הבמה כבר הייתה ערוכה, כולם היו מוכנים להיסטוריה ואפילו רוג'ר פדרר ורפאל נדאל כנראה השלימו עם העובדה שזה צריך לקרות במוקדם או במאוחר. אבל זה עדיין לא קרה. נובאק ג'וקוביץ' הפסיד אתמול (ראשון) בגמר אליפות ארה"ב הפתוחה לדניל מדבדב, ונשאר עם 20 תארי גרנד סלאם, כמו השווייצרי והספרדי, וכן הוא גם לא הצליח להיות הראשון מאז רוד לייבר ב-1969 שזוכה בכל ארבעת הגרנד סלאמים בשנה קלנדרית אחת.
אבל הסיפור פה הוא הרבה מעבר לשיאים ולמספרים. משהו מיוחד קרה באצטדיון ארתור אש במהלך ההתמודדות החד צדדית אתמול - אנחנו זכינו לראות צד הרבה יותר אנושי אצל הסרבי. ג'וקוביץ' דמע מרוב התרגשות בעקבות התמיכה חסרת התקדים שהוא קיבל מהקהל המקומי בניו יורק, וגם היה על סף דמעות פעם נוספת בראיון הסיום שלאחר הקרב תוך שהוא אומר: "אני הבן אדם הכי מאושר בעולם כרגע".
האוהדים שהגיעו למשחק בהחלט הראו עד כמה הם אוהבים את נולה ואת הטניס שהוא מספק. זה בלט כל כך שזה בא לידי ביטוי עם קריאות בוז במשחקוני ההגשה של האלוף הטרי, מדבדב, וניסיונות להוציא את הרוסי מאיזון על מנת להחזיר את הסרבי לעניינים. היו אפילו מקרים באמצע חלק מהנקודות שהכדורים של מדבדב קפצו סמוך לקו, ואנשים מסוימים ביציעים צעקו "אאוט" על מנת שהשופט יעניק נקודות לג'וקוביץ'. דברים כאלה הם כמובן לא מאוד מקובלים במשחקי טניס, אבל הקהל ידע למה הוא הגיע לשם - כדי להיות שם כשזה קורה, כשהשיא מתנפץ והשחקן שהם מאמינים שהוא הטוב בכל הזמנים יוכיח זאת עם זכייה מספר 21 בטורנירי מייג'ור.
האהדה הזאת שג'וקוביץ' זכה לה לא הייתה כל כך צפויה. נזכיר כי באליפות ארה"ב של השנה שעברה הוא חבט בכדור ופגע בצוואר של שופטת קו, ובגמר אמש הוא עצר את עצמו רגע לפני שחבט כדור בעוצמה מול אחת ממביאות הכדורים, דבר שגרם לה להיבהל. בהרבה מאוד מקרים האופי של המדורג הבכיר בעולם, העצבים שהוא מפגין על המגרש והאירועים החריגים שקורים במשחקים שלו יכולים לגרום דווקא לסוג של אנטגוניזם כלפיו. אבל הפעם קרה בדיוק ההפך, הקהל התאהב, ג'וקוביץ' ממש לא יצא בלי כלום מההפסד הזה.
צריך כן להתייחס קצת בצורה מקצועית למה שקרה בקרב על התואר. זה לא היה סתם הפסד, זו הייתה תבוסה. מדבדב פשוט התעלה בכל פרמטר על נולה, שלא הצליח לעצור את כמות האייסים (16 לעומת 6) של יריבו, ובבכל פעם שהסרבי עשה קצת קולות של חזרה עם נקודה אחת טובה, המדורג 2 בעולם ידע איך להוריד אותו בחזרה לקרשים. הגמר הזה היה יחסית מהיר, הסתיים אחרי כשעתיים ורבע בלבד, והוא היה יכול להסתיים אף יותר מוקדם אילולא שתי השגיאות הכפולות של הרוסי כשכבר הייתה לו נקודת אליפות (שוב, בעיקר בגלל ההפרעות מצד הקהל).
אז מה הלאה? ג'וקוביץ' עוד יכול כמובן בהזדמנויות רבות נוספות להשיג את הגרנד סלאם ה-21 שלו. הוא כבר לא צעיר, בן 34, אבל זה לא אומר שום דבר. פדרר זכה בעבר בתארים הגדולים בגיל מבוגר יותר, ולמרות הניצחון של מדבדב והקולות שעושים טניסאים צעירים אחרים שמתבססים בצמרת הדירוג העולמי בשנים האחרונות, כרגע אין אף אחד אחר דומיננטי כמו הסרבי. מי יודע, אולי כל מה שחובבי הטניס שכל כך אוהבים את הג'וקר צריכים זה לחכות רק עד ינואר, כשתגיע אליפות אוסטרליה הפתוחה, שם כזכור ג'וקוביץ' הוא שיאן הזכיות עם 9 תארים עד כה. נחכה ונראה.