לא צפוי-צפוי

הביקור החד פעמי במסלול באימולה יחד עם סופש מקוצר מראש היוו בסיס למירוץ מפתיע, אבל היתרון של מרצדס הוא בכל תחום ולכן ללא תקלה או טעות, הקבוצה הזו אמורה לצאת לפחות מנצחת אם לא בתוצאה של 1-2, כה משעממת. למרות זאת, המציאות במירוץ עצמו הייתה רחוקה ממשעממת וכל זה עוד לפני התאונות.

המירוץ בין המילטון, בוטאס וורשטאפן, הוכרע לדעתי במתקפה של רדבול עם ורשטאפן ומתקפת נגד נהדרת של מרצדס והמילטון. בוטאס סבל מנזק מההקפה השנייה בעת שהוביל, בעוד ורשטאפן הצליח לעקוף את המילטון. ההפסד של ורשטאפן נזרע דווקא כאשר רדבול החליטו לתקוף מוקדם את בוטאס משום שראו שזמני ההקפה שלו לא משהו, אך גם הבינו שורשטאפן לא מסוגל לייצר עקיפה תחרותית על המסלול. במצב הזה רדבול מקללים את חוסר היכולת של אלבון להגן על ורשטאפן שכן הם היו בעצמם חשופים לאנדרקאט של המילטון, מבלי שמכונית שלהם תאיים עליו בחזרה. קשה להאשים את רדבול בכך שבחרו להתקיף, אבל מה שהם לא ידעו הוא שבוטאס סבל מנזק משמעותי לרצפת המכונית שפגע מאד בביצועים שלו. נזק שהתגלה לאחר המירוץ כחלק גדול של כנף קדמית של פרארי, כנראה של פטל.

התוצאה של החלפת הצמיגים המוקדמת הייתה אובדן היתרון של צמיגי המידיום עליהם זינק ורשטאפן (כמו גם בוטאס והמילטון) וחשיפה של מקס וולטרי להתקפת אוברקאט של לואיס. מרצדס ידעו שהניצחון בידיים של המילטון בשנייה שבוטאס "כיסה" את ורשטאפן והצליח לצאת מהעצירה שלו לפניו, משום שעם נזק שכזה, בוטאס יכול היה רק להגן מפני ורשטאפן ולעכב את שניהם, בזמן שהמילטון חופשי לנצל עד תום את הביצועים של המרצדס על צמיגים שיכלו למשוך. כמובן שהוא זרק את הודעת הקשר הקבועה של "הצמיג הימני קדמי מרגיש לא טוב" לפני שכל זה התחיל, אבל אם מישהו עוד מאמין להודעות האלה (במיוחד כשהאון בורד מראה צמיגים במצב מושלם), אז יש לי קצת אוויר למכור לו. רמת אמינות דומה להכרזתו לאחר המירוץ שאולי לא יתחרה בעונה הבאה (ויוותר על אליפות כמעט וודאית נוספת). בכל מקרה, בכדי למחוק כל סיכוי שמשהו ישתבש להמילטון, הגיעה גם מכונית בטיחות וירטואלית קצרה בדיוק כשהתאים לו לעצור בסופו של דבר, וסגרה את הגולל סופית.

מבאס
זאת אולי הנקודה בה אני חייב להתייחס לאכזבה הגדולה שלי מדבר אחד במסלול באימולה והוא הקושי שנותר שם לעקוף עקיפה תחרותית. רבות דובר על העקיפות בפורטימאו שכן קרו למרות החששות, אבל מהרגע שראיתי שה-DRS, שם התחיל מיד בתחילת הישורת, הבנתי שלא תהא בעיה, או אולי אפילו הפוך. באימולה ה-DRS, התחיל מאוחר מדי בכדי לשנות משהו. נדרש היה, להערכתי, יתרון מאסיבי של למעלה משנייה להקפה בכדי לייצר עקיפה תחרותית. אם היו מקדמים את תחילת ה-DRS, לכיוון הכניסה לפיטס, הכל היה משתנה. אנחנו כמובן לא רוצים להפוך עקיפות לעניין ודאי או קל מדי, אבל אתמול ורשטאפן היה צריך שבוטאס כמעט יעוף מהמסלול בריבאצה בכדי לייצר עקיפה עליו ועל המכונית הפגועה שלו. ראינו גם בשלבי הסיום מכוניות מהירות בהרבה, תקועות מאחורי מכוניות איטיות, ברגע שהיתרון העצום של הצמיגים הרכים בהקפה הראשונה לאחר הזינוק המחודש, פגה. נכון שיש משהו מדהים גם ביכולת של נהג איטי לשמור מאחוריו נהג מהיר יותר, אבל האיזון הנכן לטעמי צריך להיות לעודד עקיפות ושכולם יבחרו באסטרטגיה המהירה ביותר.

