"בספרד יש כבוד לשחקן המקומי, צריך ללמוד מזה"

בגיל 29, ולאחר 8 שנים בנבחרת ישראל, החל מהיום יצטרך גל מקל להתרגל לטייטל חדש, לתפקיד חדש, ולאחריות שבאה איתו. הגארד אמנם מונה לקפטן עקב היעדרותו של עומרי כספי, שלא עומד לרשותו של עודד קטש בחלון המשחקים הנוכחי, אבל העובדות הן שהיום (שישי) מול אסטוניה וביום שני מול יוון, הוא יהיה זה שיוביל את הנבחרת לשני משחקי פתיחת הקמפיין של מוקדמות מונדובאסקט 2019.

"זה מרגש", אמר מקל בראיון לערוץ הספורט. "משהו שכל ילד שמתחיל לשחק כדורסל חולם עליו – להגיע לנבחרת, ובטח להיות קפטן. זה משהו סמלי ומשהו שאני אוכל להתגאות בו בפני הילדים והנכדים שלי. הנבחרת שינתה כמעט לחלוטין את פניה מהקיץ, אז יש יותר משמעות לזה, פחות לתפקיד הקפטן, יותר לכך שאני השחקן הוותיק בנבחרת, ושיש לי ניסיון של הרבה שנים יחסית. אני מרגיש אחריות ואני רוצה למלא את התפקיד הזה על הצד הטוב ביותר".

אפשר לומר שאתה הפנים של נבחרת ישראל החדשה.
"אני לא חושב שאפשר לדבר במונחים של פנים של קבוצה, בטח לא של נבחרת. בניגוד לקבוצות בארץ, בנבחרת יש 12 שחקנים שכל אחד יכול לתרום בכל רגע נתון. אמנם עברתי יותר בכדורסל משאר השחקנים, אבל זו עדיין נבחרת וזו המהות שלה – 12 השחקנים הכי טובים בארץ, שכל אחד מהם יכול לתרום. זו נבחרת שונה, כי יש פה הרבה חבר'ה חדשים. אנחנו בלי עומרי ובלי שחקנים אחרים שרצתי איתם הרבה שנים, חברים שלי, והם חסרים לי, אבל אלה החיים וזה הכדורסל. בשלב כלשהו היו צריכים לבוא חילופי הדורות ועכשיו זה הזמן. אני פשוט משתדל לתת מהניסיון שלי ומהידע שלי. יש פה הרבה חבר'ה טובים ואני אופטימי לגבי עתיד הכדורסל. יש פה שחקנים רעבים ומוכשרים שיקבלו עכשיו את הבמה, ואני בטוח שהם יחזירו".

המשחק היום רווי התחלות חדשות – מקל יעלה לראשונה כקפטן, חלק גדול משחקני הסגל יערכו בכורה במדים הכחולים-לבנים וכך גם עודד קטש. בגיל 43, נראה שתפקיד המאמן הלאומי הוא ההתפתחות הטבעית הבאה עבורו. לאחר שלקח אליפות עם גלבוע/גליל, אימן במכבי ת"א והפועל ירושלים הגיע הקיץ האחרון, ובו ההישג האדיר שלו עם נבחרת העתודה.

"עודד גאון", החמיא מקל למאמנו. "הוא מדהים. מבחינתי זו סגירת מעגל, כי הוא היה המאמן הראשון שלי בכדורסל המקצועני, בגלבוע/גליל. חלק מאוד גדול ממה שאני יודע זה בזכותו. כיף גדול לחזור ולהתאמן תחתיו. מאמן נבחרת הוא תמיד פיגורה, גם ארז אדלשטיין היה. בדרך כלל מאמנים מגיעים לתפקיד הזה אחרי שהם עשו משהו בחיים שלהם, ויש להם כריזמה ואישיות, ועודד הוא ללא ספק כזה. יש לו קסם ומשהו שמדביק את כולם, בטח את הצעירים. לא בטוח שהצעירים ממש זוכרים אותו, אבל בטח הדור שלי, ואלה שנולדו קצת אחריי, אנחנו גדלנו עליו ובהחלט יש לזה משקל".

קטש עצמו דיבר על פורמט המשחקים החדש של המוקדמות כסוג של אתגר. אם בעבר למאמן לאומי היו מספר שבועות להטמיע שיטה וליצור חיבור בין השחקנים שלו, הפעם הצליח קטש לדחוס שישה אימונים בטווח של מספר ימים, בתקווה להשיג תוצאות טובות ככל האפשר.

