רונאלדו ועוד 19: יובה תשלוט באיטליה גם השנה

מעולם לא נראתה תחזית של עונה איטלקית שבפתח מובנת מאליה ומיותרת כמו הפעם. מהרגע באמצע יולי בו הושלמה העברתו של כריסטיאנו רונאלדו מריאל מדריד ליובנטוס, אפשר היה לכתוב את סקירת 2018/19 של הסריה A במשפט אחד: יובה ועוד 19. מכיוון שהמשפט הזה איננו בדיוק שיא המקוריות – הרי הגברת הזקנה כבר אלופה כמעט ללא תחרות שבע עונות ברציפות – ניתן היה לרענן את האמרה ולהעדיף את "רונאלדו ועוד 219".

כך או כך, הקבוצה החזקה ביותר בכדורגל האיטלקי, התחזקה עוד יותר. כך או כך, על פניה ההגעה של אחד משני הכדורגלנים הטובים בתבל, אלוף אירופה בשלוש העונות האחרונות, ועוד שלל סופרלטיבים ושיאים שהפורטוגלי הזה נושא עימו באמתחתו -  אמורה לסתום את הגולל על מאבק הסקודטו עוד לפני הבעיטה הראשונה. הנחת העבודה היא שרונאלדו הובא במטרה לקרוא תגר על גביע האלופות. הליגה האיטלקית? כסף קטן שממילא נמצא בכיס הקטן.

אז אחרי שהכל ברור ובטוח, הקושיה האיטלקית של העונה היא אם לחוק מרפי (כל מה שעלול להשתבש ישתבש) יהיה מה לומר. האם ייתכן שהנחיתה של רונאלדו בטורינו לא תהיה רכה, וההתאקלמות שלו במועדון חדש וליגה שונה בתכלית תיתקל בקשיים? אמנם אין ספקות לגבי היכולות הפנומנאליות של כריסטיאנו וגם התחרותיות ומוטיבציה הבלתי נדלית שלו, אבל בעוד חמישה חודשים הוא יהיה בן 34, והוא נמצא עתה בסביבת הגיל בה גם גדולי הספורטאים מתחילים ליפול קורבן לשחיקה פיזית טבעית. חובה להדגיש שאין כרגע בשטח סממנים להתפתחות שכזאת. היה והתהליך הזה יחל לקרום עור וגידים בשלב כלשהו של העונה – יובנטוס עלולה לגלות כי שכרה המקצועי – כלכלית היא כבר עשתה את הבוחטות - ייצא בהפסדה.

העזיבה של גונסלו היגואין, ג'נלואיג'י בופון, סטפנו סטורארו, סטפן ליכטשטיינר וקוואדו אסאמואה לא אמורה להיות משמעותית יתר על המידה. לא רק בזכות כריסטיאנו. גם החזרה של לאונרדו בונוצ'י לעורף והתוספות החיוניות של אמרה צ'אן בקישור, ז'ואו קאנסלו בהגנה והשוער הצעיר המעולה מתייה פרין – יאזנו את האובדן. לכן התחושה היא שגם ללא רונאלדו, העליונות של יובה בסריה A לא היתה נפגעת אנושות. ולכן עם רונאלדו זה נראה - על הנייר לפחות -  כמו הצטרפות של ליאו מסי למנצ'סטר סיטי או לברון ג'יימס לגולדן סטייט.

היתרון היחסי של הגברת הזקנה באיטליה בשבע השנים השמנות נובע גם מהחידלון היחסי של מתחרותיה. נאפולי אמנם נתנה סוף סוף אשתקד פייט ראוי ליובה על הכתר, אבל גם בעונה מצוינת  לכשעצמה נאלצה להכיר במגבלות האפשרויות מול יריב כה מנוסה ועצום. השאלה היא אפוא אם החשודות המיידיות שכרכרו וזמזמו סביב האלופה הדי נצחית, עשו הקיץ מהלכים שבכלל יציידו אותן  בכלים לניצול מעידת פתע של יובנטוס.

