נשאו את הדגל: דירוג 5 הליגיונרים הבולטים

פגרת החורף הסתיימה לה, ולא מעט ליגות חזרו לפעילות מלאה, כמו גם חלק גדול מהליגיונרים הישראלים שמייצגים אותנו בחו"ל. רגע לפני שחוזרים המפעלים האירופיים זה זמן טוב לעצור לרגע אחד ולעשות סיכום ביניים בליגות השונות, ולבדוק מה עבר על הכדורגלנים הישראלים ברחבי העולם עד כה העונה. ישנם ליגיונרים שחווים עונת 2021/22 מצוינת, אחרים היו רוצים לשכוח את החצי הראשון. אז החלטנו לעשות קצת סדר ולדרג את הנציגים הישראלים המצטיינים עד כה בחו"ל. נדבר גם על הציפייה לחצי השני של העונה, ועל מי כדאי לשים עין עד הקיץ הקרוב.

שם אחד שייעדר מדירוג המצטיינים הוא זה של הכוכב הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי, ערן זהבי. הוא אמנם פתח את העונה טוב מאוד עם שערים במוקדמות ליגת האלופות וגם ארבעה שערים בליגה ההולנדית, אך נפצע בחודש נובמבר והחמיץ לא מעט משחקים. ליגיונר בכיר אחר כמו מנור סולומון, שחווה עונה חלשה באופן יחסי למה שהיינו רגילים ממנו, גם כן לא בדירוג הנ"ל. תאי בריבו מוולפסברגר, הסקורר החדש שלנו באוסטריה, אמנם לא נכנס לחמישייה, אבל ראוי לציון עם 8 שערים ב-16 הופעות בליגה, ועוד שני שערים בשתי הופעות בגביע. להלן הדירוג:

מקום חמישי - מונאס דאבור (הופנהיים, גרמניה)
הוא באופן תמידי נמצא במוקד של הקהל הישראלי בצל הסערות סביבו, אבל בואו נדבר נטו על כדורגל, כי את זה לא חסר לו. הייתה התלבטות קטנה, אבל חלוץ הנבחרת בסופו של דבר חייב להיכנס למקום החמישי, בהתחשב בעובדה שהוא שחקן הרכב בקבוצה מאחת הליגות הבכירות באירופה.

העונה שעברה של הופנהיים הייתה טובה יותר, אבל דאבור בינתיים מפגין יציבות וגם מספק סחורה מסוימת. חמישה שערים וחמישה בישולים העונה בכל המסגרות זה אולי לא נשמע באוזן כמו נתונים גדולים ומרשימים, אבל צריך תמיד לקחת בחשבון את הרמה של הליגה ביחס לקבוצות של ליגיונרים אחרים שלנו בשאר העולם. בעונה שעברה החלוץ כבש ארבעה שערי ליגה ב-22 הופעות (זה בלי לספור את השערים שלו בליגה האירופית), וב-21/22 הוא המשיך עם המגמה החיובית ונראה שהוא יכול להמשיך לשמור על מקומו ב-11 של קבוצת בונדסליגה.

מקום רביעי - אלי דסה (ויטסה ארנהיים, הולנד)
אין שום צל של ספק שמדובר באחד הליגיונרים היציבים ביותר לאורך זמן בשנים האחרונות, כזה שמראה למה הוא באנקר בהרכב של נבחרת ישראל בעמדת המגן הימני. אמנם קבוצתו ההולנדית הפסידה בשני משחקי הליגה האחרונים וספגה פעמיים שלישיות, שלא לדבר על החמישייה מול אייאקס בגביע השבוע, אבל דסה בהחלט היה בורג משמעותי בהתבססות של הקבוצה בצמרת (שוב) ובהעפלה לשלב הנוק-אאוט של הקונפרנס ליג.

דסה הוא מגן שמצטרף הרבה להתקפה, ולפעמים מבחינה מספרית קשה לראות עד כמה התרומה שלו גדולה. הוא בישל העונה שישה שערים בכל המסגרות, כולל ב-0:1 על טוטנהאם, וגם כבש אחד בעצמו, אבל המעורבות בשערים היא הרבה מעבר למסירה האחרונה. ואם כבר מספרים, אז אם מתעלמים מההפסדים האחרונים, מגלים שעם דסה בהרכב ויטסה ספגה בליגה 23 שערים ב-18 משחקים, מאזן סביר באחת הליגות ההתקפיות באירופה. צריך רק לקוות בשבילו שהמשבר שהקבוצה שלו חווה יעבור מהר.

