חודש בלי כוכב: על חשיבות הקבוצה במונדיאל
בחלום אנחנו מדמיינים את ליונל מסי, ניימאר וכריסטיאנו רונאלדו סוחבים את הנבחרות שלהם על הגב כל הדרך לתואר, אבל אלופות העולם האחרונות נוצרו דווקא בזכות התלכיד הקבוצתי ולא נשענו על כוכב כזה או אחר. עומרי אפק סבור שגם במונדיאל המגמה תימשך
כמה פעמים ביום שאלתם את עצמכם האם ליאו מסי מסוגל לעשות את זה? ומה לגבי כריסטיאנו רונאלדו וניימאר? הרי בחלומות של כל אוהד כדורגל מופיע "גיבור על" שסוחב על גבו אומה שלמה אל עבר זכייה בגביע העולם. דווקא בתקופה הנוכחית שבכדורגל העולמי נמצאים כמה "גיבורי על", החלום יעמוד למבחן.
האם אפשר לשחזר את מעלליי דייגו ארמנדו מראדונה וארגנטינה של 1986? האם אפשר שוב לייצר שלישיית הקסם כמו ברזיל ב-2002, שכללה את רונאלדו, ריבאלדו ורונאלדיניו? המציאות העכשווית מספרת סיפור שונה. מכיוון שבשלושת המונדיאלים האחרונים הקבוצתיות ניצחה כל כוכב. אלה אלופות העולם מאז 2006: איטליה, ספרד וגרמניה, כאשר כל זוכה הציגה קבוצתיות מובהקת, נטולת כוכב על שסחף אותה אחריו.
תזכורת לפרקים הקודמים
ב-2006 הציגה איטליה נבחרת הגנתית, חזקה שמבוססת על שחקני מילאן ויובנטוס הגדולות. 10 שחקנים שונים במדי הסקואדרה אזורה כבשו 12 שערים במהלך הטורניר, בתוספת הגנת ברזל מסבירים מהי קבוצתיות מזן איטלקי שמביאה את גביע העולם הביתה.
ב-2010 ספרד עם דור הזהב שמבוסס על ברצלונה הענקית של פפ גווארדיולה הוכיחה שגם ללא הגאון מסי בהרכב, יש לה מספיק גנים של אלופים. זו נבחרת ששלטה באופן אבסולוטי בכדור (62 אחוזים בממוצע) והתישה את היריבה עד שהיא נותרה חסרת אונים בדרך לזכייה היסטורית בגביע הנכסף.
לפני ארבע שנים, גרמניה השלימה את תהליך השינוי בכדורגל שלה, תוכנית שנבנתה בתחילת שנות האלפיים. המנשאפט הפכו לאלופים בזכות כדורגל של שחקנים טכניים, זריזים, חלקם נמוכים. המון חילופי מקומות במגרש, שליטה בכדור וקבוצתיות מרשימה שבה כולם יוזמים בהתקפה וגם לוחצים גבוה בהגנה.
2018, חזרה להווה
אם מסי ייקח את ארגנטינה לזכייה בגביע זה לפחות בעיניי יהיה שקול למה שמראדונה עשה במקסיקו 1986 לאור הבעייתית של הקישור וההגנה של הנבחרת הנוכחית ובטח לעומת האיכות של הנבחרות האחרות המשתתפות ברוסיה.
למי שיש פוטנציאל להישען על נבחרת מעולה, מאוזנת ואיכותית בכל עמדה זה ניימאר, שבניגוד למונדיאל הקודם בברזיל לא צריך לקחת על כתפיו נבחרת בעייתית ויש לו תשתית מצוינת. רק פעם אחת ברזילאי עשה את זה על אדמת אירופה. פלה וברזיל ב-1958 שזכו בגביע העולם בשבדיה. שלב הבתים הוא יחסית נוח לברזילאים ובשלבים הבאים כבר יתחילו משחקים פיזיים ואגרסיביים. שם יימדד השקט הברזילאי המרשים של משחקי ההכנה וההשפעה של ניימאר ככוכב הבלתי מעורער.
אז האם יקום גיבור על חדש? האם יתעורר ענק חדש שיוכיח שהוא היורש של כל גאוני הכדורגל הנוכחים? או שפשוט נמשיך במסורת של העידן הנוכחי שבה הנבחרת הכי טובה היא בעצם הקבוצה הכי טובה באותו חודש.
