Ori and the Will of the Wisps: ביקורת

המשחק Ori and the Blind Forest שיצא למחשב ולאקס בוקס בשנת 2015 הפך מהר מאוד לאחד המשחקים האהובים עליי אי פעם: היה לו סטייל יחודי משלו עם אנימציות נהדרות ומושקעות, סיפור יפייפה, ובכלליות אני פראייר של משחקי פלטפורמה טובים.

אז למרות שהמשחק השני יצא במרץ האחרון, חיכיתי קצת עד שאתפנה ואסיים משחקים אחרים שיושבים לי על הראש, בסופו של יום המשחק זמין לי גם ב-Game Pass, אז מה הלחץ? אבל אז הגיע עותק הסקירה לנינטנדו סוויץ' שלא הדלקתי כבר תקופה וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת לחזור לקונסולה הניידת שמעלה אצלי אבק. אז אחרי שסיימתי את המשחק אני שואל את עצמי: למה חיכיתי?! בואו נתחיל.

עלילה
הסיפור ממשיך בדיוק היכן שהמשחק הראשון הפסיק: Ori - מגן היער שנולד מעלה נידף ברוח של עץ הנשמה חי יחד עם אימו Naru, ו-Gumo, בשלווה יחדיו ביער ה-Niwen. הם מבחינים כי הביצה האחרונה של Kuro (הינשופה הרעה מהמשחק הקודם שהקריבה את עצמה למען היער) עומדת לבקוע בכל רגע, והשלושה קוראים לינשוף התינוק שנולד זה עתה - Ku - שנולד עם כנף לא מתפקדת, ואינו יכול לעוף.

Ori מחליט לנסות לעזור ל-Ku, ובמחווה מרגשת לאימו קושר את הנוצה האחרונה שנשארה מאימו לכנף הפגומה של Ku ומתקן אותה - כך שהשניים יוצאים למסע תעופה ראשון יחדיו בחלק לא מוכר של היער. כמובן שבמהלך אותו מסע השניים יופרדו עכב סופה שתתחרחש, ואנו נפגוש "היצור הרע של המשחק" - ינשוף מעוות העונה לשם Shriek. מכאן יתחיל המסע של Ori להעיר מחדש את ה-Wisps של הרדומות - כוח מסתורי ועתיק של היער על מנת לעצור את Shriek, להציל את כולם וכמובן להתאחד עם Ku ושאר המשפחה מחדש.

במהלך המסע Ori יפגוש לא מעט יצורי יער שיעזרו לו במסע, ולמעשה הצד החדש של היער שאנו נחשפים אליו מרחיב את העולם והיקום שמרכיב את הסיפור של Ori. במהלך המשחק העלילה תתפוס גם תפנית אפלה, ובלי להכנס לספויילרים מיותרים - אם המשחק הראשון גרם לכם "להרגיש" ולהזיל דמעה -  Ori and The Will of the Wisps לא ירפה מכם גם הפעם. ומכיוון ובמשחק הדמויות דוממות או מדברות בשפת ג'יבריש - מדובר בהישג.

אם עד עכשיו זה נשמע לכם כמו סרט של דיסני או פיקסר - אתם ממש לא טועים, וזה לחלוטין הווייב של שני המשחקים, שמציגים סיפור מאוד פשוט בין טוב לרע, אך עם לא מעט צ'ארם שזוכה להיחשב כמקסים בלי להיות קרינג'י ונדחף לגרון עם "המתיקות" שלו.

משחקיות
ממש כמו במשחק הראשון, מדובר במשחק פלטפורמר בסגנון ה-Metroidvania - עולם המשחק נפתח לאט לאט ככל שהשחקן יתקדם וישיג שיפורים לדמות שיעזרו לו להתגבר על מכשולים. לא מעט משחקים עושים זאת (ולא רק פלטפורמרים, אפילו משחקי God of War עשו זאת) ואני פשוט אוהב העובדה שאיזור שאני נתקל בו בתחילת המשחק לא זמין עד שאני מתקדם וחוזר אליו. זה מעניק תחושה של עולם חי ונושם שרק מחכה שיחקרו אותו - וזה בדיוק מה ש-Ori מספק.

העולם מרגיש הרבה יותר גדול, ו-Ori יפגוש במהלך מסעו לא מעט דמויות ידידותיות בערים מאוכלסות, שם נוכל לבצע לא מעט משימות צדדיות שיעניקו לנו נקודות נסיון שאותם נוכל לבזבז על יכולות מיוחדות ושידרוגים. במשחק החדש קיימות הרבה יותר יכולות ש-Ori יוכל להשתמש בהן, חלקן הגנתיות, חלקן התקפיות, וחלקן פשוט יעזרו לכם להתנייד בצורה הרבה יותר נוחה וזורמת ברחבי המפה.

