כמה פעמים למדנו כשחקנים את השיעור הבא: כשאתה עולה לשחק בקצב נמוך, טיפה שאנן, פחות אגרסיבי - אתה משלם ביוקר. פורטוגל לא הפסידה את המשחק, אבל הפסידה את המקום הראשון וקיבלה יריבה קשה כמו אורוגוואי בשמינית הגמר.
אלופת אירופה עלתה לשחק נגד איראן במחשבה שתיקו יכול להספיק, ושבכל מקרה יש לה הרבה יותר כישרון. זה הספיק ליכולת דלה מאוד ושער אחד נהדר של ריקארדו קווארסמה, בתיקו שהוא כמו הפסד. מאידך, האיראנים לא הפסיקו להתלהב, לנצח מאבקים, להילחם על כל כדור ובעזרת הקהל המדהים שלהם הם הוציאו מים מהסלע וכמעט גנבו ניצחון.
לראות שוב נבחרות כאלה ולקנא. להבין כמה כישרון ברגליים הוא חלק מאוד יחסי בדרך להצלחה. כמה נבחרות מוגבלות יכולות להוציא אקסטרות כשהאנשים הנכונים מנהלים ומאמנים אותה. הלוואי עלינו יום אחד.
זה היה משחק לא טוב של רונאלדו, שהתחיל בהתלהבות הרגילה אבל דעך ככל שהמשחק התקדם, דבר שמאוד הורגש בנבחרת הפורטוגלית. ההרכב של פרננדו סנטוס היה חסר יצירתיות. ללא מוטיניו, ברנרדו סילבה וגדש, זו הייתה הנעת כדור סתמית רוב הזמן - שליטה ללא מצבים. היא נגררה אחרי השיגעון האיראני במקום להיפך. ככל שהמשחק התקרב לסיומו פורטוגל הלכה ונעלמה בתוך ההתלהבות של חניכיו של קיירוש.
לקראת שמינית הגמר, לפורטוגל היה יכול להיות מאצ'אפ יותר טוב מול רוסיה הפגיעה, לעומת אורוגוואי שלא ספגה עדיין. יהיה קרב טקטי מאוד בין שני מאמנים שמשחקים 4-4-2 עם סופרסטארים בהתקפה. ההבדל כרגע הוא בהגנה.
פורטוגל שספגה ארבעה שערים לעומת אורוגוואי עם הגנת בטון שלא ספגה. מול גודין וחימנס הקשוחים יהיה קשה לרונאלדו למצוא שטחים והוא יצטרך להיות במיטבו. לברוח לאיזור הקישור ולאגפים ומשם להכנס במהירות לרחבה.
מבחינה הגנתית, לפפה ופונטה, הבלמים של פורטוגל, יכולה להיות בעיה מול סוארס וקבאני. יש לכך שני פתרונות. או שהמגנים יצטרכו לצופף לאמצע לעזור להם או לבקש מקארבליו, הקשר האחורי, להיכנס בין הבלמים בכל כדור ארוך או מהאגף כדי לייצר שלושה שחקני הגנה על שני שחקני התקפה.
זה הולך להיות משחק צפוף ואגרסיבי. מבחינת אגרסיביות המשחק נגד איראן היה הכנה טובה, רק שהפעם פורטוגל תצטרך לענות בשכל, פיזיות וכדורגל יותר חד.