מקום שלישי - שון וייסמן (ויאדוליד, ספרד)
בעונה שעברה החלוץ לא הצליח לעזור לקבוצה החדשה שלו לשרוד ב"לה-ליגה", אך ייתכן שהוא יהיה האחראי המרכזי לעלייה בחזרה מליגת המשנה לליגה הבכירה. וייסמן הפך לשחקן החוד הפותח והמשמעותי של ויאדוליד, ופרט למקרים בהם הוא זומן לנבחרת ופספס שלושה משחקי ליגה, בכל שאר המשחקים הוא שותף וברובם השלים 90 דקות.

אם אתם מרימים גבה על ההחלטה להעניק לו את המקום השלישי בטענה שהוא בליגה שנייה וגם נמצא לאחרונה בבצורת קטנה (ארבעה משחקי ליגה רצופים ללא שער), דעו שההחלטה לא רק נבעה מהמספרים שלו. הוא כבש 11 שערי ליגה עד כה העונה ואחד בגביע, אין הרבה ליגיונרים שמגיעים לציוני דרך כאלה בחצי עונה, לא משנה באיזו ליגה. אולם, כאמור, מעבר למספרים, ניתן לראות את ההשפעה שלו על המועדון בו הוא נמצא. אוהדים רבים רואים בו ככוכב הכי גדול של הסגולים, ונתון זה בפני עצמו שווה לא מעט נקודות זכות. אם הוא ינצל זאת כדי לשים את הבצורת בצד ולדחוף את חבריו בחזרה לליגה הראשונה, הוא אולי יטפס עוד בדירוג הזה בסיום העונה.

Víctor, ahora sí, disfrútala 🤗 https://t.co/Z53GCvTeve pic.twitter.com/XccLQsLObG

— Real Valladolid C.F. (@realvalladolid) February 1, 2022

מקום שני - ליאור רפאלוב (אנדרלכט, בלגיה)
המאבק על שני המקומות הראשונים היה קשה, ושם כמו ליאור רפאלוב בקלות יכול להיות בפסגה, בטח ובטח עם התפוקה שהוא מספק בגיל שלו. הקשר הפנטסטי בן ה-35, שנבחר בעבר לנעל הזהב בבלגיה והופך לאחד השחקנים הזרים הגדולים ביותר שנחתו בליגה הזאת, נותן עונה מצוינת עם 16 שערים בכל המסגרות לצד ארבעה בישולים. לאנדרלכט, שבמקום הרביעי בליגה, יש את ההתקפה השנייה הכי פורייה עם 56 שערים, ולליגיונר יש חלק עצום בזה.

אז למה הוא לא במקום הראשון? כנראה בגלל מה שהספיק לעשות השחקן שכן במקום הראשון. אבל כן, רפאלוב בהחלט ראוי להערכה כה רבה על העקביות שלו ועל כך שגם כשלא מזמנים אותו לנבחרת כל כך הרבה זמן, הוא לא נותן לשום דבר לעצור אותו ועושה מה שהוא רוצה על המגרש. הקשר גם מוכיח שהוא באמת משתבח כמו יין, וגם שהחוזה הגדול שהוא קיבל בקבוצת הפאר מגיע לו - והוא מחזיר עם יכולת שלא מביישת שחקנים שזכו פעמיים בקריירה שלהם בנעל הזהב בליגה בה הם משחקים.

מקום ראשון - ליאל עבדה (סלטיק, סקוטלנד)
"יש לנו את עבדה, הוא בכנף". כמה שהייתי רוצה לשיר את זה במשחקים של הנבחרת, פעם אחר פעם, כמו שאוהדי סלטיק שרים לאורך העונה. הוא רק בן 20, ומתחיל לזכות בהכרה בין לאומית על מה שהוא עושה בליגה הסקוטית. מה הוא עושה? תשאלו את סנט מירן, את סנט ג'ונסטון, את דאנדי יונייטד, את מאת'רוול ואפילו את ריינג'רס. תשאלו את פרנצווארוש ואת בטיס. הכישרון המצוין היה מעורב עד כה בלא פחות מ-25 שערים במדים הירוקים-לבנים, מספרים פנומנליים לליגיונר טרי צעיר.

