שיבת המלכה: ב"ש חזרה להיות עוצמתית

האמירה של ברק בכר אחרי הניצחון של הפועל באר שבע מול הפועל רעננה בחוץ, כשביקר את שחקניו ואמר "איבדנו את הדרך" זו אמירה שגרמה לשינוי בגישה של האלופה, שבאה לידי ביטוי בשלושת המשחקים האחרונים: מול סטיאווה בוקרשט בבית, נגד מכבי ת"א ואתמול (ראשון) שוב מול מ.ס אשדוד.

האדומים שוב הציגו כדורגל קבוצתי, כדורגל של חבורה שיודעת ללחוץ, שמשחקת תוך כדי קומפקטיות ומציגה משחק מגוון ומחושב: כשצריך מוציאים את הכדור לדריבל ובמקרים אחרים מכניסים את הכדור למרכז. כך הובקעו השערים באשדוד, וכך גם נכבש השער של בן שהר מול מכבי ת"א. ברק בכר הוא מסוג המאמנים שרוצה לשלוט בשחקנים. באמירה שלו אחרי רעננה, המאמן נתן להם להבין שלמרות שהם ניצחו את המשחק זו לא הדרך שלו, ועכשיו הקבוצה חזרה למסלול ולהיות הפועל באר שבע שהתרגלנו לראות.

האלופה שפתחה את המשחק נינוחה משהו, גישה שממנה חשש ברק בכר, מצאה את עצמה בפיגור מול קבוצה נחושה. אשדוד במחצית הראשונה שיחקה בקצבים טובים, תוך כדי שמירה על מרחקים מצומצמים ואגרסיביות.
במחצית השניה באר שבע העלתה הילוך בכל הפרמטרים של המשחק, ובפרט בהנעת הכדור, שהפכה להיות מהירה ויעילה.

אחת מהסיבות לשובה של האלופה היא טוני וואקמה, שפשוט גדול על הליגה הישראלית. השחקן העוצמתי שעבר את משבר מאריבור, ידע לחזור לעצמו לטובת הפועל באר שבע במשחק בשבוע החולף מול מכבי ת"א, והוכיח שוב אמש עד כמה הוא משלב עוצמות וטכניקה. למעט הניגרי, שחקנים כמו מהראן ראדי ומאור מליקסון לקחו את המשחק עליהם, ועזרו לבאר שבע לצאת עם שלוש נקודות ממגרש קשה במשחק חוץ באצטדיון שבו קבוצות אחרות ישאירו נקודות.

אליניב ברדה חזר להרכב והוא מבחינתי ה-DNA של הפועל באר שבע הנוכחית. ברדה זה שחקן משפיע בחדר הלבשה גם אם הוא לא משחק, הוא היה הקטר שהוביל את הדרומיים למקום בו היא נמצאת היום וידע לדאוג ששחקנים כמו מאור מליקסון ומאור בוזגלו יצטרפו למועדון. אחרי שברדה ירד מהמגרש בדקה ה-80, ראינו את סוד הקסם שהפך אותו לכל כך משמעותי.

החלוץ העניק את סרט הקפטן למליקסון תוך כדי טפיחה על השכם, ותוך שהוא יורד מהמגרש ונותן עוד אמירה לראדי ומליקסון בדמות 'אתם לא עוזבים את המגרש מבלי 3 נקודות. ברדה הוא הסמן הימני של הפועל ב"ש, והגישה שלו מקרינה על כל היתר.

אסור ליעקב שחר לפטר את גיא לוזון בשלב זה
ליעקב שחר אסור לפטר את גיא לוזון, בטח שלא השבוע. עליו לתת לו לנהל את המשחק מול בני סכנין, גם אם זה יעלה בשריקות בוז של הקהל. רק אחרי המשחק, ערב היציאה לפגרה בת שלושה שבועות, השניים צריכים לשים את הכל על השולחן ולקבל החלטות. שלושה שבועות בכדורגל המודרני זה מחצית מהזמן של הכנת קבוצה בקיץ. יעקב שחר וגורמים אחרים במועדון שלאחר ההפסד לבית"ר טענו שנושא פיטורי המאמן לא עומדים על הפרק, צריכים לדבוק בדרך הזו גם בימים הקרובים, למרות השחזות הסכינים מכל כיוון.

למחרת המשחק מול בני סכנין, חייב יעקב שחר לבקש מגיא לוזון את תכנית האימונים, את תכנית המשחקים כי 10 משחקי ליגה זו כברת דרך משמעותית. על הבעלים לשאול בכל משחק מה היא תכנית המשחק? איך יכול להיות שבמחזור הראשון מול בני יהודה, הקבוצה מפסידה ליריב נחות בהתקפות מתפרצות ואיך יכול להיות שלא למדו את הלקח ובמחזור התשיעי מפסידים לקריית שמונה באותה דרך?

על יעקב שחר לשאול איך אנחנו לא רואים תבניות התקפה במשחק הקבוצתי מול הגנות צפופות? האם מתקיימים אימונים אישיים, כמה ובאיזה עומסים? האם נערכות שיחות אישיות (יועץ מנטלי)? למה שחקני מפתח שהגיעו בקול תרועה רמה, דוגמת קאיו, עומר דמארי וגילי ורמוט נמצאים בירידה ואיך יכול להיות שאותם כוכבים מאבדים ביטחון? למה אין עקביות בהרכב הקבוצה, למה החלטת לתת לרמי גרשון את סרט הקפטן כבר אחרי שלושה משחקים? רק לאחר המענה של גיא לוזון צריך יעקב שחר לקבל את ההחלטה על המשך הדרך. לתוצאה מול בני סכנין אין שום משמעות, ההחלטה והשאלות של יעקב שחר צריכות להיות זהות בתרחיש של ניצחון, תיקו או ההפסד.

הטעות החוזרת של אלי טביב
נכון, אתה אלי טביב החזרת את עידן ורד כשלא היה לו ביקוש ונתת לו את הבמה, ובית"ר ירושלים זו במה נהדרת, אך אם האמנת במהלך, אז תחתים את השחקן לחמש שנים בסכום שאתה רוצה וכך לא היית מגיע לסיטואציה שבה מאמן הקבוצה מתפתל בראיון כאשר הוא נשאל על הסוגיה.

אכן אתה הוא זה שנתת צ'אנס לעידן ורד לחזור ולהוכיח שהוא שחקן ברמה גבוהה, אבל הצ'אנס שאתה נותן הוא לתקופה שלא מסכנת את תקציב הקבוצה (שנה עם אופציה תמורת כ-120 אלף דולר). זאת אומרת, אתה שומר את עצמך מבחינה תקציבית מכל הכיוונים - אם הוא טוב, אז אתה מחתים בתנאים שלך, ואם לא אז משחרר אותו מבלי לספוג נזק כלכלי.

במקרה של עידן ורד, כשהשחקן הופך להיות בורג ראשי, אתה מגיע שוב ולא בפעם הראשונה, לניהול משא ומתן לגבי ההמשך, אתה שם לו את החרב על הצוואר ועושה זאת על חשבון הקבוצה. הקהל של בית"ר ירושלים רוצה לראות את הטובים ביותר על כר הדשא, כאן ועכשיו. אותו לא מעניין המשא ומתן שלך מול השחקן. עשה זאת בחדרי חדרים, בשקט, בג'נטלמניות ובצורה שלא תפגע בקבוצה. שנה אחר שנה, אלי טביב נקלע לסיטואציה הזו, ונראה שהוא יכול לבוא בטענות על כך בעיקר לעצמו.