לא לפחד כלל: גורל הליגה תלוי במכבי חיפה

הסיבוב ראשון של ליגת העל הסתיים בתחושה מעורבת. ההרגשה היא שיש פער גדול מדי בין התפאורה, האריזה, הקהל והאצטדיונים שנראים נהדר לבין איכות הכדורגל שבנסיגה. התחרותיות היא זו שיכולה לעשות הבדל ולהרים את העניין והאנרגיות כדי שבסיבוב הבא נראה גם יותר איכות.

האלופה, מכבי ת"א, שהתחילה את העונה עם כשלון גדול במפעלים האירופים ומשחקי ליגה חלשים, מטילה מורא על היריבות שלה, שפשוט לא מסכנות אותה. בממוצע למשחק הן בועטות בסך הכל שתי בעיטות למסגרת השער שלה (!) בתשעים דקות (!) כך היא שוברת שיאי אי ספיגה עולמיים כשלמעשה, דניאל טננבאום השוער המחליף הוא שוער הסיבוב למרות שנאלץ להדוף פחות מעשרה כדורים מסוכנים לשער מתחילת העונה. אפס שערי חובה זו תעודת עניות לליגה. מכבי ת"א היא קבוצת הגנה ממושמעת, איכותית ויעילה, אבל היא איננה קבוצה שמצדיקה את תופעת ההתבטלות הזו של שאר הקבוצות בפניה.

אחרי פתיחת העונה הרעה, ולדימיר איביץ' ניער את הקבוצה, בחר מחדש את השחקנים/חיילים בהם הוא מאמין שיהיו ממושמעים וטקטיים ומשם בנה את הבטחון של הקבוצה שלרוב מתגוננת ב-4-3-3. בעת הנעת כדור אנריק סאבוריט הופך לבלם שלישי במערך 3-5-2. יונתן כהן הוא זה שנכנס בדרך כלל מהאגף לעמדת החלוץ השני. שלושה מארבעת שחקני ההגנה הם זרים עם יסודות הגנתיים הרבה יותר טובים מהממוצע הישראלי בנוסף לאיתן טיבי, שמצטייר כקאמבק העונה. לפניהם דן גלזר ואייל גולסה, מהישראלים הבודדים שמייצרים עליונות של עוצמה ופיזיות בקישור.

למכבי חיפה יש סגל לא פחות טוב ועמוק ממכבי ת"א לטעמי והשנה היא מראה הרבה יותר אופי ומנצחת הרבה משחקים במחצית השניה, שהיתה נקודת התורפה שלה במשך שנים. הלחץ, שגרם לה תמיד לקפוא ולקרוס, השתחרר והיא מגיבה מצוין לרוב הפעמים בהם היא נתקלת בבעיות תוך כדי משחק. בלבול עבר משיטת שלושת הבלמים ל-4-3-3 התקפי ומגוון. מכבי חיפה משחקת כדורגל מלא רעיונות ועם שחקנים בעלי מחשבה התקפית.

לעיתים בלבול זוכה לביקורת על מחסור בכריזמה, אבל אין ספק שרוב השחקנים התקדמו העונה וחלק מהזרים השתלבו מצוין ואפשר להגיד שמכבי חיפה שווה מאבק על האליפות. משום מה, במפגש ראש בראש מול מכבי ת"א היא שידרה שהיא באה כמו קבוצה קטנה והיא צריכה להגיע אחרת מנטלית למשחקים האלה בהמשך. חשוב לציין שגם מכבי ת"א וגם מכבי חיפה נותנות את הבמה לישראלים צעירים ומוכשרים בשנה האחרונה וזה דבר מבורך.

הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הן קבוצות בבניה מחודשת שהמטרה הריאלית שלהן היא מקומות 2-4. אם בבאר שבע יש סגל ארוך, אבל חסר בכוכבים כרגע (פאוליניו מצטרף וז'וסווה עוד לא הטביע חותם), אז בבית"ר ירושלים זה בדיוק להפך. יש כמה כוכבים בפוטנציאל- עלי מוחמד, גדי קינדה, לוי גארסיה, אנטואן קונטה, אבל הסגל קצר וחסר ניסיון למאבקי אליפות. בשני המועדונים יש ציפיות גבוהות וחלק מהעבודה של הצוות הניהולי-מקצועי זה לנטרל רעשים ולייצר שקט ופרופורציות בתוך חדר ההלבשה.

