אחד למען כולם: שרי מחזיק את חיפה לבדו

אם נסתכל על היכולת של מכבי חיפה בכל 90 הדקות אתמול (שבת) ב-0:3 על הפועל כפר סבא, לדעתי תוצאת הסיום הזאת משקרת. אני לא חושב שהפער בין הקבוצה מהכרמל ליריבתה היה של שלושה שערים. שניים נכבשו בגארבג' טיים, וגם אי אפשר לקחת מהחבורה של אופיר חיים את המחצית הראשונה שהייתה מצוינת מבחינתה. מכבי חיפה פשוט לא היטיבה לשחק.

הקבוצה של מרקו בלבול היא כזאת של שחקן אחד, קשה לחשוב איך היא הייתה נראית ללא צ'ארון שרי. הוא מעל כל היתר, משחק עם יכולות גבוהות, כובש שערים ומספק בישולים. הוא שחקן מאד מיוחד ואיכותי, למכבי חיפה יש מזל שיש לה אותו, אחרת לא קורה כלום בקבוצה הזאת.

הירוקים המשיכו אתמול את היכולת החלשה מבני יהודה. הם אמנם ניצחו, אבל המחמאות מגיעות לכפ"ס שנתנה פייט טוב, לא הסתגרה, באה לשחק כדורגל והוכיחה שלחיפה יש הגנה חלשה מאד. ושוב המחלות הקטנות של בלבול באו לידי ביטוי. להכניס את רז מאיר ולהוציא את יאניק ווילדסחוט זה לא נכון. היו לו שחקני התקפה, מוחמד עוואד וירדן שועה, והוא לא השתמש בהם. בסופו של דבר הסתדר לבלבול. המאמן לא ממש שולט בעניינים, אין לו את האומץ לשחק כדורגל יותר התקפי. ניכר כי גם הקהל לא אהב את החילופים שלו. זה הצליח לו במקרה.

חגיגת שערים בנתניה, והמעמד של אביטן
מכבי נתניה, משבת לשבת, נראית כמו קבוצה בלחץ שגדל וגדל. הקהל עושה נזק עצום לקבוצה, וזה סימבולי ששני השחקנים שהיו אמורים לקחת את היהלומים קדימה קיבלו במשחק אתמול כרטיסים אדומים: גם רועי קהת וגם אלמוג כהן. זה רק מראה כמה לחץ יש בקבוצה. ההגנה חלשה מאד, ההתקפה כמעט ולא קיימת, הכל נראה לא טוב.

אבל כל זה לא צריך להוריד מהמשחק של מ.ס. אשדוד. הקבוצה הזאת כבר מתחילת העונה, עוד מגביע הטוטו, היה נדמה שמשהו טוב יקרה שם. לכל מגרש היא מגיעה כדי לנצח, ואתמול היא באה אחרי שני הפסדים, וגם במשחק החוץ עם הגב אל הקיר היא ניצחה. שלומי אזולאי ושגיב יחזקאל הם שחקנים מצוינים שהוסיפו מימד התקפי. זה מועדון רציני, תענוג לראות את השחקנים הצעירים שמגיעים לקבוצה הבוגרת ומשחקים. מגיעה מילה טובה גם לג'קי בן-זקן ורוני אוואט. יש שם כדורגל פתוח, כיף לראות את אשדוד.

ומה עם הפועל תל אביב? היא פשוט בנויה לא נכון. הקבוצה באדום משקפת את המצב שלה בטבלה, נדמה שזה מה שמגיע לה. האדומים קיוו אולי לחבר ניצחון שני, אבל התבוסה להפועל חיפה רק הוכיחה כמה הניצחון על כפ"ס היה מקרי. גם מול קבוצה עם שחקן פחות היא איכשהו חוטפת שלושה שערים, ונס זמיר יכול היה להבקיע עוד שלושה.

אני באופן אישי חושב שמעמדו של ניסו אביטן מאד מעורער. אני בטוח שהרבה גורמים שם היו שמחים לראות אותו מניח את המפתחות והולך. אבל הוא לא באמת צריך ללכת, צריך לשלם לו את מה שמגיע לו. הם החתימו אותו, הוא צריך לדאוג לעצמו, יש לו הסכם ארוך טווח והם מבינים שהם יצטרכו לשלם את הכסף, אז הם לא מפטרים אותו. אני לא מאמין שזה ימשיך עוד זמן, הלחץ של האוהדים יילך ויגבר, הוא לא יכול להישאר בקצב הזה. בחודורוב חייבים להגיע איתו לאיזשהו סיכום, כי יש קהל גדול שכואב את המצב הזה. לפעמים דברים פשוט לא מתחברים למאמן אחד, ועובדים אצל מאמן אחר.

יחד עם זה, אני חייב לציין: אין שם חומר שחקנים שמתאים לקבוצה טובה שרוצה להתחרות על הפלייאוף העליון. אלה שחקנים לא מספיק מתאימים, לא פגעו בזרים או בישראלים. הכל נראה לא טוב וצריך להיות שם שינוי. שינוי מהיר.

ולסיום, הבכורה של קובי רפואה בעירוני קריית שמונה. ברור שכשמאמן חדש מגיע, התקוות להוציא את הקבוצה מהבוץ גדולות מאד. רפואה הגיע לקבוצה מהצפון והוא לא חולל ניסים ונפלאות. מבחינת היכולת, לא ראינו משהו שונה ומיוחד, אבל כן ראינו ניצחון. הקבוצה שיחקה מצוין עוד נגד הפועל ב"ש, ולדעתי איזי שרצקי היה צריך לתת עוד שבוע-שבועיים למסאי דגו, אבל הוא לא נתן. המצב היה עגום, הקבוצה השיגה 4 נקודות מתוך 21. זה הלחיץ את כל המערכת, ובסוף החילוף הגיע, וכך גם שלוש הנקודות.

זה ניצחון חשוב מאד לק"ש, ובצד השני רעננה ירדה אל מתחת לקו האדום. שישה משחקים ללא ניצחון, אני בטוח שרעננה לא האמינה שהיא תגיע למצב הזה. אשר אלון היה בטוח שהקבוצה תרוץ קדימה, אלא ששחקנים כמו קייס גאנם (שכל הליגה רדפה אחריו וחשבה שהוא יהיה הדבר הבא) וגם יוג'ין אנסה שעליו בנו רבות, פשוט לא פוגעים. אתמול רעננה הייתה יותר טובה במחצית השנייה, וק"ש בכל מקרה ניצחה. נהנינו מאד מההתמודדות, כל השערים היו שערים נפלאים.