"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ; מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ" הביטוי בקינות דוד המלך. על שאול ויהונתן הלוחמים האהובים שלא נפרדו בחייהם וגם לא במותם, נלחמו בגבורה, אף יותר מהאריות והיו זריזים אף יותר מנשרים.
בכל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני נזכר בזיכרונות עצובים מימי שירותי הצבאי, המחזירים אותי 39 שנים לאחור, כקצין במלחמת לבנון הראשונה ומבצע "שלום הגליל" בשנת 1982. כאשר אני נזכר בחללי צה"ל, הפרחים הצעירים שנקטפו בדמי ימיהם, הלב עולה על גדותיו עם כל זיכרון שמציף אותי.
היה זה בחודש יוני 1982, כאשר גדוד 7041 (עוצבת כדור האש) שלנו בפיקודו של סגן אלוף אשר דיאמנט , וגדוד של אוגדת הצנחנים בפיקודו של תת אלוף דאז עמוס ירון , יצאנו לקרב דרך ציר החוף מראש הנקרה – נהריה, לכיוון הערים צור וצידון בלבנון. עם כניסת הגדוד בציר החוף, קיבלנו פקודה להתפצל ולעלות על נחתת (ספינת חיל הים), שיצאה באישון לילה בכדי לבצע פריצה וחסימת כביש על ציר החוף בנהר האוואלי.
נחתנו במקום לפנות בוקר בשעה 4.30 תחת הפגזה כבדה. (ציר שאיפשר לכוחות צה"ל לזרום לציר החוף) במקום הקמנו תאג"ד (תחת איסוף גדודי) על חוף הים הלבנוני (נהר האוולי) כבית חולים קטן, שאליו לצערי זרמו פצועים רבים וחללי צה"ל שנפלו בערים צור וצידון. טיפלתי בהם עד להטסתם במסוקים, מהחוף לבית החולים רמב"ם בחיפה. התחושות היו קשות מאוד - כאב ודמעות חנקו את גרוני על הכאב של ההורים והמשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם וטרם קיבלו את הבשורות הקשות.
אחרי יומיים של לחימה קשה במקום, ולאחר שנוצר קשר עם הגדוד שלי שיצא מנהריה ביבשה, המשכנו לכיוון כיבוש העיירה דאמור, שם נהרג ידיד שלנו בחסידות חב"ד סגן הרמטכ"ל האלוף יקותיאל (קותי) אדם ז"ל מושב 'משמר השבעה' שליד בית דגן. משם המשכנו לכיוון הערים עליי, בחמדון, ג'וניה ונמל התעופה ביירות, עד למצור על העיר ביירות, כאשר כל הדרך תחת אש כבדה, נאלצנו לטפל במסירות בפצועים, ובעיקר לשמור על החללים ולהביאם לקבורה.
כחייל חרדי בצה"ל, לא אשכח את תפילת 'קבלת שבת' המרגשת שהתפללנו כתף אל כתף - דתיים ולא דתיים כאחד. פצחנו בתפילה ברגש ובדמעות - 'ידיד נפש אב הרחמן', כשלצערי תוך כדי התפילה נקראתי לטפל בשני חללים. מידי שנה אני מדליק לעילוי נשמת החללים הקדושים השם ינקום דמם "נר זיכרון' ולומד משניות עבור הנשמות הטהורות ומחבק את המשפחות השכולות במחשבותיי.
דווקא בימים אלו, בהם עם ישראל מתאחד עם זכר נופליו במערכות ישראל, היה כדאי שנשנן ובעיקר נפנים שאין לנו ארץ אחרת ושכולנו אחים. שקדושת החיים והאדמה עליה נפלו הקדושים הללו שאנו מעלים על נס את גבורתם, מחברות אותנו בקשר נצחי.
יהי זכרם ברוך של כל אלו שחירפו את נפשם למען הגנת הארץ והעם, ונפשם תהא צרורה בצרור החיים-אמן.