בר-מוח vs בר-כוח: בין בכר לרוני לוי

הרבה מילים נאמרו והרבה מילים עוד יאמרו לקראת משחק העונה בין שתי הטוענות לכתר. מקום ראשון מול השני, קרב האקסים, בקיצור... ערימת קלישאות. אבל השורות הבאות יעסקו בניתוח טקטי קצת יותר עמוק ואיך בעזרת אנליטיקה, דאטה ומספרים נצליח להרכיב תמונה שתספר לנו איך יראה מפגש הפסגה הזה.

נתחיל מהקל אל הכבד. אין הרבה מאמנים בליגת העל שיש להם יותר ניצחונות מהפסדים מול ברק בכר. רוני לוי הוא כזה. ב-12 המפגשים ביניהם, לרוני לוי יש ארבעה ניצחונות, שלושה הפסדים וחמש תוצאות תיקו. אם נקצין בפיקנטריה, אז מאז שעזב את ב״ש, ברק בכר ניצח אותה פעמיים, סיים בשתי תוצאות תיקו והפסיד לה פעם אחת במשחק ההזוי בסיבוב הקודם.

ההבדל בין שני המאמנים ושיטות המשחק של הקבוצות תלוי ועומד באסכולה ממנה הם באים. רוני לוי נמצא בתפר שבין המאמן ה״אולד סקול״ למאמנים מהדור החדש. הוא טקטיקן אבל סוליסט ושמרן, כזה שיודע יותר מכולם והרבה פעמים יותר מחנך ממאמן. אם נכנס לעובי השיטה, ראינו את באר שבע ורוני מתקבעים על 4-2-3-1 ובו באה לידי ביטוי בהגנה מאוד חזקה ומנוסה והרבה רמזי ספורי. במחזור ה-10 מול ק״ש, אחרי פגרת נבחרת ושזרוע, ואחרי שב״ש איבדו נקודות יקרות בבית ולמזלם הצליחו לנצח גם במשחקים רעים, היה ללוי זמן לחשוב והוא שינה לשיטה שלא אופיינית לו, מערך 3-5-2. הוא עיבה את מרכז ההגנה בויטור, אלחמיד ואיתן טיבי, נתן דרור לשחקני הכנף וזה השתלם לו. הוא ניצח 7 משחקי ליגה ברציפות ועוד אחד בגביע, עד שמכבי ת״א עשתה סוף לחגיגה.

מנגד, מגיע ברק בכר שהוא האנטיתזה המוחלטת לרוני לוי. מאמן שעל אף ארשת הפנים הרובוטית שלו, הוא לא מפסיק ללמוד, האחרון שחושב שהוא יודע הכל ונותן חופש אבסולוטי לצוות מסביבו שמורכב מעוזרים, סקאוטים, אנליסטים ואפילו אנליסטים למצבים נייחים. הוא תמיד יקבל עוד רעיון, יבחן עוד טקטיקה וייקח השראה גם מקבוצות בתחתית טבלת ליגת העל. על פניו, נדמה כי בכר התקבע על ה 4-3-3 וכי אין חדש תחת השמש, אלא מה? הוא ממציא את עצמו בתבניות המשחק תוך כדי תנועה, מציב שחקנים בעמדות מפתיעות וזה אחד הדברים שהכי יפה לראות במכבי חיפה.

איך רודריגס, שהגיע כשחקן 6 על הציר של בלם שלישי מדומה וכפתרון מול הפועל ת״א, כבר במחצית הוא שלף אותו כקלף בעמדת המגן הימני. מגן מדומה שמצטרף לקשרים, מנטרל קווי מסירה באגף וחי על משבצת חדשה. רודריגס הוא רק דוגמא קלה. ראיתם אותו גם מגן שמאלי? וחזיזה מגן שמאלי? אפילו ימני, מה עם מאור לוי ווינגר שמאל? אי אפשר באמת להתכונן לבכר, אפשר לנסות. אם בעבר היו טענות על ברק שהוא ״מתחכם״, יאמר לזכותו שגם בזה הוא התבגר. הוא בדיוק ההגדרה למאמן החדש בעולם בדומה לנגלסמן, טוכל ושות׳, רק תוצרת כחול לבן.

אני מניח רגע בצד את המספרים המפלצתיים של מכבי חיפה בכמות השערים והכניסות לרחבה, תיכף אגיע גם לזה. היתרון העצום שלה השנה הוא כושר וקצב המשחק. הבליץ המשוגע מתחיל עם שריקת הפתיחה והמשחק הראשון שבו היינו עדים לזה באופן מובהק, היה נגד הפועל באר שבע בסמי עופר. האדומים לא עמדו בלחץ ורק אלוהים ושכטר יודעים איך הם הפסידו את המשחק הזה. מכבי חיפה גורמת ליריבה מולה להיות מתוסכלת מאוד ושימו לב לנתון המטורף הבא: מול מכבי חיפה נשלפו השנה בליגה ובגביע המדינה 5 כרטיסים אדומים, 4 מהם במחצית הראשונה! היריבות לא עומדות בסחרחורת שמכבי חיפה מייצרת, מה שגורם לעבירות מיותרות, תשאלו את ירדן כהן, קבהא ואפילו את רועי גורדנה.

הפועל באר שבע מובילה את הליגה בביצוע עבירות של היריבה עליה. נגד יריבות ב״ש נשלפו בליגה 7 כרטיסים אדומים, 1 בלבד במחצית הראשונה כל השאר ממש בדקות הסיום. אין ספק שהיתרון הגדול של החניכים של לוי הוא בהגנה. ושימו לב ל-xg (מדד השערים שבאר שבע הייתה צפויה לספוג עפ״י איכות המצבים שהגיעו מולה) של היריבה: 17, בפועל הם ספגו רק 11 שערים. היעדרותו של לופס תהיה יחסית משמעותית, ככל הנראה אלחמיד יאלץ לנטוש את עמדת הבלם (הוא לא בלם!) ולאייש את עמדת המגן.

לסיום, באמת שקשה לי לנבא מה יוליד הקרב בהר הגעש של טרנר, מה שכן אנחנו נראה הרבה טקטיקה, אגרסיביות ואני מהמר על לא מעט כרטיסים.