"הוא לא היה מחמיץ". רונן חרזי חוגג יום הולדת 50

לפעמים נדמה שכמה מבוגרים שלא נהיה, תמיד נהיה צעירים יותר משחקני הכדורגל שאנחנו אוהבים. תמיד הם ייראו לנו גדולים יותר, בין אם כרונולוגית ובין אם פיזית. זה הפער ששנים של הערצה משאירות. אבל אז מגיע הרגע שבו באמת אתה מבין שהזמן עבר מהר. רונן חרזי כבר בן חמישים. מי היה מאמין? הילד שגדל בהפועל רמת גן, פרץ בבית"ר ירושלים והגיע עד לאירופה, זה שלקח אליפויות בצהוב ובאדום, מגיע אל חגיגות היובל. ואנחנו מנסים, איתו ועם האיש שגילה אותו בנבחרת, לזהות את סוד הקסם.

מהליגה השנייה להרכב הנבחרת
רונן חרזי תמיד ישאיר אחריו נימה של אנדרייטד. לא מוזכר באותה נשימה עם גדולי השחקנים, קצת נשכח. ולא בצדק הדבר, חרזי משאיר אחריו קריירה עשירה, עם שלוש אליפויות וגביע אחד, זכייה אחת בתואר כדורגלן העונה (1992/93) והפיכה לסמל בית"רי. הוא גם כבש 23 שערים במדי הנבחרת הלאומית, ב-53 הופעות בלבד והתייצב במקום הרביעי בכובשי כל הזמנים. מי שראה אותו, תמיד, יישבע בשמו.

"מצאתי אותו בליגה השנייה ונתתי לו את הבמה בנבחרת", נזכר המאמן לשעבר שלמה שרף, "הוא הוכיח שמקומו בהרכב, וכבש כמות מדהימה של שערים. היה לו שקט ברחבה, והוא לא היה מחמיץ. ידעתי שאפשר לסמוך עליו. באותה תקופה הקהל רק חיכה לראות את הנבחרת ורונן היה חלק חשוב מההצגה הזאת. הוא היה בחור טוב שכולם אהבו וליצן לא קטן, חרזי היה עושה הרבה דאחקות ומתיחות בחדר ההלבשה".

כמו כן, חרזי בחר בניצחון 2:3 על צרפת כרגע המרגש שלו בכחול לבן: "אני לא יודע אם באותו רגע הבנו כמה המשחק הזה גדול, אבל הרגשנו שיש פה משהו מיוחד. הם היו צריכים ניצחון כדי להעפיל ואנחנו ניצחנו אותם בפריז עם הגול הדרמטי של ראובן עטר. בנוסף, שמחתי במיוחד בסיום כי הצלחתי לקחת מאריק קאנטונה את החולצה".

ומה עם מערכת היחסים עם שרף? למאמן הלאומי הייתה דרך מיוחדת לדרבן את חרזי: "כל משחק נבחרת, שלמה היה דואג לכותרת בעיתון: 'כמו שחרזי נראה באימון, הוא לא ישחק מחר'. הוא היה עושה לי קטעים כדי שאגיע בשיא שלי והייתי משתגע מזה".

האליפויות בבית"ר ירושלים
חרזי היה חלוץ מושלם. הייתה לו חדות, ומהירות, וקסם ברגליים כמו שהיה למעט שחקנים. הוא גדל בכלל בהפועל ר"ג, עד שבקיץ 1992 בית"ר ירושלים שזה עתה עלתה לליגה הבכירה חיפשה ומצאה מציאה ב-15 אלף דולר. הפריצה היתה מטאורית: כבר בעונת הבכורה שלו בטדי, כבש 15 שערים, ויחד עם אלי אוחנה, ולדימיר גרשנייב ודרור קשטן על הקווים, הצליח להוביל את הקבוצה לאליפות מרשימה. זכור במיוחד שער השוויון שלו במשחק העונה בטדי, נגד האלופה היוצאת, מכבי ת"א.

