישירים, 3 הם של ספורי. הפלייאוף עבורו הוא מבחן. האם הוא מסיים את העונה בין נבחרי העונה או שיזכר כשחקן שזרח מחצית מהליגה ואז כבה במאני טיים של העונה.

פארפה גויאגון - יש לא מעט שיערערו על ההחלטה הזו ויטענו שהמקום מגיע לקשר אחר, בטח של מכבי חיפה, אבל בעיניי הוא מסמל את מכבי נתניה ההתקפית, הנועזת והמרגשת של בני לם עד עכשיו. אמנם היה פצוע בחלק מהמשחקים, ויש קשרים התקפים עם מספרים טובים יותר, אבל זה שחקן להתאהב בו. שמשתחרר מלחץ ומעביר את ההתקפה לאיזורים המסוכנים ברמה אחרת. בנוסף לדריבל אדיר לעומק, הוא השתדל העונה לאיים מרחוק, לכבוש, לבשל, לסחוט פנדלים מכריעים, ולא בכדי הוא מועמד לחזור למכבי ת"א. כבש 4, בישל 3, סחט שני פנדלים וביצע העונה הכי הרבה דריבלים מוצלחים בליגה.

התקפה
עומר אצילי - צריך הסבר? שחקן העונה עד עכשיו, ללא מתחרים. מוביל את הליגה בשערים, בישולים ומסירות מפתח מדויקות. 18 שערים פלוס 9 בישולים הם 44 אחוז משערי הקבוצה, כשחלקם הגיעו ברגעים החשובים. 27 שערים סך הכל זה יותר ממה שבית"ר י-ם, הפועל חדרה, הפועל נוף הגליל והפועל ירושלים הבקיעו כקבוצה כל העונה.

דין דוד - מישהו עדיין שואל אם יש תחליף לרוקאביצה? לקח לו ולברק בכר קצת זמן להבין שהוא האיש הנכון. שהוא יכול להתמודד עם הלחץ והציפיות שיש במעבר מאשדוד לחיפה. 14 שערים, 3 בישולים עד עכשיו והרגל עוד נטויה. מהיר, חד ומאוד מגוון. כשיש לו בטחון מלא בעצמו, הוא גדול על הרבה הגנות.

סטיפה פריצה - 11 שערים, לוחם וכובש. לא הכי טכני ולא מעורר השראה, אבל יודע לשחק עם הגב ולפנות שטחים. כובש שער כל ארבעה ניסיונות, ממוצע מצוין. מאז שיובאנוביץ' הגיע, חזר לחורר רשתות. שניהם יחד כבשו 10 שערים בשישה משחקים. צמד חמד שההגנות בפלייאוף בהחלט צריכות להתכונן אליהם שעות נוספות.

ספסל: רובי לבקוביץ', אדי גוטליב, איעד אבו עביד, עומרי גנדלמן,עלי מוחמד, מוחמד אבו פאני,חמודי כנעאן, צ'ארון שרי, אושר דוידה, דולב חזיזה, אלון תורג'מן.