הבעיות של גרמניה, צרפת וספרד
צרפת, ספרד וגרמניה בנויות על סגל אדיר מבחינת העומק והאיכות שלו. הכוח שלהן נובע מהמשחק הקבוצתי. מצד שני, הן גם מגיעות עם לא מעט חששות לפני הדבר האמיתי.
בגרמניה, השחקנים שהם השלד המוביל פשוט בכושר פחות טוב העונה. הנבחרת יותר פגיעה בתקופה האחרונה וראינו זאת במשחקי ההכנה האחרונים. למאמן יוגי לב יש לא מעט בעיות, אבל גם המון ניסיון ומסורת. להזכיר לכם שמדובר באלופה ולתחושותיי כדי שגרמניה תצליח לשמור על התואר היא תצטרך לייצר סגנון טיפה שונה.
לא ברור איך פיטורי לופטגי ישפיעו, אבל במשחקי ההכנה ספרד הראתה שהיא מצטיינת בלחץ והנעת כדור אינסופית. יחד עם זאת, בשבועות האחרונים היא גם גילתה שהחלק הקדמי שלה עדיין לא מסונכרן. האם דייגו קוסטה מתאים לשיטה הזו? שכן זו לא השיטה של אתלטיקו או צ’לסי וראינו את החלוץ מתקשה מאוד במונדיאל הקודם בברזיל. האם רודריגו ויאגו אספאס מסוגלים להפוך לחלוצים ברמה הגבוהה ביותר? האם איסקו ומרקו אסנסיו ישנו את המשחק ויביאו מספרים? פוטנציאל בלה רוחה יש בכמויות, אבל לא מעט שאלות פתוחות.
נבחרת צרפת התברכה באוסף ענק של שחקנים אדירים בכל עמדה. כאב ראש רציני יש לדידייה דשאן שהותיר בחוץ לא מעט כוכבים. השאלה הגדולה שעומדת בפני הטריקולור היא מידת "הקילר אינסטינקט", היכולת להתקדם שלב אחרי שלב גם כשהשטף במשחק נעצר. האם הנבחרת משופעת הכישרונות יכולה להיות גם "רעה" כמו שראינו בזכייה ב-1998, כזו שמסוגלת לנצח במוח או בכוח כשצריך? האם יש מי שינהיג את החבורה הצרפתית?
שאלת ״הקילר אינסטינקט״ תלווה גם את בלגיה שמשחקת 3-4-3 פתוח והתקפי תחת רוברטו מרטינס שמגיע עם מלאי של כישרונות שהבשילו וצריכים להגיע לשיא בטורניר הנוכחי. לעניות דעתי, השדים האדומים צריכים לטפח אופי של קשיחות כדי להגיע לשלבים הגבוהים האחרונים ולא ליפול שוב ברבע הגמר כמו שקרה במונדיאל וביורו הקודמים.
פורטוגל הראתה שאפשר לזכות ביורו מבלי לספק כדורגל נוצץ ולא בהכרח היתה תלויה בטורניר ענק של הכוכב הגדול שלה, כריסטיאנו רונאלדו. הפנומן יכול לקבל עזרה הפעם מכיוונו של גונסאלו גדש, שמפתח להיות כוכב על. תוסיפו אליהם גם את ברנרדו סילבה שעלה כיתה בשנתיים האחרונות במונאקו ובמנצ'סטר סיטי. בכל מקרה, התחושה שלי שזה יספיק עד אמצע הדרך.
אם הייתי יכול לבחור, הרי שהמונדיאל הזה כנראה יוכרע לפי הנבחרת הקבוצתית ביותר. במקרה של ברזיל למשל, אני חושב שהזכייה תגיע רק אם ניימאר יהנה מעזרה אדירה של החברים שלו. מצד שני, בליבי תקווה לחזות במונדיאל שבו הכוכב הגדול סוחב את הנבחרת על גבו כל הדרך עד לגביע.
אני מהמר במונדיאל הזה על האופציה הקבוצתית (ניימאר יזכה רק אם ברזיל תהיה חזקה בפני עצמה למשל), אבל מחכה בכיליון עיניים לראות האם יכול לקרות שוב מצב שבו שחקן אחד מעז וסוחב את הנבחרת שלו לתהילה.