אל תאמינו להייפ: כישרונות הענק שלא עמדו בציפיות ונעלמו ב-NBA

בליגה שמורכבת ברובה המכריע משחקנים שהגיעו אליה בניגוד לכל הציפיות, לא קשה לשלוח יד לכובע ולשלוף סיפור סינדרלה שראוי לדבר עליו. היום נלך הפוך. ההתרסקויות של ה"באסטים" בליגה הזאת לפעמים מהדהדות לשנים רבות, אנחנו מכירים את סם בואי, קוואמי בראון והאשים ת'אביט כמעט כמו שאנחנו מכירים את הכוכבים שנבחרו אחריהם בדראפט. למעשה, יש הרבה יותר לני קוקים, ניקו צקיטישוויליים ואנתוני בנטים בעולם מאשר לברון ג'יימסים, ניקולה יוקיצי'ם וקווין גארנטים. זה מה שהופך אותם לסיפורי סינדרלה. הכתבה הזו תתמקד בארבעה שחקנים שהפתיעו אותנו בקטע רע. לחלקם יש עוד תקווה, ולחלקם פחות.

זאיון וויליאמסון
סימן השאלה הכי גדול שמרחף על פני הליגה (כן, אמרתי מרחף וגדול, מותר לי להתחיל עם בדיחת אבא). וויליאמסון הולך לסגור שלוש עונות עם 85 משחקים בסה"כ, ויותר עניינים מטרידים מחוץ לפרקט ברזומה שלו מאשר ניצחונות. לאחרונה קיבלנו אישור רשמי לחששות של הפליקנס - וויליאמסון לא רוצה להיות שם, בין אם הוא אמר להם ובין אם לא. סי. ג'יי. מקולום, הודה שלא דיבר עם זאיון מאז שעבר לקבוצה. לאחרונה ראינו את ג'יי ג'יי רדיק פותח פה על זאיון בן ה-22, בצדק לטעמי, על חוסר המחויבות שלו לקבוצה. מכאן ברור שהשקנאים לא יכולים להמשיך לטמון את ראשם בחול. לזכותם יאמר שנראה שזה קורה. הם לא הזכירו את שמו במייל שקורא לאוהדים לחדש את המנוי שלהם לקראת 2022-23, ואולי ההחלטה הזו מספרת לנו את כל מה שצריך לדעת.

במדי ניו אורלינס או במדים אחרים, הדרך של זאיון להיות הגואל שציפינו ממנו עוד ארוכה. לאחר שנבחר ראשון בדראפט 2019, וויליאמסון לא התמהמה והראה לנו איך הכישרון הפיזי הנדיר שלו עובר מסך גם ב-NBA. ההיילייטס שלו מציגים מפלצת מזן חדש, עם מהלכים שקוראים תיגר על חוקי הפיזיקה עצמם. אם בחסות נס כלשהו אתה חזק מספיק כדי להתמודד איתו כמגן - אתה איטי מדי. אם אתה מהיר מספיק הוא ימחץ אותך בלי לדעת שאתה שם בכלל. אמנם, הנוכחות ההגנתית של וויליאמסון השאירה הרבה טעם של עוד, אך בזמן המועט שלו על הפרקט הוא היווה התקפה בפני עצמו. המונח "בלתי ניתן לעצירה" נזרק לאוויר בפזרנות מרגיזה בימינו, אבל הפאוור-פורוורד של ניו אורלינס הרוויח אותו ביושר. 29.2 נקודות ל-36 דקות, עם טרו שוטינג שעומד על 64.1 אחוזי הצלחה, 7.1 אחוזים מעל לממוצע בליגה. בהיסטוריה של המשחק, לא תמצאו הרבה שחקנים שיכולים להתהדר במספרים כאלה, בטח לא ב-85 המשחקים הראשונים שלהם בליגה.

אין הרבה שחקנים עם הפוטנציאל הריאלי להיות השחקן הכי טוב בעולם. זאיון הוא אחד מהם, אבל הוא יצטרך להוכיח שהוא מקצוען, ויהיו שלבים הרבה יותר קשים במסע מאשר לתפוס שיחה עם מקולום (מה שקרה מאז הווידוי של סי. ג'יי.). זאיון יצטרך להחלים מהפציעות שלו ולהימנע מהן - האחריות הזו נחה עליו. כשהוא יעלה למגרש הכל יסתדר. ג'ואל אמביד לא עשה יותר ממנו בשלוש השנים הראשונות שלו בליגה, ותראו איפה הוא היום. אך לפני שיעלה לשחק זאיון חייב להראות שהוא מסוגל להישאר בריא ומחויב למשחק, כמו גם לארגון שמעסיק אותו ולחבריו לקבוצה. בקיץ דיוויד גריפין והפליקנס יכולים לתת לו הארכת חוזה על סך מלאנתלפים מיליון דולר. כאילו שהסיפור הזה לא מספיק דרמטי גם ככה.

