גדולה למידותיו: על הצעד המפתיע של בארסה
ההחתמה המפתיעה של קווין פרינס בואטנג בברצלונה מסמלת יותר מכל את דרך קבלת ההחלטות התמוהה של ההנהלה החושבת רק על הטווח הקצר. הגנאי (31) בעל העבר הפרוע מגיע אחרי סדרת פציעות ולתפקיד מיוחד ולא מוכר. האם יגרום לכולם לאכול את הכובע?
ערב החל לרדת על אמסטרדם. זה כבר נראה די אבוד, אבל ברצלונה לא ויתרה והלכה על כל הקופה. בניסיון נואש אחרון, ז'וזפ מריה ברתומאו הצטרף למסע השכנועים והוביל את המשלחת הקטאלונית שיצאה להולנד. המטרה: פרנקי דה יונג. האמצעים: כסף. והרבה. מידת ההצלחה? ככה ככה. הכישרון בן ה-21 עדיין לא קיבל החלטה סופית בנוגע לעתידו, אבל לפי עדי ראייה שנכחו בשדה התעופה אחרי הפגישה עם הקשר, ההבעות על פניהם של נציגי בארסה לא ממש בישרו על אופטימיות.
הם התחייבו לעמוד בדרישה הכספית של אייאקס – כ-75 מיליון יורו – וניסו למכור לדה יונג את בארסה כקבוצה המושלמת עבורו. זה לא ממש הצליח, ולפי העדכונים האחרונים זה לא רק הפן הכלכלי שבעייתי – הרי פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי מוכנות להציע הרבה יותר כסף – אלא גם המקצועי. ריבוי הקשרים בקאמפ-נואו, למשל, הדקות שבסימן שאלה והמחשבה שמאמנים כמו תומאס טוכל ופפ גווארדיולה יוכלו לתרום הרבה יותר מאשר החוויה שבלשחק עם ליאו מסי. במילים אחרות: דה יונג לא קנה את הפרוייקט הספורטיבי של בארסה.
עבר פחות משבוע מאז, והוכח שהספקות האלה מוצדקים. כי אם בהחתמות של פאוליניו וארתורו וידאל עוד היו סימני שאלה סביב הימצאותו של פרוייקט ספורטיבי בקאמפ-נואו עם תכנון לטווח הארוך, היום נראה שהם נעלמו לגמרי. 24 השעות האחרונות – מהמוזרות שעברו על בארסה בשנים האחרונות, וזו חתיכת רשימה להיכנס אליה – הזכירו שוב מה סדר העדיפויות של הקטאלונים, שרוצים הכל כאן ועכשיו. אז אמנם הרכישה של ארתור בקיץ האחרון והניסיון להחתים את דה יונג מזכירים את בארסה של פעם - זו שהייתה הולכת על שחקנים לפני השיא שלהם – אבל ההתנהלות שלה בחלון ההעברות תמוהה לכל הפחות.
קווין פרינס בואטנג שמגיע אחרי ג'ייסון מורייו, הוא התוספת האחרונה לסגל של בארסה ואחת ההחתמות המפתיעות שנראו בכדורגל העולמי בשנים האחרונות. על פניו, הוא יוסיף עוצמה, אתלטיות, יצירתיות ואיום מחוץ לרחבה, ואי אפשר לשכוח את השער הגדול שלו מול אותה בארסה במדי מילאן, אבל שיקום מי שהאמין שהרכש של הקטאלונים בחלון ההעברות הזה יכלול שחקן בן 31 מססואולו שסבל העונה מפציעות ובלם שבקושי שיחק בוולנסיה. ההחתמה של בואטנג הגיעה משום מקום, עד כדי כך שנראה כאילו היא לקוחה מתוך שמירה בפוטבול מנג'ר שנתנו לה לרוץ על סימולציה. לא סתם התגובות לה נעו בין עיתונאים שמודים כי בדקו את העניין שוב ושוב כדי לוודא שהם לא הוזים, לבין אוהדים ששואלים: "טוב, אז איפה המצלמה הנסתרת"?
