חוזר בשאלה: גארת' בייל קיבל מה שרצה, ונעלם
הוולשי הובא כשובר שוויון, אך תקוות לחוד ומציאות לחוד
אין עוררין על כך שעד כה, גארת' בייל הוא משחקני הכדורגל המצטיינים במילניום הנוכחי. בשיאו, לא רבים היו טובים ממנו. מתפרץ בבת-אחת כמו טיל בליסטי, טס במהירות האור ובסוף פוגע בול במטרה. הכובש הבריטי המצטיין בלה-ליגה (80), שזכה ביותר תארים בריאל מדריד מזינאדין זידאן השחקן (16), בישל עבורה יותר מדייויד בקהאם (68 לעומת 51 של האנגלי) וכבש יותר מרונאלדו הברזילאי (105, שער כל 170 דקות בממוצע, לעומת 104 של החלוץ). הכובש המצטיין בגמרי ליגת האלופות מלבד כריסטיאנו רונאלדו (3, לעומת 4 של הפורטוגלי) והשחקן שכבש הכי הרבה בגמר ליגת האלופות בודד (2) יחד עם מספר שחקנים.
גם כשאתגרים בריאותיים בדמות פציעות חוזרות ונשנות איימו לגרור אותו מטה, ידע הוולשי לטפס ממיטת המנתחים מעלה כדי לכבוש פסגות שמעטים כבשו. והוא עשה את הדרך הזאת, דרך השיקום, לא פעם ולא פעמיים. 86 ממשחקי ריאל מדריד הוא נעדר עקב בעיות כשירות, כ-21 אחוז מהמשחקי הקבוצה. אבל ריאל ידעה למצוא פתרונות מתוך הסגל כדי לחפות על היעדרויותיו, והוא ידע לחזור איתן. לפחות עד לשנה-שנתיים האחרונות. אם תשאלו אותו, כל השבתה הייתה רק מכה קלה בכנף.
לכן, לאופטימיים היה היסוד להאמין שבטוטנהאם, קבוצתו האהובה בה פרץ לגדולה, הוא יוכל לצאת לדרך חדשה. בכל זאת, הוא רק בן 31. סגנון המשחק של מוריניו - הסובב סביב היציאות המהירות של הונג מין סון והארי קיין קדימה - כאילו נתפר בדיוק למידותיו, והחזרה לאי הבריטי אמורה הייתה להחזיר לו את החיוך לפנים. החיוך שאבד בספרד. הרי שום קושי שגרר שימוש באיזמל, תחבושות או פיזיותרפיה, לא דמה לקושי הנפשי בהתאקלמות במדינה זרה לו. וכשהשמחה עברה ממנו הלאה, נראה היה שגם החשק פרח ממחוזותיו בדרך להסתבכויות עם המאמן זידאן והקהל המדרידאי - הסתבכויות שהחלו להצטבר עד שהפכו לרבות מדי, והחלו את ההתחלה של הסוף.
עוד היו רגעים בהם נראה היה שברצונו לשוב להילחם על כס ההובלה, ואת מזג רוחו ההפכפך ניתן היה למדוד לפי התבטאויות סוכנו. גם הופעות מרהיבות מהספסל, כמו זו בגמר ליגת האלופות מול ליברפול, למשל - הוכיחו שבייל עדיין חי ובועט, בין אם מרחוק או במהופך. אך מבחינת זידאן הרכבת מזמן עזבה את התחנה ובייל נותר מאחור, תוהה מדוע הוא לא הקטר. בפועל, במרבית הזמן הוא נראה כקרון תועה, שחוק, כזה שראה הרבה מוסך ולמרות הטיפולים הרבים - חסר, באופן תמידי, שמן במנועים. חוסר החשק להילחם על מקומו כמוביל, או בכלל להשתלב במועדון ובמדינה בה הוא נמצא, תמיד היו שם בווליום נמוך - שבשלב מסוים הוגבר על ידו לרמה בלתי נסבלת. רק החוזה הנפוח כבל את בייל למועדון ואת המועדון לבייל.
וכשפשרה בדמות השאלה לטוטנהאם הונחה לפיתחם, שני הצדדים היו מרוצים. מועדון חדש-ישן עם קרקע פורייה עבורו, בתקווה שתגיע ההצלחה שתניב פרי - והבלאנקוס יגאלו מעול חוזהו. אולם תקוות ומציאות לחוד. עד כה שותף העונה בעיקר בליגה האירופית, ופתח בהרכב רק במשחק ליגה אחד. באמתחתו 3 שערים, מתוכם שער ליגה בודד. הוא בעט בסך הכל 4 בעיטות לשער (מתוכן 2 למסגרת), כידרר 7 פעמים ב-14 אחוזי הצלחה ומסר רק שלוש מסירות מפתח ב-179 דקות משחק בליגה.
אלה בוודאי לא נתונים של כוכב, ולכן אין פלא ששחקנים כמו לוקאס מורה, סטיבן ברחווין, ג'ובאני לו סלסו ואפילו מוסא סיסוקו מועדפים על פניו – הן במרכז המגרש והן באגף. באחד האימונים האחרונים אף תועד מוריניו צועק לעברו, "אתה רוצה לשחק כאן, או לחזור למדריד ולא לשחק כלל?", וב"טיימס" כבר דיווחו שהשאלתו לא תוארך מעבר לעונה הנוכחית. השהייה המרובה על הספסל, או על מיטת הטיפולים, מעלה את התהייה הבאה: היכולת להתגבר על פציעות חוזרות ונשנות היא מעלה חשובה לספורטאי, וטוב שהוא חזר למקום עבודה שהוא נהנה בו. אך גם אם הוא כשיר למשחק והחשק להצלחה חזר לבעור בו, יכול להיות שאחרי הרבה זמן בחוץ – כישוריו נטשו אותו?
האליפות העונה בת-השגה עבור טוטנהאם. זה עוד לא אבוד. ליברפול וסיטי פגיעות מתמיד, יונייטד מלהיבה אך לא מאוזנת, וקבוצות כמו צ'לסי או ארסנל עוד צריכות להתחבר. לספרס יש מגנים תוקפים טובים, קישור קשוח, שוער מנוסה וצמד התקפי שלא ישכח עוד הרבה שנים. חסר לה עוד קצת מחץ, איום נוסף על שער היריבה. היא לא חייבת את בייל הדורס מהקלאסיקו בגמר גביע המלך, גם לא את ההוא מה"מאני-טיים" בגמר הצ'מפיונס. גם תצוגות סולידיות מאלו יעשו את העבודה. זה הזמן לקאמבק אחרון, לעזור לקבוצתו להביא את התואר שהיא רוצה יותר מכל. האם הוא מסוגל? כלל לא בטוח. זו ההזדמנות האחרונה. עכשיו, או לעולם לא.