"כל השבוע כתבו עלי בתקשורת והפוקוס היה עלי, הייתי חייב להוכיח", נזכר חרזי, "מכבי הובילה 0:1 ופסלו לאוחנה גול, שלא בצדק. נתתי חצי פאלש מהאוויר לאובארוב האגדי בטדי והאצטדיון רעד. משם לא עצרנו בדרך לצלחת, המשחק הסתיים ב-1:1 ושמרנו על המקום הראשון"

הרומן שלו עם ירושלים נמשך עוד ארבע עונות. החיבור בין אוחנה וחרזי (כשאח"כ הצטרף אליהם גם סטפן שאלוי), הפך את הירושלמים לקבוצה מלהיבה, גם אם לא תמיד מנצחת. הניצחונות הגיעו בעונה האחרונה שלו, אבל דווקא הוא זז הצידה בגלל פציעה ולא היה שותף אמיתי לאליפות של בית"ר ב-1997.

"שני הרגעים המרגשים בקריירה שלי הם עם בית"ר", אמר חרזי,  במחזור האחרון של עונת 92/3 קיבלתי את תואר שחקן העונה ושרו לי 'תישאר, תישאר'. מלבד זאת, במשחק הליגה העונה נגד הפועל ת"א, ערכו לכבודי טקס והכניסו אותי להיכל התהילה - זו הייתה סגירת מעגל. הגעתי עם כל המשפחה, הזכירו את אבי ז"ל וכולם הבינו מהן העוצמות של טדי. זה היה מאוד מרגש שהאוהדים והמועדון עדיין זוכרים אותי".

תחילת הדרך ואקורד הסיום
"אבא שלי, יוסף ז"ל, היה הדמות המרכזית בקריירה שלי", מודה חרזי בגעגוע, "הוא אימן אותי מגיל קטן. הוא היה בא איתי לכל האימונים בהפועל ר"ג ולכל האימונים בנבחרת. הוא היה מעיר לי מקצועית ובכל פעם שהייתי עושה בעיות בתור ילד, העונש היה שאסור לי לרדת לשחק בשכונה".

"הכדורגל אז היה שונה", משווה החלוץ האגדי, "היום כבר בגיל 15 כבר יש חוזים לשחקנים, בתקופתי לא קיבלנו כסף. למדתי בבית ספר רגיל והייתי מסיים מאוחר ולא מספיק לאימונים, לכן בהפועל ר"ג שילמו לי על בית ספר פרטי כדי שאגיע בזמן למגרש ובגיל 16 וחצי כבר עליתי לבוגרים. היום מקפידים על תזונה וגם אני לוקח בזה חלק - יש מודעות. פעם היינו אוכלים לאפה וממשיכים ישר לאימון".

כמו כן, אחרי המסע בבירה הוא עבר בשתי תחנות באירופה (סלמנקה הספרדית ובורסאספור הטורקית) וחווה קדנציות קצרות במכבי והפועל חיפה. בסופו של דבר, לקריירה הנהדרת של חרזי היה אקורד סיום מוצלח יחסית: דרור קשטן, שהביא אותו לבית"ר ב-92, סגר איתו מעגל ובשנת 1999 החתים אותו בהפועל ת"א.

הניסיון הרב של חרזי עזר להוביל חבורת שחקנים צעירים ומלהיבים, "תינוקות קשטן", בדרך לזכייה בדאבל אחרי 12 שנים נטולות תארים. 17 שערים הוא הבקיע באותה עונה, רגע לפני שהקסם של סינדרלה יפוג. במהלך אותה עונה יעבור פציעה, ממנה כבר לא יחזור למשחק פעיל.

ומאז, נעלם מהרדאר: בניגוד להרבה שחקני עבר, לא חיפש את עצמו בפרשנות או בקריירת אימון של בוגרים. הוא התרחק מהזרקורים ומאמן בקבוצות הנוער של קריית אונו ושוהם. אבל מדי פעם, שב והזכיר את רוח הקסם שלו: במשחק השלום האחרון, למשל, הוא פתח בחוד ההתקפה ואף כבש שער מרשים לרשת נבחרת האגדות הברזילאיות. חרזי הוא סיפור הסינדרלה המושלם, שנגמר בלי סוף מוזהב, אבל הותיר את כל מי שראה אותו מתלהב. מזל טוב, רונן. שהאושר שיהיה לך יתקרב לאושר שהבאת לכולנו.