מאניה רגרסיה: ישראל חייבת לשפר את הגישה

מי שרוצה לעצום עיניים ולדבר על עשרים הדקות הטובות נגד דנמרק, זו זכותו. מי שרוצה לעצום עיניים ולדבר על מחצית ראשונה טובה נגד סקוטלנד, זו זכותו. מי שרוצה להתעלם משתי בעיות של נבחרת ישראל שבלי לפתור אותן לא נתקדם, זו זכותו.

יש לנו שתי בעיות חמורות מאוד שיפגעו בנו בכל פעם שנעמוד במבחן התוצאה וההתקדמות של הנבחרת. הבעיה הראשונה, עוד לפני הטקטיקה, היא הגישה. הנבחרת שלנו לא מתפקדת כשיש על מה לשחק, משותקת כשיש לה מה להפסיד.

נגד דנמרק היו ציפיות להתחיל טוב ולהיות אגרסיבי ואסרטיבי, אז השחקנים היו מבוהלים ודנמרק הייתה יכולה להוביל 0:2 אחרי 25 דקות (להבדיל מהתשובות של אנשי הנבחרת "שציפו מאיתנו לנצח". לא ציפו לנצח. ציפו לא להתבטל בחצי שעה הראשונה של הקמפיין). ואז, כשלא היה מה להפסיד אחרי מחצית גרועה, התחלנו לשחק. ככה זה קרה ב-5 מתוך 9 משחקיו של ווילי רוטנשטיינר בנבחרת.

והנה, אתמול (ראשון), אחרי כל הביקורת על היכולת, בנקודת שפל, השחקנים הרגישו שהם חייבים להראות שהם כן יכולים והם לא כאלה גרועים, ועלו למשחק מול סקוטלנד בגישה סופר חיובית ואסרטיבית. הייתה מחצית ראשונה טובה, איכותית, יוזמת. מה קרה אז? ירדנו למחצית עם יתרון. בעיה, עכשיו יש ציפיות, עכשיו יש מה להפסיד.

איך הנבחרת הגיבה לזה? שיתוק כללי על המגרש, תבוסתנות, רגרסיה. אז סקוטלנד, אותה כזכור ניצחנו פעמיים בשנתיים האחרונות במשחקי הבית, הוציאה פה תיקו קליל במחצית השנייה והייתה לא רחוקה ממהפך בסוף. יש פה בעיה חמורה של גישה, זה לפני הכול.

הנקודה השנייה היא מקצועית. אני חושב שמערך שלושת הבלמים הוא אופציה טובה לכדורגל הישראלי כל עוד הוא משוחק נכון ולא בכוח. לא יכול להיות שאין מערך אלטרנטיבי לשחק בו. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו ליריבות, לא להפך. הקיבעון הזה שבלט מאוד במיס-מאצ'אפים מול 4-3-3 של דנמרק, וגם בשינוי המערך של סקוטלנד אתמול במחצית מ5-2-3 שהתאים לנו ל4-3-3, זעק לשמיים. הקיבעון המחשבתי הזה של רוטנשטיינר הוא נטול כל היגיון וחדשנות, שכביכול הוא מנסה להביא לנבחרת. מי לא מכין מערך לשינוי כשצריך?

דברים שעבדו יפה במחצית הראשונה, כמו דור פרץ קשר אחורי וביברס נאתכו משוחרר לפניו, נעלמו כלא היו. מנור סולומון הוא שחקן שדומה מאוד לריאן פרייז'ר במאפיינים (סולומון יותר מוכשר). שניהם שיחקו אתמול באותו תפקיד במחצית הראשונה. המאמן הסקוטי ראה שפרייז'ר נתקע, ואז עבר לשחק איתו על הקו לאחד על אחד וקיבל ממנו מחצית שנייה מצוינת. הוא שינה מערך, בעוד סולומון נשאר תקוע בתפקידים לא אידיאלים באותו מערך מקובע.

כמו כן, רוטנשטיינר היה חייב לקרוא לערן זהבי אתמול תוך כדי משחק ולהוריד אותו מהלחץ של לבעוט מכל מצב ולשחרר את הכדור הרבה יותר מהר. מרוב שזהבי לקח על עצמו להיות היחיד שמכריע, זה פגע בו ובנבחרת. הרבה מאוד דברים לא נוהלו כראוי במהלך המשחק.

בסופו של יום, נקודה אחת משש בבית זה מאזן לא טוב. נקודה. בלי לספר סיפורים. גם השחקנים וגם הצוות יודעים את זה בתוך תוכם. לא הייתה התקדמות בשום פרמטר בנבחרת בתחילת הקמפיין הזה.

חוץ מזה, מי שהיה שחקן בנבחרת ישראל יודע שלנבחרת אתה מגיע כדי להתעלות (כמו דור פרץ ועופרי ארד אתמול). לתת יותר מהרגיל שלך, להגדיל ראש, לא לשחק בפחד. סביר להניח שלא נעלה לטורניר גדול בקרוב כמו שלא עלינו בעבר. אבל אם רוצים להתקדם, ולא לסיים במקומות 4-5 בשנים הקרובות במוקדמות, אז צריך להתמודד עם הבעיות האקוטיות הללו ולא לספר לעצמינו שאנחנו משחקים טוב 20/30/45 דקות. אלא שאנחנו משחקים גם כשיש על מה לשחק. בגישה ובגמישות הטקטית. עד אז, נספר סיפורים.