חשבתי רבות על בחירת הנהג המצטיין של המירוץ והבחירה הכאילו מתבקשת בהמילטון, לא כל כך ברורה. מרצדס הפילו בפח את רדבול והניצחון של המילטון שהקנה להם את אליפות היצרנים השביעית ברציפות הגיעה במירוץ שכולו עבודת הקבוצה. נכון שהמילטון היה צריך לעשות את ההקפות המהירות ברגע ששני המובילים נכנסו להחלפה, אבל הוא עשה זאת מול בן קבוצה במכונית מאד פגועה, על צמיגים קשים. סלאם דאנק. ביצוע מושלם של הקבוצה.

נהג המירוץ לדעתי הינו דווקא פרז.  מכונית הבטיחות דפקה לפרז את הניצחון של הבסט אוף דה רסט והוכחת התאוריה שלי שעדיף יהיה להקריב את Q3, במהלך Q2, בכדי לזכות בגמישות האסטרטגית. פרז אמנם ניסה את הצמיגים האדומים במקצה השני, אבל שימו לב לאיך שהמכונית שלו כווננה למירוץ. ברגע שהוא לא עבר ל-Q3, וזינק על הצהובים, היה ברור לי שהוא המועמד המוביל לסיים מאחורי שלושת הראשונים. כל האחרים, מלבד אולי צמד האלפא טאורי, כיווננו את המכוניות יתר על המידה לדירוג. ללא ספק הקושי לעקוף באימולה היה ברור ולכן לכאורה המיקום בטור קריטי, אבל דווקא בגלל זה הגמישות האסטרטגית עוד יותר חשובה, כי תיווצר רכבת ואז משיהו יתקוף עם אנדרקאט וזה יכריח את הרב להגן על עצמם, כל אלה, או רובם, יחליפו לקשים, כך שיתקשו לתקוף באופן מיידי לאחר העצירה וזה יתן אסטרטגיית צמיגים מהירה יותר לכל מי שיזנק על הצהובים. למה זה לא היה ברור לריקארדו, לקלר והאחרים? בסופו של יום, מכונית הבטיחות פתחה מחדש את כל המירוץ ופרז שנכנס להחליף לאדומים, לא הצליח לייצר את המהירות המיידית שנדרשה בזינוק בכדי לעקוף את לקלר ואף נעקף על ידי קוויאט. כל זה לא משנה את העובדה, שאילולא התאונה של ורשטאפן, פרז היה המנצח האמיתי. זה כבר מירוץ שני שפרז עשוי היה להיות בסט אוף דה רסט, אך בניגוד לפורטימאו שם הסתבך עם ורשטאפן, באימולה אני לא יכול להאשים אותו בדבר.

הצרפתי המעופף
כוכב הסופ"ש, שתפס את העין של כולם, היה כמובן פייר גאסלי, שנתן הופעה מהממת. אלפא טאורי תחרותיים מאד בקרב המידפילד, וה"יום צילומים" שלהם באימולה הסתבר כהברקה מדהימה, בעונה מוזרה שכזו ובהתחשב בסופ"ש המקוצר של יומיים. כבר באמצע האימון החופשי בשבת ניתן היה לראות שהקבוצה הגיעה מוכנה ועסקה רק בהתאמות אחרונות. רבים נהנים לראות את המצב של גאסלי לעומת המצב של אלבון, אבל לראות פיראנות טורפות זו את זו, שונה מחברה צעירים ונחמדים. בכל אופן, גאסלי בחור כארז ונהג מדהים. ההבדל בין הצלחה לכישלון על המסלול קטן כל כך ורב הנהגים צריכים לחוש ביטחון במכונית שלהם ובקבוצה שלהם בכדי לתפקד במיטבם. תראו את פטל... בכל מקרה, המקום הרביעי של קוויאט הוא החותמת על היכולת של אלפא טאורי והדבר החשוב ביותר לזכור הוא דבריו של מאטשיץ', שבעקבות הגבלות התקציב, שתי הקבוצות תקבלנה מעמד זהה. כלומר ככל שנתקדם אל תוך העולם החדש של הפורמולה 1, כך אלפא טאורי עשויה להשתוות לרדבול. כמובן שהם צריכים לפתור את בעיית הונדה וכמובן שלרדבול יש את ניואי לתכנן את המכונית החדשה עם האפקט הקרקעי ל-2022, אבל אני בהחלט חושב שגאסלי לא הפסיד המון בכך שלא קודם בחזרה לכסא החשמלי שלצד ורשטאפן. קוויאט אולי החייה מחדש את סיכוייו להישאר לצידו של גאסלי עוד עונה. אני לא יודע איזה תקציב הוא מביא איתו, אבל תצוגות נהיגה כאלה מראות שהוא יכול להיות נהג פורמולה לגיטימי אם הוא לא עושה שטויות.

