הולך לאיבוד: Necromunda: Hired Gun

באפלה האין סופית של העתיד, ישנה רק המלחמה. ביקום של Warhammer 40k האנושות התפתחה מעבר לגבולות מערכת השמש שלנו. אין סוף עולמות חדשים הופכים למושבות של האימפריה הגדלה של בני האדם, ומכל רקיע נוסף שנכבש מתגלה אויב חדש ואכזרי שמאיים על ההתפשטות של האנושות.

כדי להילחם באויבים אלו, עולמות שלמים הופכים למפעלים אדירים שפולטים מכונות מלחמה נוראיות, חיילים פנאטים ונשקים שמסוגלים למחוק פלנטות בין רגע. הגדולה ביותר מבין פלנטות המפעלים האלו היא נקרומונדה, עולם עצום שהפך למפלצת תעשייתית. אזרחיה הם לא יותר מעבדים שעומלים במבוכי מפעלים אין סופיים שלא רואים אור שמש. אבל יש כאלו שמסרבים לבלות את חייהם הקצרים תחת מגף תעשיית המלחמה שלא נגמרת. הם פושעים, בוגדים, מוטאנטים וכופרים שצריך להביא לדין. ובדיוק כאן אתם נכנסים לתמונה.

היקום הקודר של Warhammer 40k הוא אחד מהוותיקים שבעולמות הפנטזיה המודרניים. זהו יקום גותי ואפל שבו האנושות הפכה לאימפריה פנאטית שנלחמת בכפירה פנימית ובצבאות של חייזרים שונים ברחבי גלקסיה עצומה. חובבי היקום העצום הזה רגילים למשחקי וידאו על צבאות שכותשים אחד את השני, קרבות בין ספינות מלחמה אדירות ונחתי חלל לבושים בשריונות עתידניים ששוחטים צבאות שלמים של חייזרים.

Necromunda מספר סיפור יותר סולידי, ואתם תכנסו לנעליו של צייד ראשים בעיר מפעל העצומה שממלא חוזים שונים כדי למחוק חוב. אתם תמצאו את עצמכם מטיילים במעמקי העיר ותפגשו אזרחים שונים שמנסים לשרוד במבוכי הסמטאות של הסיוט התעשייתי שהם קוראים לו בית.

העלילה של המשחק נשארת נאמנה ליקום שבו היא מתרחשת אבל היא מרגישה כמעט ולא קיימת. המשימות מאד פשוטות וקטעי המעבר תורמים את המינימום שאפשר כדי לקדם את המשחק. והמשימות הצדדיות הן בעצם חלקים ממוחזרות ממשימות עבר.

ההתחלה של המשחק מצליחה לשאוב את השחקן פנימה אבל ככול שמתקדמים מגלים שהעולם הגדול שמציגים בפנינו הוא יחסית די קטן. אתם תפגשו מעט מאד דמויות בעיר שמציגים אותה כמגה מטרופוליס ורובן הגדול מדובבות על ידי אותה כמות קטנה של מדובבים שמנסים לעשות מבטא שונה לכול דמות, מה שמרגיש מעט מגוחך ככול שמתקדמים במשחק.

מבחינת משחקיות, זהו משחק גוף ראשון ששם דגש על מהירות ושליטה אקרובטית במפת המשחק, אם תנסו להסתתר מאחורי מחסה אתם כנראה תמותו די מהר. כדי לשלוט בשדה הקרב, אתם תזנקו ותחליקו ברחבי המפה בזמן שהאויבים השונים ינסו לחסל אתכם. השליטה בתנועה של הדמות שלכם היא פשוטה וחלקה, והמפות בנויות בצורה שמאד מתאימה לניצול יכולת התמרון שלכם.

כלי נוסף שיעזור לכם לנוע ברחבי המפה הוא הוו אחיזה שלכם, שיעזור לכם להגיע למקומות מרוחקים ברחבי המפה או לתפוס אויבים ולזנק אליהם במהירות כדי לחסל אותם פנים אל פנים שמלווים בדרך כלל במגוון סצנות אכזריות.

