ביום יום שלי אני רוכב על טימקס 530. הוא לא חף מחסרונות - לא על הכביש ובטח לא בכל הנוגע לענייני התדמית - אבל כסוג של גילוי נאות צריך להגיד שאני מאוד מחבב אותו. אם כבר טוסטוס, אני אומר מדי בוקר בחניה, אז לפחות שהיאוש יהיה בקצב יותר נוח. בכל אופן דווקא בגלל החיבה הזאת חיכיתי די בקוצר רוח ליום שבו אתיישב על האוכף של ההונדה פורזה 750 ואוכל לגבש מסקנה משלי לשאלה האם סוף סוף, אחרי 20 שנה של שלטון ללא מיצרים, נולד למלך יורש ראוי. תשאלו ובצדק איך זה מסתדר עם החיבה, והתשובה די פשוטה. תחרות אמיתית בפלח המקסי סקטורים הספורטיבים (וסליחה עם מי שנעלב מהמילה "אמיתית") תעשה לו רק טוב במקומות שבהם ימאהה קצת משתרכת (טימקס עם הספק יותר גבוה למשל) ובעיקר תעשה לנו הצרכנים טוב עם תג מחיר שאולי יהיה קצת יותר שפוי. יאללה בואו נתניע ונחזור לטימקס בסוף.
לגופו של עניין
אני לא רואה הרבה טעם לחזור על מה שנכתב ביחס למקורותיו של הפורזה. בגדול מאוד נגיד שמדובר בעטיפה ספורטיבית לאותה יחידת מנוע שהגיעה מהדור השני של ההונדה X ADV. מדובר בטווין מקבילי בנפח של 745 סמ"ק (58 כ"ס ב-6750 סל"ד, 7 קג"מ ב-4750 סל"ד, ויש גם גירסת מנוע לרישיון A1) שמחובר לגלגל האחורי דרך גיר DCT של שישה הילוכים. כדי שהחבילה הדינמית תהיה שלמה הונדה הוסיפה גם 4 מצבי נהיגה (רגילה, ספורטיבית, גשם ומותאם אישית), בקרת אחיזה ניתנת לכיוון, ABS וכמובן בולם זעזועים עם כיוון עומס קפיץ. מה עוד? אז העיצוב אגרסיבי אבל לא מדי, איכות ההרכבה היא הונדה, לוח המחוונים דיגיטלי ומשובח, ובפינת הבטיחות יש הכל ובכלל זאת ABS ובקרת אחיזה.
מהלחיצה הראשונה על המתנע ברור שהמנוע הוא הג'וקר של הפורזה. הוא מספק מומנט נאה מסל"ד אפסי ומושך משם בצורה לגמרי חלקה עד לקו האדום תוך שהוא מייצר (במצב ספורט) סאונד נפלא. אם אתם לא שוכחים שמדובר בקטנוע יש משהו כמעט משכר בברוטליות של המנוע הזה ובשעשועי תאוצה על כל פיסת אספלט פנויה.
הגיר הוא עניין קצת יותר מורכב. לזכותו צריך לומר שהוא השתפר בהשוואה למה שפגשנו בדור הראשון של ה-X ADV, וחשוב מזאת, שהוא מצליח להוציא מהמנוע הרבה יותר ממה שיצליח לעשות איזשהו וריאטור. בתרגום לאספלט זה אומר שהשילוב שלו עם המנוע נפלא, שתגובות המצערת חדות ונחושות ובעיקר שזה כיף גדול. אז למה מורכב? כי בכל זאת מדובר בגיר רובוטי. מדי פעם יש העברות לא חלקות או השהיה, ובסיטואציות מסוימות הוא גם עלול להתבלבל בבחירת ההילוך. כמו תמיד כשמדובר ברובוטי השאלה הגדולה היא האם יתרונותיו המשמעותיים בכמה נושאים ובראשם מיצוי יכולות המנוע, עולים על חסרונותיו בתחום הנסיעה החלקה והתשובה לגמרי אינדיבידואלית ותלויה בכמה זה מפריע לכם. אם לשפוט ממה שמספרים כמה בעלים של X ADV, מתרגלים די מהר ומפסיקים לשים לב.
גם בתחום ההתנהגות הפורזה מספק את הסחורה בגדול. שילוב של שילדה קשיחה, מערכת בולמים וצמיגים ספורטיבים (הקדמי הוא 17 משמעותי) יוצר יכולות מרשימות ומענגות. זה לא מבחן השוואתי ולכן קשה לקבוע בוודאות וכו' וכו' אבל עם כל הזהירות אני עדיין מוכן להתערב על מיכל דלק (98 כן?) שכרגע הפורזה הוא הסמן הימני בכל הנוגע ליכולות דינמיות של קטנועים.
מה עוד?
עד כאן הפורזה מציג שורה של כישורים, בעיקר ספורטיביים, שהופכים אותו לטוען רציני לכתר אבל מכאן זה נהיה קצת יותר מסובך. לטעמי הפרטי קטנוע, גם כשהוא הכי מקסי שיש, הוא סוג של פשרה בין אופנוע לנוחות ושימושיות יומיומית וכאן לפורזה קצת יותר קשה. לא מדובר בדברים גדולים אבל בפינות ישנם כמה "חספוסים" שקצת צורמים. הגיר הקופצני תורם את חלקו בכל הנוגע לנוחות הנסיעה והוא לא לבד. כך למשל הפלסטיקה סביב החלק הקדמי של המושב מאוד מתחממת. באופנוע החום מהמנוע הוא חלק אינטגרלי מהחיים אבל על קטנוע, ביום שמש תל אביבי, אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך באיזה טמפרטורה אתה יוצא מוועד ההורים ולמה קיבינימט לא שמו שם קצת יותר בידוד. או התא מתחת למושב שמכיל קסדה אחת וזהו. וב"זהו" אני מתכוון ששקית קפה של 200 גרם שקניתי לא הצליחה להידחס לצד הקסדה ונאלצה לבוא איתי לפגישה. אני יודע - יש שילדה שיוצרת אילוצים וכו' וכו', אבל זה לא משנה את העובדה שבניגוד לאופנוע עם קטנוע לפעמים גם הולכים לסופר. ויש עוד כאלה - מג'ק צד שמרגיש לא יציב ועד מושב שלטעמי האישי יכול היה להיות נוח ורך יותר.