"החלון מאוד קצר", טען מקל. "זה שונה כי אנחנו לא חודשיים ביחד, אלא רק שבוע. מקצועית ומבחינת החיבור בין השחקנים, אין הרבה זמן, אבל התחושה טובה מאוד. דווקא בגלל שיש פה הרבה שחקנים צעירים, שמאוד רוצים ללמוד, מאוד רוצים להשתפר, להיות ביחד וליצור משהו טוב. יש פה אנרגיות מצוינות, והעובדה שאנחנו מתאמנים רק שבוע אומרת שכולם צריכים לבוא בשיא האנרגיות ובשיא הריכוז. כמה אימונים ויאללה למגרש".

מקל, יחד עם בר טימור, שון דוסון, ריצ'ארד האוול ועידן זלמנסון, הם השרידים היחידים לנבחרת שהודחה בשלב הבתים ביורובאסקט האחרון. מלבד כספי, שכאמור ייעדר מחלון המשחקים הקרוב, קטש בחר להיפרד מיוגב אוחיון, יותם הלפרין וגיא פניני, כחלק משידוד מערכות טוטאלי, שכולל גם את מינויו של קטש ואת החלפת הצוות המקצועי כולו. כשנשאל לגבי הקיץ האחרון, מקל לא בורח מאחריות, אבל גם מסרב ליישר קו עם הדיבורים הקיצוניים בעיניו על מצב חירום בכדורסל הישראלי.

"אני באופי שלי הרבה פחות דרמטי". אומר מקל. "אני נגד לפטר ישר, לערוף ראשים ולחפש אשמים. זה הכדורסל, וכמו שבאליפויות אירופה קודמות שיחק לנו המזל וניצחנו, הפעם זה לא קרה. היינו בבית מאוד קשה, פתחנו לא טוב בשני המשחקים הראשונים ואז עשינו ניצחון גדול על גרמניה. נגד גיאורגיה הפסדנו בהארכה, וזה היה מאוד אכזרי. אחרי המשחק ההוא הרגשתי מרוקן לגמרי, אבל השארנו הכול על המגרש והייתי גאה. הפסדים הם חלק מהכדורסל. הצוות והשחקנים נתנו הכול, וזה הניצחון מבחינתי. אי אפשר לבקש יותר. הפעם זה לא הצליח והיינו מאוד מאוכזבים. הייתה אכזבה, כי בלי קשר לחוסר ההעפלה, ידענו שהחבר'ה שרצו ביחד לא ישחקו שוב ביחד, ודיברנו על זה גם לפני האליפות. היינו חבר'ה שאוהבים אחד את השני ושיחקו ביחד גם בנבחרת וגם בקבוצות, והיה עצוב."

מה קרה נגד אוקראינה?
"מבחינתנו בשלב הזה האליפות כבר הסתיימה. ידענו שאנחנו לא עולים. בתור שחקן במצב כזה, אין לך את זה. אתה ממש רוצה להתניע, אבל אין. הגוף לא נותן, הראש לא מעביר פעולות. היינו מרוקנים ואני זוכר שארז אמר לי איזה משהו, ואמרתי לו שאני פשוט לא מסוגל."

היית מופתע מהרעש מהקהל ומהתקשורת אחרי ההדחה?
"אני ממש לא הרגשתי שהקהל לא תומך. הרגשתי תמיכה מלאה וההיכל היה מלא כמעט בכל משחק. קיבלנו תמיכה אדירה וחום אדיר. מהתקשורת לא הייתי מופתע, כי גדלתי פה וכי אני מכיר את המנטליות. ככה זה עובד בכל פעם שלא מצליחים, לא רק בכדורסל, וזה חבל לי. אנחנו צריכים להיות סבלניים ולהסתכל בצורה יותר רחבה. זה מי שאנחנו. לא הופתעתי".

בקיץ האחרון חתם מקל בגראן קנאריה הספרדית. לאחר תשעה משחקים, היא ממוקמת במקום השישי בליגה הספרדית עם מאזן של שישה ניצחונות ושלושה הפסדים, כשמקל הוא אחד השחקנים הבולטים בקבוצה. גם ההגעה שלו לקבוצה הספרדית הגיעה לאחר קיץ מורכב והחלטות לא פשוטות.

