הלהבות ביציעי בלומפילד ברביעי האחרון בדרבי בין הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, 21 האבוקות שהודלקו והצלם שיצא בנס מרימון העשן שפגע לו בראש היו תזכורת לכך שכנראה שום דבר לא השתנה. פברואר 2004, אדהם שביטה, אז ילד בן 24 מטירה, אוהד הפועל תל אביב הגיע לדרבי באצטדיון רמת גן. הדרבי ששינה את חייו.
"ראיתי את הדרבי האחרון, פחות או יותר ועבר לי בראש שאלה החיים שלי", סיפר שביטה ושחזר את אותו ערב נוראי: "מה שאני זוכר עד הכניסה שלי למשחק והישיבה ביציע זה שאוהד הפועל, שישב ביציע שלי, זרק רימון או חזיז שפגע בראש שלי, באוזן ימין בה איבדתי את השמיעה. כתוצאה מזה הביאו אותי לאיכילוב שם הייתי שבוע ללא הכרה".
"זה מהדברים שלא עוזבים אותך. זו נכות לכל החיים, מה שנקרא, הפגיעה מאוד רצינית. בשמיעה, שאבדה כמעט לחלוטין ובכלל בראש, בגולגולת עצמה שנפגעה ואי אפשר לשחזר אותה. יש לי כאבי ראש כל היום. 14 שנה אין יום שעובר בלי כאבי ראש או רעש באוזן", המשיך שביטה. "יום אחד אתה מתעורר ומבין שאתה זה לא אתה. אתה שבר כלי. הייתה לי תקופה קשה, ביליתי בבית החולים לוינשטיין כמה חודשים, עברתי טיפולים. אנשים לא מבינים מה זה לעבור את התהליך הזה באמצע החיים".
ואותו כאב, הוביל את שביטה לדרך שהייתה עלולה להסתיים במוות. "ניסיתי להתאבד", הודה שביטה. "עברתי שני התקפי אפילפסיה שנגרמה לי עקב הפציעה. כשאתה מתעורר מהם אתה בן אדם שבור. נפשית, פיזית, מהכל. היה רגע אחד שאמרתי: 'טוב, אין לי כוח אני רק סובל', נטלתי כמות גדולה מאוד של תרופות והלכתי לישון. אמרתי שאני לא אתעורר וזאת הייתה ההקלה שלי לחיים שאי שם קץ לסבל שלי. התעוררתי וזה לא עבד, כנראה שאלוהים רצה אותי כאן ויצאתי מזה בחיים. לשמחתי".
15 שנים אחרי, שביטה מצא את הכוחות לצאת מהתהומות בהם שקע. הוא התחתן, נולד לו תינוק לפני שנה, למגרשים כבר לא מתקרב ואחרי שראה את הדרבי האחרון הוא בטוח בדבר אחד: ככה זה לא יכול להימשך. "איך יכול להיות שבן אדם, שתפסו אותו זורק חזיז וידעו מי הוא, מקבל חודש חודשיים עבודות שירות והולך הביתה? זה היה נסיון לרצח. הייתי יכול למות. בן אדם שעושה דבר כזה צריך להיכנס לכלא", טען.