כל העולם העצום הזה לא היה שווה כלום אם השליטה ב-Ori לא הייתה נהדרת ורספונסיבית, והאנימציות תנועה שלו פשוט מוקפדות ונהדרות והכניסו אותי בתור שחקן עמוק לתוך המשחק. מי ששיחק במשחק הראשון יודע שחלק מהתנועה במפה עם Ori זה גם אחד ההיבטים שהופכים את המשחק לכל כך כיפי - כאשר אפשר לזנק ממטרה למטרה ולשמור על רצף של התקפות שעל הדרך גם מנתב אותי במפה. במשחק החדש התווספו אופציות נוספות - שרק משלימות את החוויה ואת התזוזה הפשוט מושלמת של המשחק. פשוט כיף עצום.

את Ori אפשר לצייד בשלוש יכולות בכל פעם, והן ניתנות לשינוי בכל רגע נתון. אני אישית לא מצאתי את כל היכולות ושימושיות, אבל אלו שכן - שינו את הדרך שבה אני משחק לא פעם, וגרמו לי לשנות לא מעט אסטרטגיות במהלך קרבות בוסים. אה, והבוסים? נהדרים ומאתגרים. כל אחד מהם כולל מספר שלבים ואסטרטגיות שונות על מנת להביס אותם, והם ידרשו מכם לא מעט סקיל ואינסטינקטים מהירים.

זה מה שמדהים אותי לגבי שני המשחקים של Ori - הם אמנם נראים כמו משחקים מתוקים וחמודים לילדים, אבל יא-אללה כמה שהם מסוגלים להיות קשים לפעמים. לא מדובר בסופר מיט בוי או משחקים בסגנון שמטרתם להעניש אתכם - אבל הם בהחלט מסוגלים להיות מאתגרים, ואיזורים מסויימים במשחק יגרמו לכם להפסל ולנסות שוב לא פעם.

גרפיקה וסאונד
Ori and The Will of the Wisps הוא אחד המשחקים היפייפים ביותר ששיחקתי.המשחקים האקסקלוסיביים של סוני כמו God of War או The Last of Us מספקים גרפיקה ריאליסטית, אז אקס בוקס ו-Ori מספקים פה גרפיקה מצויירת שיש לה להם זהות וסטייל יחודיים משלהם בכמויות אינסופיות.

בכלליות אני חובב אנימציה, ואפשר לראות כמה האנימטורים השקיעו את הנשמה שלהם על כל פריים ופריים של כל דמות, או רקע במשחק. אף רקע במשחק לא יחזור על עצמו, ומבחינתי אני חושב שמדובר בהישג מטורף - במיוחד שכל היבט בגרפיקה והארט של המשחק מוקפד מכל בחינה אפשרית. כמובן שאני לא מנסה לעשות השוואות ולומר שווה לקנות אקס בוקס *רק* בגלל Ori - אבל לומר שמיקרוסופט כבר לא מספקת משחקים טובים זו שטות, ו-Ori הוא הוכחה מדהימה ליצירתיות שקיימת שם.

גם הפסקול של המשחק פשוט יפייפה וכובש (ואני שומע אותו ברגעים אלה בזמן שאני כותב את הביקורת הזו) וממש כמו המשחק עצמו, לא מעט תחושות ורגשות יצוצו בכם, Moon Studios אגב, הסטודיו ששפיתח את המשחק אמנם ממוקם בחו"ל, אבל עומדים מאחוריו לא מעט מפתחים ישראלים - אז כבוד ושאפו על ההשקעה המטורפת שנעשתה על המשחק.

לסיכום
Ori and the Will of the Wisps המשך מדהים מכל בחינה למשחק הראשון, והוא לא רק מרחיב את העולם והסיפור, אלא גם את המשחקיות והאלמנטים שהפכו את המשחק הראשון לכל כך ממכר. הוא מציג סטייל יפייפה ויחודי וסיפור נוגע ללב  - בלי להרגיש קיטשי או כזה שנדחף לגרון ומנסה בכוח לגרום לכם להתרגש.

גם אם מדובר בסיפור על "טוב נגד רע\אור נגד חושך" שכולנו מכירים מאז שאנחנו קטנים - Ori מצליח לעשות זאת בצורה שאמנם לא מחדשת, אבל היא מועברת בלא מעט חן ופשוט שאי אפשר שלא לאהוב.

עותק הסקירה התקבל תודות לעדלי יונייטד, היבואנית הרשמית של Ori and the Will of the Wisps לנינטנדו סוויץ' בישראל.