מרווין באגלי
הקללה של באגלי הוטלה עליו סביב דראפט 2018. ולאדה דיבאץ, אלרגי לרעיונות טובים כהרגלו, ויתר על ההזדמנות לבחור בלוקה דונצ'יץ', והחליט ללכת על הביגמן האתלטי מדיוק. במהרה גילינו שהכלים הפיזיים של באגלי מתורגמים באופן סביר למקצוענים, אבל את כל שאר החלקים של המשחק שלו בערך ניתן לקטלג כחסרונות. סקרמנטו הייתה המקום הגרוע ביותר בשביל באגלי ללמוד את המשחק ולמלא את החורים במשחק שלו - בעיקר בקריאת המשחק בשני צדי המגרש. המאמן האישי המוערך, דיוויד ת'ורפ, ניסח יפה את הבעיה: כשאתה מאוד אתלטי ולא יודע מה לעשות - אתה מגיע למקום הלא נכון מהר יותר.

המספרים היבשים, כמו נקודות וריבאונדים ל-36 דקות, לא חושפים את גודל האכזבה. גם החוזה של באגלי כבחירה שניה הבטיח לו שכר נאה, לפחות עד הקיץ הקרוב. דטרויט לקחה את באגלי שיחגוג 23 בקרוב, ובמחיר גבוה למדי, אז אולי נראה אותה מעוררת קצת את הפוטנציאל הרדום שלו. אך בשלב הזה לא הייתי מצפה לראות אותו כשחקן חמישייה עתידי.

ג'בארי פארקר
יש לי פינה חמה בלב לפארקר. הפורוורד המגוון מדיוק הוא השחקן שהימרתי עליו בדראפט 2014. הוא נבחר שני, ואת השחקנים שנבחרו בצמוד אליו ראינו בסופ"ש האחרון פותחים בחמישיות של משחק האולסטאר (רק לאחד מהם הגיע, אני יודע, אל תפריעו לסיפור טוב).

אחרי שזכה להזדמנות אחת אחרי השניה בחסות הפוטנציאל הנדיר שהפגין בצעירותו, כמה שבועות לפני גיל 27 פארקר נמצא בשולי הליגה. נע מחוזה לא מובטח אחד לאחר, פארקר נראה לאחרונה בבוסטון. ג'בארי הוא כישרון התקפי נפלא, המציג חבילה נדירה של יכולות כסקורר, עם נתונים פיזיים מרשימים. אבל פציעות קשות בתזמונים מבאסים עמעמו את האתלטיות שלו, והזמן בחוץ פגע ביכולת שלו לשפר את הליקוים במשחק שלו בשנים הקריטיות ביותר. מעבר לכך, הוא הראה ביותר מהזדמנות אחת שהוא מחויב לחוסר המחויבות שלו בהגנה. צ'אנס אחד, ועוד אחד, ועוד. ובסוף הקבוצות למדו.

מרקל פולץ
מבין כל המקרים החריגים, פולץ הוא המקרה החריג. אז השארתי אותו לסוף. פולץ מחלים מקרע ברצועה הצולבת בברך שמאל מינואר 2021, ובינתיים מתאמן בקבוצת הג'י ליג של אורלנדו. לא ברור אם נראה אותו משחק העונה, אבל הסיבה הזו אפילו לא מגרדת את הטופ 10 סיבות שהביאו אותו לטור הזה. הקריירה של פולץ בן ה-23 היא קוקטייל מאוד לא טעים של חוסר מזל, פציעות, והתמודדויות נפשיות.

הגארד המחשמל של אוניברסיטת וושינגטון הגיע לדראפט 2017 בתור הקונצנזוס לבחירה הראשונה. לא בדיוק. קונצנזוס מינוס 1, כי דני איינג' החזיק בבחירה הראשונה, ואחרי האימון האישי שהסלטיקס ערכו לפולץ, דני מיהר להעביר את הבחירה בטרייד. פילדלפיה קיבלה את פולץ עבור הבחירה השלישית (שהפכה לג'ייסון טייטום) ובחירת סיבוב ראשון נוספת (רומאו לנגפורד). איינג' זיהה נורה אדומה שחודשים אחר כך תסנוור את כולנו.

עקב פציעה מסתורית בכתף, וככל הנראה הרבה קשיים מנטליים בסיר הלחץ של פילי, פולץ פשוט "שכח" איך לזרוק, ובלי הקליעה היפהפיה שלו פשוט לא יכול היה להשפיע על המשחק כפי שציפינו ממנו. הביטחון העצמי שלו נפגע כתוצאה מכל הרעש סביבו, והשדים שלו פשוט היו חזקים מדי בשבילו. עדיין קשה להפריד את האמת מן הבדיה במקרה של פולץ. מדובר באחד מהפספוסים הכי מבאסים ומשונים שנראו, בליגה שראתה לא מעט כאלה.

פולץ כבר לא יגשים את הייעוד שקבענו לו ככוכב-על. אך יש לו עדיין מקום להשתפר ולהוכיח את עצמו כשחקן חמישיה קבוע. המג'יק בפירוש מאמינים בו. הוא נמצא בעונה הראשונה של חוזה שמשלם 50 מיליון דולר. הוא עדיין אתלטי, חכם, וכישרוני בטירוף. במדי אורלנדו ראינו אותו מתחיל לחזור לעצמו, גם אם הג'אמפ-שוט עדיין שבור. נקווה לראות אותו ממשיך בשיקום הקריירה שלו העונה.