היה מאכזב לראות את שלוש הקבוצות האלה מתבטלות בפני מכבי ת"א במפגשים הישירים ומגדילות את תחושת חוסר האונים מול הצהובים. הסיבוב השני הוא הזדמנות לתקן את הרושם כי למכבי ת"א יש פוטנציאל לברוח לליגה. אליפות בפער עצום כמו שראינו בשנה שעברה היא אסון ספורטיבי לליגה. מאבק מול מכבי חיפה יכול לייצר עניין ולגרום לכל אחת להביא את השניה לקצה גבול היכולת.

מתחת לצמרת, מכבי נתניה ובני יהודה מתקשות לבנות את עצמן מחדש, אבל עדיין נאבקות על הפלייאוף העליון עם הפועל חיפה של חיים סילבס, שמפתיעה עם אחוזי הצלחה טובים מאוד. הקבוצות של סלובודן דראפיץ' ושל יוסי אבוקסיס צריכות לחפש עוד שחקן או שניים שיוסיפו איכות בסגל ולמצוא את שיטת המשחק הנכונה להם.

יתכן שנקבל עוד קבוצה שתייצר תחרות על הפלייאוף העליון כמו הפועל ת"א או מ.ס. אשדוד. הפועל ת"א נראית יותר טוב מאז שניר קלינגר הגיע. הכוונה היא שהיא יותר עמידה וחזקה, יודעת לנצח משחקים גבולים וצמודים בניגוד לאופי הוותרני בתקופת ניסו אביטן. גם היא צריכה חיזוק התקפי בהול אם היא רוצה לחלום על הפלייאוף העליון. חבל ששנה אחרי שנה הקבוצה הזו נבנית בצורה לא עקבית ולא מקצועית מספיק ומסתבכת. לאשדוד, בסגל הנוכחי, אסור להסתבך במאבקי תחתית כי יש לה סגל לא רע בכלל (אבל לאור השנים האחרונות שלה, לך תדע).

בקרית שמונה הדעיכה נמשכת. נדמה שזו תקופת פרידה מאיזי שרצקי והפיטורים המיותרים של מסאי דגו לא הוסיפו דבר. אחרי הזעזוע בחדרה, היא בעיקר צריכה לחשוב על הישארות בליגה. רעננה מאכזבת מאוד ברמת הכדורגל שלה, לא מממשת את הפוטנציאל בסגל ולא משחקת כדורגל שנכון לאיכות השחקנים שלה. עבור נס ציונה וכפר סבא הישארות בליגה תהיה הישג.

לסיכום, יש שתי נקודות עיקריות שבהן נבחן את הסיבוב הבא ויקבעו איך נזכור את העונה הזו:
1. תחרות מול מכבי ת"א - האם קבוצות יצליחו לשחק כדורגל פחות מפוחד מולה כדי לייצר תחרות יותר ראויה מאשר "מי יבעט לה למסגרת ויכניע אותה לראשונה?" האם מכבי חיפה ושאר הצמרת יצליחו להדביק את קצב צבירת הנקודות שלה? לדעתי זה בהחלט אפשרי.
2. סגנון הכדורגל - יותר מדי קבוצות משחקות כדורגל חסר השראה שמחכה לטעות של היריבה. זה פוגע בכל מי שאוהב את הכדורגל הישראלי. נתניה היא דוגמא הפוכה לקבוצה שתמיד מנסה ליזום, גם כשהיא בבעיות. זוהי צריכה להיות הדוגמא לכל הקבוצות כדי שנעריך את הכדורגל שלנו. ונתקדם.

נבחרת הסיבוב
שוער - דניאל טננבאום (סיבוב שלם ללא ספיגה)
הגנה -אנריק סאבוריט (מסר 403 מסירות שמקדמות את ההתקפה), ז'איר אמאדור (מקום חמישי בחילוצי כדור), איתן טיבי (ניצח 84 אחוז מהתיקולים שלו)
קישור - דן גלזר (מקום ראשון בתיקולים מוצלחים), דולב חזיזה (מקום ראשון בבישולים ובכדורי רוחב), יונתן כהן (מקום רביעי במסירות מפתח מדוייקות ובאיומים למסגרת), טיירון שרי (מעורב בהכי הרבה שערים - 10), גדי קינדה (מקום ראשון באיומים למסגרת)
התקפה - בן שהר (מלך השערים), ניקיטה רוקאביצה (מקום ראשון באיומים מתוך הרחבה)