הנחיצות בהספק גבוה באימולה פגעה ביכולת של לקלר לשחזר את ההישג בפורטימאו, אבל ההפרש מול פטל לא הצטמצם למרות שנראה שפטל באמת מנסה. לפרארי יש תמריץ אמיתי כתוצאה מהאיום מאלפא טאורי, למקסם את הנקודות שלה, כך שפגיעה מכוונת בפטל נראית לא הגיונית, אבל אז מגיעה החלפת צמיגים כמו שקרתה לפטל, והמחשבות עולות מעצמן. פטל יכול היה להשיג נקודות במירוץ הזה. המרוויח העיקרי ממכונית הבטיחות היה כמובן ריקארדו, שנתן סופש מרשים באימולה, למרות שעמד להפסיד לפרז. המסלול התאים לרנו הרבה יותר מאשר פורטימאו ואם לרנו יש סיכוי לסיים במקום השלישי באליפות היצרנים, זה בעיקר בזכותו. אם זה יקרה, אז משכורת העתק שרנו שילמה לריקארדו תוחזר עם ריבית לקבוצה וריקארדו יסיים את תקופתו בקבוצה עם טעם מתוק בניגוד לעונה שעברה. באליפות הנהגים אני לא רואה כיצד מישהו יצליח לעקוף אותו לעמדת הבסט אוף דה רסט. אוקון לעומתו חזר לגמגם עוד לפני הפרישה.

סאיינז
מקלארן התקשו להוציא את המקסימום מהמכונית שלהם, אבל העובדה שיש להם צמד נהגים משובח שמה אותם אולי עם הסיכוי הטוב ביותר לסיים שלישיים באליפות היצרנים. כאשר אתה לא תלוי בנהג כמו סטרול חסר העקביות, הסיכוי שלך לצבור נקודות בכל מירוץ מוכפל. במירוצים האחרונים התחלתי לקבל תחושה שסאיינז חזר להיות הנהג המוביל במקלארן, למרות עזיבתו המתקרבת. אני חושב שעל דבר אחד אין ויכוח לגביו, וזה על מוסר העבודה הפנומנלי שלו. הבחור אולי רציני מדי אפילו לתקופה רצינית שכזאת. זה בוודאי לא דבר רע להגיע איתו לפרארי. לנדו מצידו הבין מהר את הנזק התדמיתי שעשה כשאמר שהמילטון בסך הכל צריך לנצח את בוטאס בכדי לנצח כל מירוץ, והוציא התנצלות מתרפסת במקצת. הוא עדיין ילד וטעויות קורות. לפחות הוא לא בן אדם לא נחמד כמו ורשטאפן.

בזנב הטור חייבים להתייחס לג׳ורג׳ ראסל,שאמנם עשה טעות א-לה גרוז׳ן באזרביג׳ן, אבל הוא אולי הנהג שהכי מתאמץ בכל סוף שבוע, בלי שטיפה אחת של מזל תטפטף לכיוונו. אני יושב שהוא עדיין מתרכז יתר על המידה בביצועים בדירוג על חשבון המירוץ ומשלם על כך מחיר, אבל החדשות המשמחות הן שויליאמס אישרו אותו לעוד עונה. השאלה היא להיכן ילך נהג המירוץ שלי?  אלפא רומיאו חידשה את החוזים של רייקונן וג׳יובנאצ׳י לעוד עונה ומיד קיבלה נקודות משניהם. יש איזה מומנטום של שיפור קל בביצועים של אלפא רומיאו  במהלך המירוצים האחרונים ודי ברור שלפחות במהלך המירוצים עצמם, אלפא נמצאת לפני ויליאמס והאס.  בעוד שבועיים ניפגש לעוד מסלול מוכר מהעבר אך חד פעמי בטורקיה. אני מודה שכמו לפני מוג׳לו, אני ממש סקרן לראות מה תעשנה שם מפלצות המהירות הנוכחיות.