אבל תנועה מהירה זה לא הכול,  Necromunda דואג לתת לכם המון שיפורים שונים לדמות שמאפשרים לכם להשתולל בשדה הקרב כאוות נפשכם. ככול שתפחתו את השיפורים תפתחו יכולות ביזאריות חדשות שכוללות שיגור מידי ברחבי המפה, יכולת לירות קליעי אנרגיה מהידיים, לסמן אויבים דרך קירות והיד עוד נטויה.

המשחק גם מאד נדיב עם כמות הנשקים השונים שתמצאו במהלך הגיחות שלכם ברחבי המפות, אבל הנשקים מאד לא מאוזנים מבחינת נזק וקצב אש. חלק מהנשקים מרגישים חלשים בצורה איומה ודווקא הנשקים הראשונים שתמצאו במשחק כנראה ילוו אתכם לאורך רוב המשימות. גם הנשקים המיוחדים מרגישים לא מועילים, וזה נותן תחושת פספוס משום שכדי להשיג אותם צריך לבצע משימות צדדיות לא קלות בכלל.

פספוס נוסף הוא כמובן הכלב שמלווה אתכם לאורך המשחק. אומנם בטריילרים Necromunda עשה עבודה טובה בלמכור לנו את המערכת יחסית המיוחדת שבין צייד הראשים שלנו והכלב שלו, אבל במשחק הוא מרגיש כמו גימיק זול. הוא יעזור לכם לגלות אויבים, לתקוף אותם וזהו בערך. גם השיפורים השונים שאפשר לרכוש לא באמת תורמים לרצון להשתמש בו במהלך המשחק ובמשימות היותר מתקדמות אפשר פשוט לשכוח ממנו. לפחות אפשר ללטף אותו אחרי שהוא עושה עבודה טובה.

העולם של Warhammer 40k קם לתחייה בזכות המנוע Unreal 4, שבעצם בונה את עולם המשחק ובהחלט מרגישים את ההשקעה שהמעצבים נתנו כדי להחיות את היקום העצום הזה. כל אזור חדש שאליו תגיעו מרגיש שונה מהקודם, בין אם זה קתדרלה גותית עצומה או ג׳ונגל עירוני שהתחיל לצמוח באמצע מגרש גרוטאות.

גם הדמויות השונות במשחק נראות נהדר, פורעי חוק שלובשים מה שאפשר לתאר אך ורק כשריונות של זבל, מוטאנטים מוזרים שהתפתחו במעמקי הביובים או חייזרים מעוותים שמחפשים לסעוד בבשרכם הרך. אבל כל היופי הזה סובל מבעיות גרפיות לא קלות, ולא פעם טקסטורות במשחק לא נטענות בזמן, אפקטים נתקעים על המסך או אויבים שזזים בצורה משונה או ביזארית.

לפחות הסאונד במשחק עושה את העבודה, במיוחד בזמן קרבות. הפסקול של Necromunda יודע איך להקפיץ את האדרנלין ולשמור אותו על הגובה בזמן שהפיצוצים, יריות וצווחות האויבים הופכות את הקרבות לסימפוניה נהדרת אקשן חסר מעצורים.

לסיכום
Necromunda: Hired Gun מתחיל בצורה נהדרת, הוא מצליח לכבש כבר מהרגעים הראשונים שלו עם משחקיות מהירה מפוצצת באקשן חסר מעצורים ועולם שבנוי בצורה מאד מעניינת. אבל ככול שמתקדמים יותר במשחק מתחילים להרגיש שהדופק יורד. העלילה לא מצליחה לעניין ומרגישה חוזרת על עצמה, הנשקים וכלבכם הנאמן מרגישים לא מועילים והבעיות הגרפיות הורסות את הזרימה החלקה של הקרבות. מרגישים שהיה יכול להיות פה הרבה פוטנציאל, אבל Necromunda: Hired Gun הולך לאיבוד, ולא מצליח להיות יותר ממשחק בינוני במקרה הטוב.