חלון ההעברות של ינואר ידוע ברחבי אירופה כהזדמנות של הקבוצות לתקן טעויות שעשו בקיץ, להתחזק לקראת השלבים המכריעים של העונה, להתגבר על פציעות לטווח ארוך ופשוט לבצע שינויים נקודתיים. עם זאת, לאורך השנים, בין אם מדובר בלחץ זמן או חוסר היצע, לא מעט מועדונים ביצעו מהלכים שנראו תמוהים במקרה הטוב והתבררו כמגוחכים במיוחד בהמשך, והנה כמה מהזכורים שבהם.
אנדי קארול (ניוקאסל לליברפול) - בינואר 2011, ליברפול נפרדה מאחד הכוכבים הגדולים שלה, פרננדו טורס, שעבר לצ'לסי. במקומו, היא צירפה שני חלוצים צעירים: לואיס סוארס מאייאקס ואנדי קארול מניוקאסל. אך בעוד האורוגוואי הפך להצלחה מסחררת, האנגלי שנרכש בסכום גבוה של 35 מיליון ליש"ט לא ממש סיפק את הסחורה, וכבש 11 שערים בלבד ב-58 הופעות. מאז הוא הספיק לשחק בווסטהאם, וב-2019 הוא חזר לקבוצת נעוריו.
ז'וליאן פובר (ווסטהאם לריאל מדריד) - בחורף 2009, חצי שנה לפני מהפכת הגלקטיקוס 2.0, ריאל מדריד הייתה נואשת לצרף שחקן כנף, ובסופו של דבר מי שנחת בבירת ספרד היה הצרפתי שהגיע בהשאלה מווסטהאם. המאזן בחצי עונה? שתי הופעות בלבד במדים הלבנים והירדמות אחת על ספסל המחליפים בסנטיאגו ברנבאו, שלצערו הפכה לרגע הזכור ביותר מהקדנציה שלו במדריד.
קים קלסטרום (ספרטק מוסקבה לארסנל) - הקשר השבדי, שנחשב בעבר לאגדת פוטבול מנג'ר, הצטרף לתותחנים בהשאלה בינואר 2013, אך הגיע ללונדון כשהוא כבר פצוע בגבו. הוא הצטרף בכל זאת לארסנל, אך בעקבות מצבו הצליח לרשום ארבע הופעות בלבד, שרק באחת מהן השלים 90 דקות, לפני שחזר לרוסיה.
קווין פרינס בואטנג (ססואולו לברצלונה) - לפני כשנתיים, בבארסה חיפשו גיבוי ללואיס סוארס, והפתיעו את כל אירופה כשצירפו בהשאלה את החלוץ המתבגר של ססואולו. בואטנג לא ממש הטביע חותם בקאמפ נואו, עם ארבע הופעות בלבד ובלי שערים. לימים, התברר שבקטלוניה העדיפו לצרף את הגנאי על פני ארלינג הולאנד, מה שכמובן התברר בדיעבד כטעות איומה.
פאנגז'ו דונג (דליאן שידה למנצ'סטר יונייטד) - עוד לפני שהגיע לאנגליה, החלוץ הסיני כבש שני שערי בוגרים בלבד, מה שמחזק את ההערכה שצירופו ב-2004 היה יותר מסיבה כלכלית של קריצה לשוק במזרח הרחוק מאשר מקצועית. בסך הכל, דונג השתייך שלוש שנים וחצי לשדים האדומים, רשם בהן שלוש הופעות בלבד בכל המסגרות, והושאל פעם אחת לאנטוורפן. אחרי שעזב את אולד טראפורד בקיץ 2008, הספיק לשחק בפולין, פורטוגל וארמניה, וסיים את הקריירה במולדתו.
שפקי קוצ'י (העברה חופשית לניוקאסל) - בינואר 2011 המגפייז כל כך שיוועו לשערים, עד שצירפו את החלוץ הפיני ממוצא קוסוברי, בהחתמה שהפתיעה אפילו אותו, כפי שסיפר בראיון. איך זה נגמר? 20 דקות שהתפרסו על שש הופעות, אפס שערים ושחרור בסוף מאי של אותה שנה.
מוחמד סלאח (באזל לצ'לסי) - היום קצת מוזר לחשוב על על אחד השמות הכי גדולים בפרמייר-ליג כהעברה תמוהה, אך בחורף 2014, אחרי שהתעלל במכבי תל אביב, סלאח נחת בסמפורד ברידג' תמורת 16.5 מיליון יורו. אך למרות הציפיות, הוא לא ממש הסתדר עם ז'וזה מוריניו והקריירה שלו בבלוז הסתכמה ב-2 שערים ו-4 בישולים ב-19 הופעות, השאלות לפיורנטינה ולרומא, ובסוף מכירה לג'אלורוסי ב-15 מיליון יורו בלבד. מאז? המצרי הספיק להפוך לאגדה בליברפול וייזכר לעד כאחד הפספוסים הגדולים בקריירה של מוריניו.
אפונסו אלבש (הירנביין למילדסברו) - הברזילאי שזכור לרעה אצל אוהדי מכבי חיפה מהתקופה שלו במאלמו הציג יכולת כיבוש מדהימה בהולנד (48 שערים ב-50 משחקים), כולל קביעת שיא ליגה עם שביעייה לרשת של הראקלס. בינואר 2008 הוא עבר לבורו תמורת 20 מיליון יורו, אך לא הצליח לממש את הפוטנציאל בעיקר בגלל בעיות אופי. בקיץ 2009, אחרי שירד ליגה עם מידלסברו, הוא עזב לקטאר, שם שיחק במספר קבוצות עד הפרישה ב-2013.
אנטוניו נוצ'רינו (מילאן לווסטהאם) - מי שהיה שחקן הרכב ברוסונרי ובנבחרת איטליה עזב באופן מפתיע בהשאלה לפטישים, ובלונדון היו נרגשים במיוחד מהגעתו של שחקן בסדר גודל כזה. למרות זאת, הקשר האיטלקי לא ממש הצליח להשתלב, רשם 10 הופעות בלבד וחזר בסוף העונה למולדתו עם הזנב בין הרגליים.