לצערן של שתי היריבות הגדולות של האלופה אשתקד, התשובה שלילית. גם נאפולי וגם רומא איבדו בפגרה את המעוז והמנוע של הקמפיין שלהן. באצטדיון סן פאולו אולי כואבים בראש ובראשונה את נדידתו של המאמן האהוד מאוריציו סארי לצ'לסי, אבל החור הגדול יותר נפער עם ז'ורז'יניו, הקשר-דינמו האיטלקי/ברזילאי שנלקח איתו לסטמפורד ברידג'.

את הכסף שקיבלה נאפולי עבור ז'ורז'יניו, הוציא המאמן החדש קרלו אנצ'לוטי על שורה של סימני שאלה – המגן קווין מלכיט, הקשרים פביאן רואיס ואמין יונס, והחלוץ סימונה ורדי. כדי שהם יהפכו לסימני קריאה, צריך אנצ'לוטי להחזיר את הסומק והתיאבון ללורנצו אינסינייה, דריס מרטנס וחוסה קאייחון. מלאכה לא קלה אחרי עידן סארי, ואחרי הכרסום התדמיתי והפיטורים של אנצ'לוטי בבאיירן.

רומא נמצאת במצב דומה. אמנם היא לא החליפה מאמן, אבל העזיבה  של רג'ה ניינגולן לאינטר פוערת בור ענק. הבלגי היה בורג מפתח באבולוציה של הג'ילארוסי שהביאה את רומא עד חצי גמר האלופות השנה. ואם לא די באובדן הזה –  אוזביו די פרנצ'סקו נאלץ לוותר גם על שירותי מי שאולי היה איש העונה שלו, השוער אליסון.

הטענה היא שמונצ'י, המנהל הטכני המעוטר של רומא, יודע מה הוא עושה. שהחוש שלו תמיד מדריך אותו, אולי לא לנתיב המהיר, אבל למסלול היעיל. רומא מכרה ב-120 מיליון יורו, והשתמשה בכל הסכום. במקום ניינגולן הביא את סטיבן אנזונזי, אלוף העולם הצרפתי המיומן. גם חאבייר פסטורה הגיע על מנת לסייע לצד הסקסי של מרכז השדה, יוסטין קלייברט (הבן של) ילהטט באגף, אבל חוד ההתקפה לא רוענן ועדיין תלוי באדין דז'קו הוותיק והמתעייף, וכל הדרכים מובילות לרומא של הפרברים ולא של הקולוסיאום.

לפיכך נותרנו עם קריאות הקרב הנשמעות בכיכר הדואומו. מילאן ואינטר ממשיכות בבנייה, משפצות, מוסיפות מרפסות וממ"דים, ומקוות שהחתיכות תיפולנה לתוך הפאזל כמו פרמזן לפסטה. מילאן הוציאה בקיץ הקודם 200 מיליון יורו והתאכזבה כאשר ההשקעה לא הניבה פירות בדמות לפחות חזרה לצ'מפיונס, מה שלא מנע מהבעלים החדשים לשלוף גם בפגרה הזו 80 מיליון, ולהתחזק בהיגוואין, מתייה קלדרה, טימואה בקאיוקו, איבן סטריניץ', אלן חלילוביץ' ופפה ריינה. באותה נשימה השתחררו הרוסונרי מעולו של הפלופ ניקולה קליניץ', לא הצטערו יותר מדי על החזרת בונוצ'י ליובה (הוא לא ממש הבריק בסן סירו), וטעו בשיקול הדעת כאשר ויתרו – מהר מדי – על כישרון ענק כמו אנדרה סילבה הפורטוגלי שלא קיבל מספיק הזדמנויות נאותות.

