רבעי קסם: רבעי הגמר הגדולים של המונדיאל
מהטאץ' של פלה ועד ליד של סוארס. משחקים שנכנסו למוזיאון
גביע העולם נכנס לישורת האחרונה, וככל שאנחנו קרובים יותר לגביע, תצוגות אישיות, חיוביות ושליליות, מקבלות מקום מרכזי יותר בדפי ההיסטוריה. רגע לפני רבע הגמר, חזרנו לשבעה שחקנים שלא ישכחו את השלב הזה.
פלה, 1958 (ברזיל - וויילס 0:1)
קשה לחשוב על שחקן שמזוהה עם גביע העולם יותר מפלה, אולי כי מעולם לא שיחק באירופה והמונדיאל היה ההזדמנות היחידה ליהנות ממנו מחוץ לברזיל. הוא רשם שלוש זכיות, 12 שערים ו-10 בישולים ב-14 משחקים בלבד, והכל החל בשוודיה לפני 60 שנה, כשהיה בן 17. את הבכורה הוא ערך במשחק האחרון של שלב הבתים, מול בריה"מ ולב יאשין, ובשלושת המשחקים הבאים - רבע הגמר, חצי הגמר והגמר, הוא כבר הותיר חותם בל-יימחה בדמות 6 שערים שהפכו אותו לטינאייג'ר המפורסם בעולם.
את השער הראשון שלו במונדיאל הוא הבקיע ב-0:1 על וויילס. היה זה שער ניצחון ברבע הגמר, אותו הגדיר בעשור שעבר, בסרט תיעודי של הטלוויזיה הוולשית, "השער החשוב ביותר בקריירה שלי. זה השער שנתן לי ביטחון להמשיך בדרך שלי".
אאוזביו, 1966 (פורטוגל - צפון קוריאה 3:5)
צפון קוריאה הייתה ההפתעה הגדולה של המונדיאל באנגליה. הודות ל-0:1 קטן מול איטליה במחזור האחרון בבתים, מההפתעות הגדולות בתולדות גביע העולם, היא הצליחה לעלות לרבע הגמר. שם חיכתה לה פורטוגל החזקה, שהגיעה אחרי 3 ניצחונות ב-3 משחקים, כשבכל אחד מהם היא מבקיעה 3 שערים. אחרי 25 דקות של כדורגל בגודיסון פארק, שוב הופיע המספר החזק, כשהתוצאה הייתה 0:3, אבל לזכות הקוריאנים.
נדמה היה שהסנסציה הקומוניסטית מתפתחת לממדים מפלצתיים, אלא שאז התעורר 'היהלום השחור', ועד הדקה ה-59 השלים רביעייה פרטית (כולל שני פנדלים) בדרך ל-3:5 פורטוגלי. הוא יוסיף פנדלים מוצלחים גם בחצי הגמר מול אנגליה ובמשחק על המקום השלישי, ויסיים עם 9 שערים, מלך השערים של אנגליה 66' ומלך שעריה של פורטוגל בגביע העולם עד היום.
פאולו רוסי, 1982 (איטליה - ברזיל 2:3)
בשנים 1982-1974 אמנם לא התקיים שלב רבע הגמר (בין שלב הבתים לחצי הגמר חצץ שלב בתים נוסף), אך המשחק האייקוני בין איטליה לברזיל היה רבע גמר בפועל: קרב ישיר על המקום בחצי הגמר, כשלברזילאים מספיק תיקו כדי לעלות.
זו הייתה התנגשות קטבים. מצד אחד, ברזיל של טלה סנטנה, הנבחרת המדהימה שהפציצה 13 שערים (יפהפיים) ב-4 משחקים עד המשחק מול איטליה, חבורת קסם שהמאמן שלה אסר עליה לבצע עבירות מכוונות, פנטזיה בהתגלמותה. מאידך, איטליה של אנצו ביארזוט (עם המשקפיים הכהים והמקטרת, כמו דמות מסרט ישן של סקורסזה), נבחרת שעלתה לשלב הבתים השני עם שלוש תוצאות תיקו ושני שערי זכות בלבד, ובפתיחת השלב השני שלחה את קלאודיו ג'נטילה לשבור למראדונה את העצמות על מנת להשיג 1:2 חשוב מול ארגנטינה.
אף אחד לא ממש נתן סיכוי לאיטלקים, אבל ככה בדיוק הם אוהבים את זה. פאולו רוסי, שרק סיים לרצות עונש הרחקה של שנתיים בעקבות מעורבות בפרשת הטיית משחקים, הלם שלוש פעמים וקנה את עולמו תוך 74 דקות. הוא יוסיף צמד בחצי הגמר ועוד שער בגמר - שישה שערים בשלושת המשחקים האחרונים בדרך לגביע, ממש כמו פלה ב-58' - ויביא לכחולים את הזכייה הראשונה שלהם בעידן שאחרי המלחמה.
נשיא איטליה, סנדרו פרטיני, יחזיר את הנבחרת למגף במטוס הפרטי שלו, וישחק קלפים עם קאוזיו, זוף וביארזוט בתמונה בלתי נשכחת, כשגביע העולם מונח במרכז השולחן, כמו סצנה מסרט על שוד מושלם. אם תשאלו את מי שהתאהב בברזיל 82', שוד זה בדיוק מה שהיה שם.