אבל זו המציאות ובואטנג באמת בברצלונה. אחרי אלבארו מוראטה, כריסטיאן סטואני, קרלוס ולה ומקסי גומס שהוזכרו כמועמדים לחזק את עמדת החלוץ בסגל, הקטאלונים בחרו דווקא בילד הרע של הכדורגל הגנאי. ואמנם לבארסה זו נראית כמו החתמה מוזרה, אבל לא כל כך ל-"בארסה החדשה" – זו שארנסטו ואלוורדה מוביל לסגנון שונה ממה שהיא הייתה רגילה. שלשחקנים צעירים קשה מתמיד להשתחל לסגל שלה. ושמעדיפה לעטר אותו בלוחמים כמו וידאל ובואטנג. למעשה, זו הפעם הראשונה מזה 14 שנים שבארסה מחתימה שני שחקני שדה בגיל 30 ומעלה באותה עונה אחרי שב-2004/05 היו אלה הנריק לארסון (32) ודמטריו אלברטיני (33). הצ'יליאני (31) והגנאי הם בסך הכל חלק משבעה שחקנים בגיל 30 ומעלה שהצטרפו לבארסה ב-14 השנים האלה מתוך 63 שחקני שדה שהוחתמו.
וזה לא רק הגיל, זה גם הסגנון, ולאו דווקא על המגרש. כמו וידאל, גם בואטנג שונה מאוד ממה שרגילים – או לפחות היו רגילים - לראות בברצלונה. זלאטן איברהימוביץ', אחד שהיה שם, חווה את השוני הזה וכתב בביוגרפיה שלו על התקופה שהעביר בקאמפ-נואו: "אף אחד מהשחקנים שם לא התנהג כמו סופרסטאר, כולם היו כמו תלמידי בבי"ס". וכמו השבדי, גם בואטנג הוא כוכב שעלה לכותרות בגלל מה שעשה מחוץ למגרש לא פחות מאשר על הדשא.
"כששיחקתי בטוטנהאם הייתי יוצא כל יום עד 06:00", סיפר בואטנג בראיון לגארדיאן על התקופה בלונדון כשהיה בן 20 ושקל 95 ק"ג. עם פורטסמות', הוא פצע את מיכאל באלאק בגמר הגביע האנגלי וגרם לו להחמיץ את מונדיאל 2010, בו בחר לייצג את גאנה והפך, ביחד עם ג'רום בואטנג, לצמד האחים הראשון שמשחק אחד מול השני בגביע העולם. אז, גם יצא לו לפגוש את נלסון מנדלה לרגע שהוא מגדיר: "הכי משוגע בחיים שלי". "לא ידעתי מה לומר", נזכר בואטנג, "אבל הוא שבר את הקרח. הוא לחץ לי את היד ואמר: 'הבת שלי רוצה להתחתן איתך'. אמרתי לו: 'מצטער, כבר יש לי חברה'".
באותו קיץ, כשהיה בחופשה, בואטנג היה אמור לעבור לגנואה, אבל בסוף מצא את עצמו במילאן ויצא לחגוג. למחרת בבוקר הפלאפון צלצל ובצד השני של הקו היה סוכנו. "הייתי עייף", נזכר הגנאי, "הוא אמר: 'צריך להיפגש עם מילאן. התאמנת, נכון?'. אמרתי: 'כן, ברור', אבל זה היה שקר. 'מצוין, כי אמרתי להם שאתה חיה'". לרוסונרי בואטנג הצטרף יום אחרי זלאטן שעזב את בארסה בעקבות הפיצוץ עם פפ גווארדיולה, ואת התקופה ההיא הגנאי לא יכול לשכוח: "היו שם רוביניו, סידורף, פירלו, רונאלדיניו, גאטוזו ותיאגו סילבה. ביום הראשון שלי התקשרתי לאחי ואמרתי לו: 'אני יושב ליד פירלו וקיבלתי את התא של בקהאם בחדר ההלבשה'. הוא אמר: 'אתה משקר'. 'זה היה כמו חלום'".