סטריניץ' וקלדרה יעשו טוב לעורף המילאנזי, בקאיוקו יתאמץ מאוד בקישור האחורי להוכיח ששנת הנפל שלו בלונדון הייתה מקרית. ילד הפלא חלילוביץ' יכול להיות באותה מידה שיחוק אדיר או פישול כביר. ועדיין מילאן תהיה תלויה בעיקר בהיגוואין. האיש בעל 76 השערים בשלוש העונות האחרונות באיטליה – האם כוחו ושאפתנותו עדיין במותניו? בקבוצה חדשה, פחות טובה, במערך חדש, תחת מאמן (ג'נארו גאטוזו) שלא לוקח שבויים? לזכותו עומדת העובדה שהוא צעיר מרונאלדו בכמעט שלוש שנים. אבל עדיין  ספק גדול אופף את ההעברה הזו, והרוסונרי תלויים בה. אגף המחץ שלהם הוא החסר ביותר בפאזל.

מה שמותיר אותנו עם אינטר, הנראית כיריבה הפוטנציאלית הבשלה ביותר של הגברת הזקנה. גם הצד הכחול-שחור של מילאנו שלף צ'קים בשמונים מיליון, אבל התמורה מרשימה. שימה ורסאליקו, סגן אלוף עולם, אסאמואה, אלוף איטליה,  וסטפן דה פריי ההולנדי בעורף (תוספת למירנדה ומילאן שקריניאר המצויינים). ניינגולן בקישור האחורי פלוס. הצעירים מתאו פוליטאנו (מססאולו) וקייטה באלדה (לאציו) באגפים, ולאוטארו מרטינס הארגנטינאי, חלוץ בן 20 מראסינג קלאב בארגנטינה, בחוד (20 מיליון יורו). אם הרכש המגוון הזה יתחבר, ואף יגלה שאיבן פרישיץ' הפנטסטי ומאורו איקארדי הסקורר מצליחים לשמור על חלק נכבד מכושרם ורעבונם – הנראזורי עשויים להיות האויב הכי גדול ומפתיע של כריסטיאנו רונאלדו, יובנטוס ושל הקונספציה - הפרשנים, המומחים, התחזיות וההנחות המוקדמות המובנות מאליהן.

לאציו פיספסה ברגע האחרון אשתקד מקום בליגת האלופות, ולמרות שהייתה משב רוח מרענן והצליחה להשאיר את היהלום המבוקש סרגיי מילינקוביץ' סאביץ' בשורותיה, קשה לראות אותה מתקדמת ו/או אפילו חוזרת על עצמה בלי דה פריי, ועם הסתמכות על צ'ירו אימובילה שיתקשה הפעם להתקרב לפסגה המופלאה בת 29 השערים.

מתחת לצמרת הכמעט קבועה לא מבצבצים שום ניצנים פוטנציאליים לטריפת הקלפים והדהמת הצופים. טורינו, אטלנטה וסמפדוריה לא בנויות להמריא מעבר לדשדוש במקום סביר באמצע, והבינוניות של כל היתר תטיל במקרה הטוב זרקור על קרבות ירידה מתוחים ורבי משתתפים. הפיקנטריה היחידה הידועה מראש היא חזרת פארמה לליגה הבכירה אחרי ארבע שנות גלות בגלל סנקציות פיננסיות. אבל מבט במצאי של מועדון הפאר לשעבר לא משאיר יותר מדי מקום לרומנטיקה. מן הסתם, אם יהיה לנו העונה סיפור אהבה איטלקי סוחף או סוחט (דמעות) – התפקיד הראשי בו שמור לרומיאו פורטוגלי.

תחזית
1. יובנטוס
2. אינטר
3. מילאן
4. נאפולי
5. רומא
6. לאציו
7. פיורנטינה
8. אטלנטה
9. טורינו
10. אמפולי
11. סמפדוריה
12. בולוניה
13. גנואה
14. פארמה
15. אודינזה
16. ססואולו
17. קליארי
18. קייבו
19. ספאל
20. פרוזינונה

כדורגלן העונה: פאולו דיבאלה (יובנטוס)
תגלית העונה: לאוטרו מרטינס (אינטר)
גביע איטלקי: אינטר
מאמן ראשון מפוטר: אוזביו די פרנצ'סקו (רומא)