מכבי חיפה הרגישה בבית. היא אמנם שיחקה מחוץ לאצטדיון סמי עופר, אבל הקהל הגדול שלה מעניק אווירה ביתית בכל מגרש שהוא מגיע אליו, ואתמול קרוב ל-11 אלף אוהדים צבעו את היציע בירוק. אבל לא רק בגלל הקהל, היא הרגישה בבית מול הפועל באר שבע ויוסי אבוקסיס; גם בגלל ששוב, חיפה של בלבול מוכיחה כמה היא דומיננטית ועוצמתית.
בראש ובראשונה, זה בא לידי ביטוי בחלק הקדמי: ראינו את כל ארבעת השחקנים החשובים שפתחו בהתקפה החיפאית - רוקאביצה (שער ובישול), שרי (שער), ווילדסחוט (שער) וסלליך (בישול) - מנפקים תוצאות ומאפשרים לה לפרוץ קדימה ולהשיג ניצחון דורסני נוסף העונה.
אבל הניצחון הזה לא נגמר, ובטח לא התחיל, בהתקפה. יסודו, כרגיל, הוא במרכז השדה, ובעיקר בקרב ראש בראש בין שני שחקני הקישור האחורי: נטע לביא של מכבי חיפה ומרוואן קבהא של הפועל באר שבע. ובכן, זה לא היה ניצחון בנקודות, אלא בנוק אאוט. כשיש לך לביא (תרתי משמע) במרכז השדה, שיודע לחלץ כדורים, וגם מסוגל להתקרב לרחבת היריב כשצריך, חיפה הצליחה לכתוש ולהיות גם יותר אפקטיבית קדימה. הקרב הזה באמצע, במידה רבה הכריע את המשחק שראינו.
מעבר לכך, סוד הקסם של מכבי חיפה הוא בגרף ההתקדמות של כל אחד מהשחקנים שלה. כמעט ואין שחקן העונה שלא לקח כמה צעדים קדימה ביכולת שלו: בין אם אלו ארנסט מאבוקה או סאן מנחם, עופרי ארד שהוא לדעתי מתחרה טוב על תואר תגלית העונה ומעל כולם שני שחקנים: נטע לביא וניקיטה רוקאביצה. שניהם היו במכבי חיפה לפני בלבול, ולא הצליחו לייצר את הפריצה.
אבל הם, כמו הקבוצה שלהם, יצאו כמו מלוע של תותח בעונה הנוכחית. בלבול לא רק הצליח לייצר קבוצה דינמית ומאומנת, אלא גם כזו שבתוך הקבוצה - גם כל פרט מצליח לממש את עצמו אישית. כשמוסיפים לזה פגיעות מדויקות בזרים, שבניגוד לשנים עברו הובאו כשחקנים מוכחים (דוגמת יאניק ווילדסחוט או צ'ארון שרי), ולא כפרוספקטים שאפשר לבנות עליהם לעתיד, הרי שנוצרה קבוצה בריאה וטובה מאוד בכרמל.
באשר להפועל באר שבע, אין הרבה מה להגיד. זה היה ערב שבו הם נפלו מהיריבה שלהם בכל פרמטר. עיקר הכשל שהיה בב"ש, נובע לדעתי מההתנגשות שבין ז'וסווה ודויד סימאו. בסופו של דבר מדובר בשני שחקנים זהים בתפוקה שלהם: לשניהם יש יכולת מסירה, אבל אין יכולת תיקול, ואין יכולת באחד על אחד.
הם אינם מסוגלים לעשות את מה שנעשה בצד השני, עם יובל אשכנזי, שיכול להרוויח כדורים במרכז ולספק יתרון לקבוצה שלו. כדי להתחזק לשנים הבאות, יוסי אבוקסיס לא יכול לשחק עם שניהם, וחייבים יותר שחקני קישור חזקים, כדי לשדרג את באר שבע חזרה למעמד הגדול שהיה לה בשנים קודמות.
ובחזרה לחיפה: יהיו כאלה שיבואו בטענות ויגידו, מה עם ירדן שועה או מוחמד עוואד, שקצת נדחקו אחורה? והרי זוהי בדיוק הפריבילגיה של מרקו בלבול. הוא מסוגל להחזיק שני שחקנים כל כך מוכשרים וטובים, שגם כשהם עולים מהספסל הם תומכים ויודעים גם לספק מספרים וגם לעזור לחבריהם בהתקפה.
כשוולדימיר איביץ' עומד בספסל במהלך משחקים ומסתכל אחורה, הוא בוודאי היה רוצה שני שחקנים כאלה שמסוגלים לעלות כגיבוי. כך שנכון לרגע זה, כשאנחנו רגע לפני הפלייאוף, למכבי חיפה יש כלים התקפיים טובים יותר, ביחס ליריבתה על האליפות.
שש נקודות. זה כל מה שעומד בין מכבי הירוקה למכבי הצהובה. בדיוק שש הנקודות שמכבי ת"א הצליחה לקחת ממכבי חיפה, בשני המפגשים ביניהם במהלך העונה הסדירה. וזה בדיוק אותו מספר נקודות שחיפה תצטרך לאסוף, במפגשים הישירים, שיכריעו את זהות האלופה. דרך הקרבות הבאים, בסמי עופר ובבלומפילד, נדע מי תסיים ראשונה בסוף הדרך. איך זה ייגמר? רק ימים יגידו.