לקרוא לדגל: השחקן שכל קבוצה בליגה הייתה מחזירה

תמיד מתגעגעים למי שלא נמצא, זה שפעם תרם, והיום הוא כבר לא שם. חלון ההעברות של ינואר יכול לשנות עונה, להפוך קבוצה מפסידה למנצחת וקבוצה מנצחת לאלופה. החלטנו לשחק ב"נדמה לי", ולבחור 'חיזוק' לכל קבוצה גדולה בדמות שחקן עבר אחד שכבר לא משחק כדורגל, אבל בעבר כיכב באותה קבוצה. כוכב שאותה קבוצה הכי צריכה, ואם היה רק משחק שוב, היה משנה לה את העונה. 

מכבי חיפה - אלון חרזי
האמת? הכל עובד במכבי חיפה. ההגנה יציבה, הקישור תורם וגם ההתקפה לא מפסיקה לכבוש. ובכל זאת, בעונה כזאת שמגיעה אחרי עשור ללא אליפות, נראה שדווקא אלון חרזי יכול היה לתת את הניסיון שאולי חסר בהגנה. גם כמגן ימני וגם כבלם, הבלם יכול היה לתת לברק בכר גיוון ו-ווינריות מהסוג שלא מייצרים היום.

מכבי חיפה של העונה מלאה בשחקנים מוכשרים, אבל גם כאלה שגם לא זכו באליפות. השקט של חרזי, הוורסטיליות (גם כמגן וגם כבלם) והניסיון במעמדים האלו, היה יכול לעשות את ההבדל במשחקים הלחוצים שעוד מחכים למכבי חיפה.

מכבי ת"א - אבי נימני
אם תשאלו את רוב אוהדי מכבי ת"א, כנראה שיגידו לכם שתמיד אבי נימני חסר, בגלל מי שהוא עבור המועדון, אבל אם נשים בצד את היותו סמל, למכבי ת"א חסר מספר 10. דן ביטון הראה ניצוצות, אבל עדיין לא יציב, ונימני יכול היה להיות הפליימייקר שכל כך חסר למכבי ת"א. עם האיומים מרחוק, יכולת המסירה והמכביזם שזורם לו בדם, נימני היה יכול גם לעזור מקצועית, וגם לעזור "ליישר" את הצעירים.

בית"ר ירושלים - דרק בואטנג
לרואה היה התקפי יותר, אבל נראה שבית"ר ירושלים הנוכחית הכי צריכה תואם דרק בואטנג, שישלים את עלי מוחמד. שחקן "רע" על המגרש, דינמו במרכז השדה, שלא מפסיק לחלק הוראות, לעזור לקבוצה וגם לתרום מבחינה התקפית. החבורה של סלובודן דראפיץ' נראית בעיקר מבולבלת וחשופה, כשנראה שעם שחקן כמו בואטנג, דבר כזה לא היה קורה. אם נוסיף לזה את האישיות המיוחדת ואת כושר המנהיגות, הגנאי היה יכול לעזור לחבורה הצעירה לממש את הפוטנציאל הגדול שטמון בה.

הפועל ב"ש - אובידיו הובאן
היו נוצצים ממנו וגם מוכשרים ממנו, אבל כמו אובידיו הובאן לא היה בהפועל ב"ש. אם ז'וסוואה עושה הכל בהתקפה, אז הובאן היה עושה הכל בהגנה. מעבר להיותו אהוב הקהל, הובאן היה הדבק שחיבר את הקבוצה - כשצריך הוא שיחק כמגן, כשצריך בלם ושלא נדבר על הבאנקר שהיה בקישור. מאז שעזב את ב"ש, הובאן זכה באליפויות ברומניה, והוא עדיין חי ובועט בגיל 39. לישראל הוא כנראה לא יחזור, אבל דווקא לב"ש של היום בה ז'וסוואה הוא הכוכב של ההתקפה, היה חסר תואם הובאן, שינהל את החלק ההגנתי, ויחבר את הקבוצה של יוסי אבוקסיס.

*הובאן לא פרש, אבל כמה שהוא חסר לב"ש.

מכבי נתניה - לואיס מארין
"סופרמן" של הקבוצה מהשרון. למרות שלמכבי נתניה יש 3 זרים בהגנה, נראה שרק עונת שיא של דני עמוס הצילה אותה עד עכשיו מלרדת למעמקי הטבלה. מכבי נתניה צריכה שחקן מנוסה שייצב לה את ההגנה, ולואיס מארין היה אחד כזה. לא מהיר, לא חזק בצורה יוצאת דופן, אבל עם הרבה חוכמה שחיפתה על כל השאר.

הפועל ת"א - שלום תקווה
בהפועל ת"א של העונה יש כישרון, המון שחקנים צעירים שייתכן ובעוד כמה שנים יהפכו למובילים בכדורגל הישראלי, אבל כרגע הם פשוט לא בשלים. שלום תקווה עם חוכמת המשחק והסבלנות שלו, יכול היה לעזור לצעירים להביא את הכישרון לידי ביטוי, וגם יכול היה לתת להפועל ת"א את מה שחסר לה: אינטילנגציית המשחק. בהפועל ת"א אין את השחקן ש"ייתן את הפס לגול", ותקווה היה שחקן שעם מסירות עומק חכמות, היה מפצח הגנות ומייצר אינספור מצבים לחבריו.