בכלל, על החיים של בואטנג אפשר לעשות סרט. במילאן הוא עזב משחק ידידות בעצבים כשהוא, סאלי מונטארי, אמבאיה ניאנג ואורבי עמנואלסון ספגו קריאות גזעניות, וכשסבל מפציעות, חברתו דאז והיום אשתו השנייה, הדוגמנית מליסה סאטה, סיפרה שזה בגלל עודף מאמץ, ולא על הדשא. כששיחק בשאלקה, בואטנג צולם עם בירה וסיגריה בעודו ממתין לבדיקת חומרים אסורים, בלאס פלמאס הוא מימן טיסה לכל הקבוצה, אחרי זכייה באליפות איטליה הוא רקד כמו מייקל ג'קסון בסן סירו ויש לו ברזומה גם שיר ראפ שהוציא תחת השם "פרינס" בשנה שעברה.
בואטנג, בן לאם גרמנייה ואב גנאי, נולד בברלין וגדל בשכונה לא פשוטה עם אחוזי אבטלה גבוהים ומהגרים רבים. "היו יורים באנשים והמשטרה אפילו לא נכנסה לשכונה", סיפר מי שגדל עם אחיו הגדול, ג'ורג', אצל אימם, בעוד ג'רום התגורר אצל אביהם באיזור סימפטי יותר. הכישרון של קווין פרינס היה דלת היציאה לחיים טוב יותר, אבל הילדות הלא פשוטה הייתה שם ברקע. "עבור מישהו כמוני שגדל בשכונה ענייה ופתאום יש לו את כל הכסף הזה, זה מסוכן", סיפר בואטנג בראיון ל"מארקה, "בשנתיים בזבזתי את כל הכסף שלי על מכוניות וחברים שלא באמת היו כאלה".
הבואטנג של היום שונה מזה של אז – וגם מזה של תחילת הקריירה - והוא מעיד על עצמו כמי שהשתנה אחרי התקופה בלונדון. יום אחד, כששיחק בטוטנהאם, הוא נעמד מול המראה ואמר: "נראיתי זקן. אמרתי לעצמי: 'אני לא רוצה להיות ככה יותר, אני שחקן כדורגל'. התקשרתי לשני חברים, חברים אמיתיים, הם באו, ניקינו את הבית, התחלתי לבשל, לאכול בריא. התקופה הזו הפכה אותי למי שאני. למדתי, התבגרתי".
בלי זה, בואטנג לא היה מגיע למילאן ובטח שלא לברצלונה, ורק שרשרת אירועים ייחודית הובילה אותו לקאמפ-נואו. הרי מה היה קורה אם מוניר אל חדאדי לא היה מסרב לחתום על חוזה חדש ועוזב כבר בינואר? או אם מלקום כן היה מקבל קרדיט מוואלוורדה? או אולי דניס סוארס? ומה אם אריידו בראיידה, יועץ הרכש האיטלקי של בארסה ואקס מילאן, לא היה בקשרים טובים עם ראשי ססואולו? ואם לבואטנג עצמו לא היה את ניסיון הליגה הספרדית מהעונה הטובה שלו בלאס פלמאס של קיקה סטיין?
אז אמנם ההחתמה של בואטנג אומרת הרבה על מצבה הנוכחי של בארסה כמועדון – ולא ממש דברים חיוביים - ובעולם שבו היה לה מאמן עם אוטוריטה, הגנאי אפילו לא היה מועמד, אבל אנחנו ב-2019 וזו בארסה אחרת. שונה. שחיפשה חלוץ מרכזי כגיבוי ללואיס סוארס ובסוף בחרה בכלל בקשר התקפי שהוסט לעמדת החלוץ המזויף. גם אם זה רק פיתרון זמני - וספק אם בואטנג או אפילו ואלוורדה יהיו פה אחרי הקיץ - מאמן בארסה השיג את השחקן שהוא רצה. וההימור הזה יכול לשנות את הקריירה של שניהם.