משה חוגג לא קפץ מספינה טובעת, אבל הוא כן נטש אותה כשהיא מדשדשת במי אפסיים לכיוון לא ברור, בלי קפטן ליד ההגה ועם צוות מלחים מוזר ולא מגובש. ברוח הימים האלה נאמר שחוגג אחראי. אחראי וגם אשם.
מצטער, לא קונה את מיצג הבכי והנהי על האוהדים המקללים והמאיימים. לא מאמין שחוגג לא ידע לאיפה הוא בא. אני כן חושב שהצעצוע נמאס עליו כמו כל צעצוע שנמאס על כל ילד, שבא לשחק בנדמה לי ולא באמת לבנות ולשנות.
אלה ימים שבהם אפשר להתרפק על האיש והמפית. משה דדש. מאז שהלך האיש הזה, שנתן את הלב, הראש והכליות למועדון שהיה אהבת חייו, בית"ר היתה כלי משחק מזדמן בידי אנשים שבאו לריגוש של רגע. גד זאבי, ארקדי גיידמאק, חוגג. בית"ר היא מועדון מפואר בכדורגל שלנו. היא צריכה את השילוב של יעקב שחר ומשה דדש, לא כאלה שמרימים ידיים אחרי סיבוב אחד. אולי אלי טביב הוא האיש הזה. אולי. לא בטוח.
אלה הם באמת ימים שבהם מה שנשאר הוא להוריד את הכובע בפני יענקל'ה שחר. בכל פעם שמשיח תורן מוותר ופורש ויורד מהיציע לעמדה נוחה יותר ורגועה יותר - חוגג, אלונה ברקת, מושיק תאומים, ואחרים שהציצו ונפגעו – אתה מבין כמה שהאיש הרגוז מהיציע בקרית אליעזר\סמי עופר – עשוי מחומרים שהיינו רוצים לראות קצת יותר. מיץ' גולדהר מועמד כרגע להיכל התהילה הזה. נחכה עוד קצת. שנתיים שלוש לפני שיקבל את אישור הכניסה ממש.
חוגג היה בתחילת הדרך משב רוח מרענן. גם בלכתו נזכור לו את ריסוק פניה המכוערים של הגזענות ביציעי טדי. אבל אז הגיעו המהלכים התמוהים, הבחירות השגויות והפארסה בדובאי. אלאדין שפשף את מנורת הקסמים, וכשלא יצא ממנה שדון עם צלחת אליפות, הוא החליט לחפש לעצמו עיסוק אחר. חוגג תלה את הנעליים, עוד לפני שהגיע הזמן להחליף להם זוג שרוכים ראשון.
אני לא אוהב אוהדים שמקללים את ההנהלה שלהם. בטח לא כאלה שמאיימים. פעם היתה כאן ראש ממשלה, גולדה מאיר, שאמרה על הפנתרים השחורים שהם לא נחמדים. אמרה ולא פתרה במילימטר את בעיית העוני, הקיפוח והפערים בחברה. הליכתו של חוגג לא תחנך אוהד אחד בישראל או בטדי. היא כן תסדר לבית"ר עוד עונה צולעת. טוב לאוהדי הפועל תל אביב, רע מאוד לליגה.
חוגג, שהגיע מהחממה של אלונה בבאר שבע, יכול עכשיו להחליף איתה חוויות על עליתו ונפילתו ועל הרפתקאה מפוקפקת שסיפקה לו רגעים מעטים מאוד של הנאה. בית"ר ראויה למשהו אחר. כי האריה השואג, נראה בינתיים בעיקר כמו חתול מילל ברחובות שוממים.