"היה לי רצון להישאר בארץ". הוא אומר. "מכל מיני שיקולים, חלקם לאו דווקא מקצועיים. אבל ברגע שראיתי שבמכבי זה לא יילך, בחנתי את האפשרויות. ברגע שהגיעה ההצעה מגראן קנאריה, החלטתי שאני רוצה ללכת על זה ושזה המקום. יכול להיות שאם ההצעה לא הייתה מגיעה, והיו הצעות אחרות שלא הייתי מתחבר אליהן, כן הייתי נותן צ'אנס להישאר בארץ, אבל ברגע שזה הרגיש לי טוב, היה לי מאוד קל לקבל את ההחלטה."

"אני מאוד נהנה בגראן קנאריה, וזה המפתח להכול. הרבה זמן לא נהניתי ככה מכדורסל. זו קבוצה טובה עם אנשים טובים, וזה ממש כיף. אני לומד הרבה. הייתי בהרבה מקומות, ובאמת הופתעתי מרמת האימון שהיא גבוהה מאוד, רמת תחרותיות גבוהה מאוד, מקום שמאוד כיף לגור בו. אני לגמרי נהנה ומבחינתי זה המפתח. כשאתה נהנה אתה בדרך כלל מצליח".

לא סתם המילים "הנאה" ו"כיף" חוזרת על עצמן בתשובותיו של מקל. כשהעונה שעברה עולה על הפרק, נראה שזה היה החסך הכי גדול שלו בעונת הנפל במכבי ת"א: "אני לא חושב שיש בן-אדם אחד שיכול להגיד לך שהוא נהנה במכבי בעונה שעברה, וכשאתה לא נהנה אז בדרך כלל קשה להצליח".

התאכזבת כשהמשא ומתן עם מכבי בקיץ לא צלח?
"לא היה משא ומתן. מבחינתי היה לי חוזה ורציתי לכבד אותו, אבל מכבי בחרה לנקות לגמרי את השולחן, וזו ההחלטה שלהם. אני מאמין גדול בכך שהכול לטובה ומבחינתי הכי חשוב זה ליהנות ולהגשים את עצמך, ואני מרגיש שאני עושה את זה עכשיו."

אתה עוקב אחרי מה שקורה שם העונה?
"יוצא לי לקרוא תוצאות בעיקר, פחות לראות משחקים. גם מרצון, וגם מאילוצים של לוחות זמנים, הפרשי שעות ודברים כאלה."

אתה רואה מצב שאיפשהו בהמשך הדרך תחזור למכבי?
"למדתי במקצוע הזה לעולם לא להגיד שלעולם לא, אבל קשה לי מאוד להאמין".

למה?
"כי הייתי שם, ומבחינתי נתתי את הכול. אני חושב שגם בסיטואציה המאוד קשה שהייתה לכל השחקנים בשנה שעברה, הייתי בסדר גמור, אפילו טוב. היו המון עליות וירידות במערכת במהלך השנה, כל הקבוצה עברה אינספור טלטלות, משחקנים ששוחררו, דרך חמישה מאמנים שהתחלפו ועד לחוסר יציבות מההנהלה כלפי השחקנים ומהשחקנים כלפי ההנהלה. היה שם כאוס שלם".

"היו משברים שאני חושב שקרו לי בקבוצה, שלא בשליטתי, שאני לא יודע אם הרבה שחקנים היו עוברים אותם. אני חושב שכל הזמן שמרתי על הראש למעלה והמשכתי ולא נתתי לזה להשפיע עליי. לפעמים אתה מקבל תחושה ממקום שזה פשוט לא זה, אז לא צריך בכוח. אני גם לא סוגר שום דלת, אבל אני רוצה להיות במקום שהאנרגיות בו מתיישבות עליי טוב ושאני יודע שאני צריך ליהנות בו".

בעקבות אותו ניקוי שולחן במכבי ת"א, נשארו במועדון שלושה שחקנים ילידי ישראל – כארם משעור, איתי שגב ויובל זוסמן. המהפך שעברה מי שכונתה בעבר "הקבוצה של המדינה" מייצג במידה מסוימת תהליך שעובר על הכדורסל הישראלי כולו, בו יותר ויותר מתאזרחים נכנסים לליגה וה"צברים" נאלצים להיאבק על הדקות שלהם. נראה שאלמלא החוק הרוסי, ישראלי שמקבל דקות משמעותיות בליגה היה הופך למאורע נדיר. למקל יש דעה נחרצת בנושא:

"אני חושב שבמנטליות שלנו, אנחנו לא מעריכים את היכולות של הכדורסלן הישראלי, אולי אפילו מזלזלים קצת. לפעמים יש שנתון שהוא פחות טוב, אבל כשאתה לוקח מרווח של חמש-עשר שנים, תמיד יהיו שחקנים ישראלים טובים. פשוט צריך לתת להם את הבמה, ואני רואה המון שחקנים מצוינים שפשוט לא מקבלים את ההזדמנות. ברגע שאתה לא מקבל את ההזדמנות במשך שנה, שנתיים, שלוש, הקטע המנטלי מתחיל להיכנס לראש. פתאום אתה מרגיש חוסר ביטחון, פתאום אתה מחכה לפריצה והיא לא מגיעה, ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות."