וזה הרבה מעבר לשערים והבישולים. זו גם הבגרות, העבודה הנכונה, היכולת לסנן רעשים מסביב (והיו לא מעט כאלה בתקופה הפחות טובה שלו בחודשי אוקטובר-נובמבר), וכמובן הדברים שהוא עושה על הדשא שמובילים לכך שהוא כובש או מבשל בלי הפסקה. דברים כמו התנועות הבלתי פוסקות ללא כדור, החיתוכים למרכז ברגעים הנכונים, הטאץ' עם רגש בכדור כדי למצוא את חבריו לקבוצה בעמדות הכי מסוכנות.

אי אפשר להגיד שלא צפויים עוד גלים של עליות וירידות, דבר טבעי לשחקן בגיל שלו שזוהי עונתו הראשונה בחו"ל. אם הוא יצליח להרים את עצמו מחדש אחרי תקופה פחות טובה כפי שכבר עשה פעם אחת העונה, והדבר הזה יספיק כדי לזכות באליפות ולגבור על היריבה הגדולה מגלאזגו, לא בטוח שעבדה יישאר בסלטיק עוד זמן רב. בכל מקרה, ולא משנה מי יהיה המאמן הלאומי הבא שלנו, אם עבדה לא הופך לשחקן הרכב בקמפיין הבא של הנבחרת זו תהיה שערורייה.

אלה שצריך לשים אליהם לב
אם הגעתם עד כאן, בטח תרצו לדעת מה לגבי הליגיונרים הפחות מרשימים, או אלה שפשוט לא שומעים מהם יותר מדי מסיבות כאלה ואחרות. כבר נכתב כאן שמנור סולומון למשל לא יכול להיכנס לרשימת המצטיינים, בניגוד לעונה שעברה, לנוכח הירידה ביכולת ובתפוקה. אין רבים אחרים עם סיטואציה דומה לשלו או כאלה שפשוט לא הולך להם, אולם יש מספר נציגים ישראלים שפשוט לא נספרים, כאלה שמתייבשים על הספסל מרבית מהזמן.

השם הבולט מביניהם הוא דור פרץ, שחקנה של ונציה האיטלקית שרשם עד כה העונה 10 הופעות בסרייה A (מתוך 24 מחזורים) ובסך הכל 332 דקות. יש כמובן גם את אופיר מרציאנו, שהגיע לפיינורד בתור שוער שני. חוץ מזה ישנם ליגיונרים נוספים שלא נראה שמצבם ישתפר בקרוב בגזרת הקרדיט, דוגמת סנטיאהו סלליך בגנצ'לרבירלי (ליגה טורקית שנייה), דור חוגי בוויסלה קרקוב (ליגה פולנית) ואור דסה בארוקה (ליגה פורטוגלית).

וכעת, לסיום, נדבר קצת על הליגיונרים ששווה לשים עין עליהם בחצי העונה שנותרה, מעבר לחמשת המצטיינים שלנו כמובן. ראשית, יש את יונתן כהן מפיזה, שעדיין לא ממש הטביע חותם וכבש בינתיים שלושה שערים בסרייה B, אך קבוצתו כרגע במקום השני ונדמה שיהיה מאבק צמוד ביותר על ההעפלה לליגה הבכירה בארץ המגף. שחקן הכנף כרגע מקבל קרדיט ויהיה מעניין לראות אם ינצל זאת.

כמו כן, אי אפשר להתעלם מביברס נאתכו. יש שיגידו שהוא ראוי אפילו לחמישייה שלנו, שכן הוא היה כבר מעורב במספר דו ספרתי של שערים בסרביה העונה. קבוצתו פרטיזן בלגרד מוליכה את הטבלה, ויהיה מעניין לבחון עד כמה הקשר ישפיע במאבק האליפות. חוץ מזה, שווה לעקוב אחרי שחקנים שהעונה שלהם רק התחילה או עומדת להתחיל, דוגמת תומר חמד באוסטרליה או גדי קינדה ב-MLS. ואחרון חביב, יהיה מעניין לראות כיצד יצליח להשתלב עמרי אלטמן בקבוצתו החדשה, א.א.ק לרנקה מקפריסין, אחרי שבקושי שיחק בארוקה הפורטוגלית.