Civilization 6: Rise and Fall: ביקורת

תחילת תור 224 במהלך המשחק שלי בתור אלכסנדר ממקדוניה, הממלכה שלי היא הגדולה בעולם ונכון לעכשיו, היציבה ביותר. הצלחתי לנצח במלחמה עקובה מדם כנגד צרפת ושבטי הזולו וחתמתי על ברית עם רוסיה ומונגוליה. חקרתי טכנולוגיות חדשות, גיליתי יבשות, יצרתי יצירות אומנות ובניתי ערים שינציחו את מקדוניה לעד. אבל כרגע אני עומד בפני איום שיכול לשנות את פניו של כל העולם, גאנדי מממלכת הודו החליט להפיץ את תורת הפציפיזם שלו ברחבי שאר העולם בעזרת כוח הגרעין. הממלכות האחרות לא מעוניינות לטפל באיום שמתפתח ואני מוצא את עצמי לבד במערכה, אפילו בעלי הברית שלי מפנים לי עורף. אני משנה את שיטת הממשל לקומוניזם, המפעלים מתחילים ליצור כלי נשק, בסיסים מתחיל בגיוס המוני של חיילים, ספינות קרב ממלאות את הנמלים, המדענים מתחילים לחקור טכנולוגיות שישנו את שדה הקרב ואני מתכונן למלחמה ולוחץ על כפתור המעבר לתור 225.

סדרת המשחקים הוותיקה Civilization אתנו כבר הרבה שנים ומובילה את ז׳אנר משחקי האסטרטגיה בתורות. הכותר השישי בסדרה יצא לפני קצת יותר משנה והתקבל בקרירות ממעריצי הסדרה (למעשה עד היום רובם המוחלט ממשיך לשחק בכותר החמישי). אבל האנשים הטובים ב-Firaxis Games  הקשיבו לטענות הרבות והבטיחו שהדברים יסתדרו בהרחבה: Rise & Fall.

ההרחבה מציגה בפנינו מספר שינויים למשחק כאשר המשמעותי ביותר הוא מצב העידנים, עידן הזהב והעידן האפל. בין כל עידן ועידן אתם תרוויחו נקודות שונות לפי פעולות שעשיתם, כגון להילחם בברברים, לבנות מבנים או יחידות מיוחדות, גילוי אנשים חדשים וכדומה. כאשר תיכנסו לעידן חדש, כמות הנקודות שצברתם, יקבעו אם תיכנסו לעידן הזהב שבו תקבלו בונוסים שונים לבנייה, חקר, תרבות ודת או שתיכנסו לעידן אפל שיפגע בנאמנות של הערים שלכם והתפוקה הכללית של האומה.

גם בעידן אפל אתם תקבלו בונוסים שונים שיעזרו לכם לשמור על הראש מעל המים עד סוף הזמנים הקשים, ואם תצליחו להתקדם מעידן אפל לעידן זהב אז הבונוסים שתרוויחו יהיו משמעותיים להתקדמות שלכם. השינוי הזה עובד בתיאוריה אבל הוא הופך את המשחק להרבה יותר מהיר מבחינת פעולות שאתם צריכים לעשות בכל תור כדי לצבור עוד נקודות, מה שעלול להציק לשחקנים שיותר משקיעים בפיתוח איטי אבל יציב ולקראת תורים יותר מתקדמים כאשר אתם כבר ביססתם את האימפריה שלכם, המרדף למלא את מצבור הניקוד לקראת כל עידן עלול לגרום למשחק מעט מפוזר.

שינוי חדש ומשמעותי הוא נאמנות הערים שלכם. נאמנות נקבעת לפי השמחה הכללית של האומה שלכם, המרחק של העיר מהעיר בירה שלכם, מושלים שמנהלים את העיר וקלפי מדיניות שבחרתם. אם העיר איבדה את אמונה בכם, היא תהפוך לעיר חופשית שתייצר יחידות ובמבנים בדומה לערי מדינה במשחק.

שחקנים אחרים יכולים לנסות לכבוש את העיר ולא לסבול מפגיע ביחסים דיפלומטים או להיות מוכרזים כמחרחרי מלחמה. זה למעשה נותן לנו דרך חדשה להשיג ערים מבלי להכריז מלחמה על אומות אחרות. במהלך המשחק מכניקה זאת מאד נוחה לניצול כנגד המחשב בגלל שהאינטליגנציה המלאכותית של המשחק לא מצליחה להתמודד עם איומים שמורידים לו את הנאמנות ומאד מהר אפשר לחטוף לו ערים בצורה די קלה.

שינוי נוסף הוא המושלים, יחידות מיוחדות וחדשות שתוכלו להציב בכל עיר שלכם או עיר מדינה. לכול מושל יכולות מיוחדות משלו שתוכלו לשפר ככול שתתקדמו ברמות שלו שיהפכו אותו ליותר מועיל לשיפור העיר שבה הוא מוצב, אבל תצטרכו לתכנן טוב באיזה עיר עדיף להציב כל מושל משום שהכמות שלהם מוגבלת.

שינוי נוסף שהוכנס הוא עדכון לאינטליגנציה המלאכותית של המחשב, אחרי ששחקנים רבים התלוננו על התנהגות מוזרה ולא הגיונית שיכולה מאד בקלות להרוס חווית משחק, המפתחים הבטיחו עדכון מאסיבי שיטפל בבעיה, אבל גם אחרי ארבע משחקים מלאים בדרגות קושי שונות ומול ציביליזציות שונות, עדיין מרגישים שהאינטליגנציה המלאכותית לא מתפקדת כשורה. ציביליזציה יכולה להתחיל לסחור אתכם, ותור אחרי להכריז עליכם מלחמה ללא שום פרובוקציה, וקרבות בדרך כלל נגמרים לטובתכם בגלל שהמחשב שולח יחידות שלא יכולות להתמודד עם הצבא שלכם, לא פעם נתקלתי ביחידה של אנשי חנית שהחליטו לתקוף את צבא טנקים שלי רק בגלל שהמחשב מפרש טנקים כיחידת פרשים.

לסיכום:
ההרחבה של Rise & Fall  מנסה להציג בפנינו מספר רעיונות שנראים מאד מעניינים על הנייר אבל כאשר מתעמקים במשחק, במיוחד בתורות המתקדמים יותר, הכול הופך להיות מעט מפוזר. ועם אינטילגנציה מלאכותית רנדומלית ונוראית, החווית משחק נפגעת והופכת כל תור למעיק. בתור חובב של הסדרה אני רק יכול להמליץ לחזור למשחק החמישי בשביל חווית Civ אמיתית ומהנה, לפחות עד שתשתחרר ההרחבה הבאה ואולי תצליח לתקן את כל הסיפור.