דייגו מראדונה, 1986 (ארגנטינה - אנגליה 1:2)
מה כבר לא נאמר ונכתב על משחק הכדורגל המפורסם בהיסטוריה? ארבע שנים אחרי מלחמת פוקלנד ועשרים שנה אחרי אירועי ראטין/ראמזי, הגיעה נקמתה של ארגנטינה. על החתום: דייגו ארמנדו מראדונה, בתצוגה שהיא תמצית כל מה שהוא: מצד אחד מלוכלך כל-כך, מצד שני גדול כל-כך. מחד גיסא "לא יכול להיות שהראש של מראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון", לו רק השופט הטוניסאי היה שומע את 12 המילים הללו של יורם ארבל, ומאידך הסלאלום ההוא על 60 מטר.
לצאת לסלאלום כזה מול בריטים קשוחים - טעות. לצאת לסלאלום כזה מול בריטים קשוחים בג'ונגל ששמו שנות ה-80 - טעות גדולה. לצאת לסלאלום כזה מול בריטים בשנות ה-80 אחרי שדפקת אותם עם שער ביד - התאבדות. אבל מי כמו דייגו יודע לחיות על הקצה. בירדסלי, ריד, בוצ'ר, פנוויק, שילטון! לא, זו לא שורה מתוך "ואלה שמות" של אריק, זו רשימת השחקנים שהגאון הקטן ביטל בדרך לרשת.
דניס ברגקאמפ, 1998 (הולנד - ארגנטינה 1:2)
לא כולם זוכרים, אבל המופע של ברגקאמפ החל כבר בשער הראשון: דה בור שלח כדור על חצי מגרש, ומספר 8, באלגנטיות ששמורה רק לו, הוריד עם הראש כדור חלומי לקלייברט, שהכניע את רואה. אח"כ הגיע השוויון של קלאודיו לופס בין הרגליים של ואן דר סאר, קורה של בטיסטוטה, אדום לניומן ואדום לאורטגה. רגע לפני ההארכה, זה קרה: עוד כדור ארוך של דה בור לברגקאמפ, והפעם דניס עשה את זה לבד. הוריד בלטיפה, זרק את אז'אלה (כאילו לא הספיק לו מייקל אואן) ועם החלק החיצוני של הנעל שלח את הכדור לחיבור הרחוק ואת הולנד לחצי גמר ראשון אחרי 20 שנה.
באוויר דרמה של דקה 90 ברבע גמר מונדיאל, על הדשא שחקן שמפגין קלילות ששמורה לטיולים בפארק. "דניס ברחקאמפ! דניס ברחקאמפ! דניס ברחקאמפ!", יצא השדר ההולנדי מדעתו, וגם מי שקיווה לניצחון ארגנטיני כדי לקבל ברזיל-ארגנטינה בחצי הגמר, לא היה מוכן לוותר על שער כזה בעד שום קלאסיקו שבעולם.
רונאלדיניו, 2002 (ברזיל - אנגליה 1:2)
את יום שישי הראשון של קיץ 2002 אזכור לעד. אף פעם לא ראיתי פקקים כאלה ושמעתי צפירות כאלה בשישי ב-9 בבוקר. הייתה תכונה ברחוב, מדינה שלמה מיהרה לרבע גמר בין ברזיל לאנגליה, שתי ענקיות שלא נפגשו מאז 1970. זה התחיל עם אואן, נמשך עם ריבאלדו, ואז הגיעה אותה ספק הגבהה/ספק בעיטה של רונאלדיניו שהפתיעה את דייויד סימן. עולם שלם ערך היכרות עם החיוך המפורסם של הגאון המתולתל, ובברצלונה, שחיפשה כוכב, נפלה ההחלטה - הולכים עליו. למונדיאל העוקב הוא כבר על תקן השחקן הטוב בעולם.
ג'יאן אסמואה, 2010 (גאנה - אורוגוואי 1:1, 4:2 בפנדלים)
מונדיאל 2010 היה אירוע של יבשת שלמה. שאקירה שרה "הפעם למען אפריקה", פומה עיצבה לכל נציגות היבשת במונדיאל תלבושת שלישית אחידה, והיה ברור שיש מטרה אחת - לשבור את מחסום רבע הגמר, במונדיאל הראשון על אדמת אפריקה. וכמה שזה היה קרוב.
בדקה האחרונה של ההארכה מנע לואיס סוארס, בנגיעת היד המפורסמת ביותר בתולדות המונדיאל אחרי זו של מראדונה, שער ניצחון של הכוכבים השחורים. העונש: אדום ופנדל. ג'יאן אסמואה יכול היה לשלוח את גאנה לחצי הגמר בדקה ה-122, ועל הדרך לכבוש את השער המאוחר ביותר בתולדות המונדיאל, אבל הוא בעט למשקוף. סוארס, הנבל המושלם, חגג ביציע. הוא חגג גם בסיום, כשלוקו אבראו הקפיץ למרכז את הפנדל המכריע בדו-קרב. אפריקה תמשיך לחכות, לפחות עד 2022.