"לי היה מזל, אפרופו עודד, שקיבלתי את הביטחון ואת הבמה בשלב מוקדם, ואני יכול להגיד לך שאני גם רואה את זה בספרד, שנותנים כבוד ונותנים לשחקנים מקומיים לשחק. זו הליגה הטובה באירופה, ויש שחקנים שאתה לא בטוח אם מאמנים בארץ היו לוקחים אותם לליגת העל. ההבדל הוא ששם אתה רואה שעם שיטה ועם ראייה רחבה, השחקנים האלה באים לידי ביטוי. יכול להיות שהם לא יקלעו 20 נקודות, אבל הם ישפיעו על המשחק בדרכים אחרות, ואני חושב שזה מה שאנחנו יכולים ללמוד גם מספרד וגם ממקומות אחרים – הראייה הרחבה, לא רק הכאן והעכשיו."

"אני חושב שאם נקדם את השחקן הישראלי, זה ייצור הרבה יותר מחויבות של כל השחקנים כלפי המועדון, וגם של האוהדים כלפי הליגה והמועדונים. אני לא חושב שזו שאלה של יכולת, אלא של השקפה ושל מה חשוב ומה לא חשוב. אפשר ליצור קבוצה שתעבוד נכון ולהביא מצד אחד שחקנים שיש להם את היכולת לעשות נקודות וסטטיסטיקה, ומצד שני לגבות אותם עם שחקנים שיודעים את התפקיד שלהם, שיודעים מה זה קבוצה, שיוצרים מחויבות. זו השאלה האמיתית. השאלה אם יש יכולת או אין יכולת היא לא רלוונטית. יכולת יש, היא תמיד הייתה ותמיד תהיה".

ככל שמקל ממשיך בדבריו, אפשר לחוש שהתארים החדשים שהוא נושא – ותיק שחקני הנבחרת, המבוגר האחראי, קפטן – הם לא חלולים מתוכן, וגם לא מסתכמים בעבודה שלו על הפרקט ובאימונים. נראה שהתשוקה הזאת לגבי ההזדמנויות שהשחקן הישראלי צריך לקבל בערה בו כבר לא מעט זמן, ועכשיו הנבחרת נותנת לו את ההזדמנות לתת לה ביטוי.

"יש לנו עתיד ויש לנו תקווה, וראינו את זה עם נבחרת העתודה בקיץ האחרון, אבל דווקא משם אני חושב שמקרי הבוחן לא יהיו בהכרח הכוכבים של הנבחרת ההיא, כמו תמיר בלאט או יובל זוסמן, אלא כל שחקני הביניים, שהיו חלק מנבחרות מצליחות, אבל תמיד יש להם את הקושי להשתלב, כי אני חושב ששם זה הכוח של הכדורסל שלנו. צריך לתת צ'אנס גם לחבר'ה האחרים שהיו בעתודה, כמו קופרברג וארצי, ולשחקנים נוספים שיש לנו בליגה ולא מקבלים את הבמה. זה הכול פונקציה של ההזדמנות שהם מקבלים, וזה גם מתקשר לאותה ראייה רחבה, ולמה אנחנו רוצים לקבל מקבוצות הכדורסל שלנו. הקהל צמא לכדורסל ישראלי".

לסיום, מסר לאוהדי הכדורסל לקראת פתיחת הקמפיין?
"בואו לתמוך בנו. אנחנו צריכים את זה. כמו תמיד, אני בטוח שכל מי שלובש את החולצה של הנבחרת ייתן 200 אחוז, והמשחק מול אסטוניה מאוד חשוב לנו לקראת המשך הקמפיין. אנחנו באמת מאמינים שיהיו אולם מלא. יום שישי בצהריים, כיף לבוא עם הילדים. אחלה חוויית כדורסל. אני יודע שכל אוהדי הכדורסל כמהים לכדורסל הישראלי והנבחרת זה המקום היחיד לקבל את זה במאה אחוז".