הפועל חיפה - רן בן שמעון
יואב כץ הנחית חיזוק משמעותי למרכז השדה (רוסלן ברסקי וחנן ממן) ושיפר גם את ההתקפה (אלון תורג'מן), אבל מרכז ההגנה של הפועל חיפה לא מפסיק לייצר טעויות. לא סתם, האדומים מחפשים אחרי בלם זר, כשנראה שבצוות המקצועי היו שמחים להנחית תואם רן בן שמעון. הניסיון, חוכמת המשחק והכוונת כל חוליית ההגנה, בנוסף לאיומים במצבים הנייחים, הפכו את בן שמעון לבלם שמשנה קבוצה, וכזה שיכול היה לייצב את החולייה הכי לא יציבה של הפועל חיפה.

הפועל קרית שמונה - דויד סולארי
אחרי שאורי דהן ועידן נחמיאס ייצבו את מרכז ההגנה של קובי רפואה וכשבהתקפה אפשר למצוא צמד סילונים כמו יוג'ין אנסה ולוסיו, רק חסר מי שימסור את הכדורים להתקפה הקטלנית. דויד סולארי הביא אליפות לק"ש, ועכשיו שחקן כמוהו יכול בהחלט לתרגם את הכשרון העצום בהתקפה של ק"ש, לכזה שמביא יותר תוצאות.

מ.ס אשדוד - דימיטאר מקרייב
בגיל 37 הבולגרי עדיין משחק כדורגל בליגה השלישית במולדתו, אבל איזה חלוץ הוא היה. עוצמתי, גולר ומתאים בצורה מושלמת לליגת העל. לאשדוד יש מרכז הגנה נהדר וקישור שמייצר, אבל חסר לה את חלוץ ה-9 שישלים את דין דוד. באיו אומנם כבש העונה ויצר צרות להגנה, אבל המחשבה על מקרייב כחלוץ רחבה עוצמתי יחד עם החבורה הכשרונית של רן בן שמעון, בהחלט מציתה את הדמיון.

הפועל כפ"ס - גיז'רמו ישראלביץ'
על פניו כשמסתכלים על הסגל של כפ"ס, אפשר לראות בו הרבה שחקנים איכותיים. מפדידה ודסה ועד זרים איכותיים כמו קיזיטו, ובכל זאת: היא מסובכת בתחתית. נראה שמה שחסר לירוקים זה בוסט של אנרגיה, ואת זה גיז'רמו ישראלביץ' בהחלט יכול לתת לה. עם כישרון, אנרגיות בלתי נגמרות וטכניקה טובה , הוא יכול היה להיות הדבק שחסר לקבוצה של אלישע לוי.

מכבי פ"ת - עומר גולן
הכל עובד במכבי פ"ת: ההגנה יציבה, הקישור דינאמי ובהתקפה ליאל עבדה מראה כמה הוא כשרוני. למרות זאת, ניתן לראות ששחקני ההתקפה הזרים שהמלאבסים הנחיתו, פשוט לא תורמים. ארויו ולופטה לא נותנים תפוקה, ונראה שמי שחסר, גם כמנטור לצעירים הוא עומר גולן. בראש, ברגל, באגף או במרכז, עומר גולן היה ההתקפה של מכבי פ"ת, והוא בהחלט יכול היה להוסיף לקבוצה של גיא לוזון.

בני סכנין - עבאס סואן
בירם כיאל הוסיף מנהיגות לבני סכנין, אבל מלבד מחמוד קנדיל נראה שחסר לה שחקן בית משמעותי שיעזור לשחקנים הצעירים כמו אוסמה חלאיילה ודומיו. קישור של סואן וכיאל היה יוצר חיים קשים לכל קבוצה בליגה, אבל התרומה של סואן הייתה בעיקר מחוץ לדשא, כשיחד עם כיאל הוא היה עוזר לשפר את סף השבירה היחסית נמוך של הקבוצה.

הפועל חדרה - יגאל אלחדד
אגדת ליגות נמוכות. למי שלא הכיר, מדובר במלך שערי הפועל חדרה בליגה השניה בכל הזמנים, בזכות רמת הבנת משחק והתמצאות ברחבה, שעזרה לו לכבוש לא מעט שערים. בהפועל חדרה יש הרבה כישרון, אבל ההרגשה היא שחסר לה אינטליגנציית משחק קבוצתית, כזו שתהפוך משחקים שקולים לניצחונות. יגאל אלחדד שלט בחדר ההלבשה, הנהיג ויצא להכריע משחקים, דבר שחסר היום להפועל חדרה.

 בני יהודה - אלון מזרחי
התלבטנו בין מאטה בטורינה לבין אלון מזרחי, ובסוף בחרנו ב"אווירון". יש לא מעט שחקנים צעירים בקבוצה מהשכונה, אבל חסר לה "ילד רע": חיית רחבה שישלים את רועי בן שמעון, שידע "להרוג" משחקים, וגם להוביל ולהנהיג. תוסיפו לזה את טענות הקהל לאברמוב, ותקבלו מבוגר אחראי, שייתן את השקט שכל כך חסר לקבוצה מהשכונה.

מי אתם הייתם מחזירים? טקבקו