שתי מוליכות הטבלה לא הרשימו אותנו. בטח לא הפועל ב"ש, ששוב הייתה רחוקה מלשכנע והייתה ברת מזל להשיג את שלוש הנקודות. בית"ר ירושלים יודעת לעשות כמעט מכל הזדמנות שער וזה בא לידי ביטוי גם בניצחון על עכו. היא לא הציגה משחק טוב, בוודאי לא במחצית הראשונה, אבל יש לה את המנהיג הבלתי מעורער שלה, איתי שכטר, שלוקח אותה על הכתפיים.
אלי טביב חייב לסגור איתו את נושא החוזה, כי אחרת הוא כנראה יאבד אותו. זו תהיה אבדה גדולה לבית"ר. שכטר הוא יותר מסקורר, הוא בעיקר מנהיג שמחבר את שאר השחקנים ומדביק אותם בלהט שלו.
בית"ר כבשה עד כה 58 שערים, 17 יותר מב"ש ו-16 יותר ממכבי ת"א, ובכל התקפה יש תחושה שהיא שווה שער. זה היתרון שלה על שתי היריבות שלה במאבק. הן מצליחות להבקיע, אבל הן מתקשות, זה לא זורם להן כמו בית"ר. בזכות הקפטן שלה והחוד הקטלני, יש לה סיכוי גדול ללכת עד הסוף ולזכות באליפות.
מצד שני, אם בית"ר לא תיקח אליפות, זה בגלל ההגנה שלה, שמשמעותית פחות טובה וספגה הרבה יותר שערים. צריך לקחת בחשבון שהאליפות הזו יכולה להיות מוכרעת גם על הפרש שערים. הניצחון של בית"ר, במשחק שלא זרם לה, הוא מצוין מבחינתה.
בדרך כלל, קבוצות שזוכות באליפות הן אלו שמבקיעות הכי הרבה וסופגות הכי מעט. אבל העונה הזו מטורפת. בסופו של דבר, זה הולך עם ההגנה, אבל בית"ר, בעונה כזו שמכל מצב היא עושה שער, עדיין לגמרי במרוץ ויכולה לקחת אליפות.
ב"ש חזרה למקום בו הודחה מהגביע, שיפרה את המחויבות, אבל עדיין הייתה פחות טובה מק"ש ולולא המשקופים וגיא חיימוב, ק"ש הייתה מנצחת את המשחק הזה. ב"ש חיכתה למיגל ויטור, ששיחק 72 דקות והיה רחוק מהיכולת שאנחנו מכירים ממנו.
הפורטוגלי יותר הססן, הירבה לאבד כדורים ועשה טעות קשה שהובילה להזדמנות של מוחמד שכר. בסה"כ הוא נראה חלוד וגם התיאום שלו עם לואי טאהא לא נראה טוב. זה ייקח זמן, זה לא כפתור שמפעילים ומיד מתקבלת התוצאה המצופה. הוא חזר מפציעה קשה, אבל בשורה התחתונה ב"ש מסתכלת על שלוש הנקודות והמקום הראשון והעובדה שהיא תלויה בעצמה לסיים בפסגה את העונה הסדירה.
תמונת המצב היא של שלוש קבוצות מגמגמות, שמשחקות כדורגל בינוני ומטה. אלה המועמדות שלנו לאליפות. בשלב הזה, הדבר הכי חשוב הוא צבירת נקודות ולא היכולת. אני רואה את זה נשאר צמוד עד הסוף ולא רואה אף אחת עושה בריחה.
הפלייאוף הולך להיות מאוד אינטנסיבי ומורט עצבים לקבוצות. לא יהיו ארוחות חינם. אני משוכנע שהמרוץ ייקבע במאבקים ביניהן. זו שתצבור בליגה הפנימית בין השלוש את מספר הנקודות הגבוה ביותר, היא זו שתהיה אלופה.
ובעניין אלי טביב. אני מכבד את הדרך המקצועית שבה מתנהל הבעלים של בית"ר ירושלים. התקציב השפוי והשחקנים שבית"ר לוקחת, שנראים על סף פרישה, או לכל הפחות מעבר לשיא, משקמת אותם ואצלה הם פורחים. מהזרים ועד הישראלים, טביב פוגע פעם אחר פעם. אלה הנקודות לזכותו.
אבל אמש היינו עדים לתמונות מביכות של טביב, לכאורה מעביר הנחיות לסקאוט ניר אפרתי, שמעביר אותן לספסל ומשם לאוזנו של בני בן זקן. כך מתבצעים החילופים. הדרך שבה טביב מתנהל היא לא רק מביכה למערכת של בית"ר ירושלים, לאלי אוחנה, למאמן, היא מביכה לכל ציבור אוהדי הכדורגל בישראל והיא מביכה להתאחדות ולמנהלת הליגות. זה עדיין היה מביך אם הוא לא היה תחת ההשעיה, אבל כאשר גם היא עומדת בעינה, זו פשוט שערוריה. אני אומר את זה בצער ובכאב, זה מוכיח עד כמה הכדורגל הישראלי הוא שכונתי.