בשיא שלו

לא מעט שחקנים ברזילאים שמשחקים באירופה, בשלב מסוים בקריירה, מרגישים געגועים, בדידות חברתית ומיצוי, שגורמים להם לחזור למולדתם. הדוגמא הבולטת האחרונה שאפשר למצוא היא דייגו ריבאס שחזר לפני קצת יותר משנה לאחר 12 שנים באירופה וסלל לעצמו את החזרה לנבחרת ברזיל בדרך להיות אחד השחקנים הטובים בליגה. הסיפור של פאולו גררו גם לא שגרתי.

הוא לא ברזילאי וכבר בגיל 18, הוא הגיע לבאיירן מינכן והספיק לשחק בהמשך גם בהמבורג. בגיל 28 החלוץ מצא את עצמו באחת הקבוצות הגדולות בברזיל, קורינתיאנס. למעשה, המסע של גררו בברזיל היה אמור להסתיים מהר. "רציתי לחזור לגרמניה. התכנון היה לחזור לשם אחרי גביע העולם לקבוצות ב-2012, אבל זה לא היה אפשרי בגלל שקוריתיאנס סירבה על כל הצעה שהגיע", הסביר השחקן.

חמישה חודשים לאחר ההגעה שלו הוא הספיק להיכנס לספרים של המועדון הברזילאי. באותה שנה המועדון זכה בגביע הליברטדורס והקבוצה נסעה ליפן לגביע העולם לקבוצות. ניצחון 0:1 על אל אהלי המצרית בחצי גמר ועוד ניצחון על צ'לסי בגמר הביאו לקורינתיאנס זכייה יוקרתית, עליה חתום הפרוואני שכבש שני שערים. שנה לאחר מכן, בשנת 2013 באליפות הפאוליסטה הוא סיים כמלך השערים של הקבוצה עם 11 שערים בדרך לזכייה בגביע. גם ברי קופה (אלופת הליברטדורס נגד אלופת הסודאמריקה) הוא הבקיע וסידר לקורינתיאנס תואר שלישי וכשזה היה נגד היריבה השנואה, סאו פאולו, זה חיזק את מעמדו בקרב האוהדים. 

בנוסף, גררו כבש 52 שערים במדי הקבוצה, מה שהפך אותו לכובש הזר הגדול בתולדות במדיה, כשהוא חולף על פני קרלוס טבס הארגנטינאי ששיחק בקבוצה בשנת 2005 וזכה עימה באליפות.

בקיץ 2015 החלוץ נדד מקורינתיאנס לפלאמנגו, בה הוא משחק עד היום. הפרוואני המשיך לקרוע רשתות, אבל תארים חשובים לקבוצה הוא לא הביא עד כה (חוץ מאליפות הקאריוקה שלא כוללת את הקבוצות הטובות בליגה). אחרי עונה ראשונה פושרת עם 4 שערים, הוא חימם מנועים בעונה שעברה כשכבש 18 שערים, בעוד בעונה הנוכחית שעדיין לא הסתיימה (12 משחקי ליגה נותרו לסיום העונה והקבוצה נמצאת ברבע גמר הסודאמריקאנה) הוא הבקיע 20 שערים.

גררו מחזיק במספרים מדהימים בכדורגל הברזילאי: 94 שערים ב-228 משחקים, ומדובר במקרה נדיר של שחקן זר שנשאר תקופה כל כך ארוכה בברזיל.  "שיחקתי עם פרד ואני עדיין מעריץ אותו, אבל ללא ספק פאולו גררו הוא מהחלוצים הגדולים ששיחקתי איתם", החמיא דייגו שמשתף איתו פעולה בפלאמנגו, "גררו משתמש בניסיון שלו על מנת לעזור לכל השחקנים ועבורו ניצחון זה הכל, מפי שעבורו רק בדרך כזאת, הקבוצה מקבלת ביטחון".

מיגל טראוקו, בן ארצו ועמיתו לנבחרת ולקבוצה מודה שהנוכחות של גררו עזרה לו לקבל החלטה ולהגיע לפלאמנגו: "הוא סיפר לי דברים מצוינים על המועדון ומבחינתי הוא אליל שלי ושל הרבה פרוואנים. מאוד קל לשחק עם שחקן כזה שמנצל הרבה מהמצבים שהוא מגיע אליהם". בנבחרת פרו, פאולו גררו הוא הכובש הגדול בכל הזמנים עם 32 שערים.

הוא גם השחקן העשירי ברשימת ההופעות (83) ואחרי המשחקים הבאים של פרו במוקדמות המונדיאל השבוע ובשבוע הבא הוא צפוי לקפוץ למקום ה-8.  ב-2017 גררו כבש שלושה שערים בנבחרת, ועזר לנבחרתו להישאר בתמונת העלייה. רגע לפני ארגנטינה, פרו תלויה בעצמה בשני משחקים האחרונים במוקדמות המונדיאל, משחקים שעל הנייר מאוד קשים: ארגנטינה בחוץ וקולומביה בבית. הרבה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהנבחרת הפרוואנית שיחקה במונדיאל זה קרה בשנת 1982, שנה וחצי אחרי שגררו נולד.

בקמפיין המוקדמות הנוכחי בדרום אמריקה גררו כבש חמישה שערים, כשלמעשה, רק 5 שחקנים כבשו יותר ממנו. ניימאר, אלכסיס סאנצ'ס, אדיסון קבאני, ארתורו וידאל ופליפה סאיסדו. גם השחקנים שכבשו כמוהו משחקים ברמות הגבוהות של אירופה, דוגמת גבריאל ז'סוס וחמאס רודריגס. עם זאת, פרו היא הנבחרת השלישית שכבשה הכי הרבה שערים במוק' אחרי ברזיל ואורגוואי, 26 שערים.

המחמאות על תפקודו של גררו מגיעות גם מארגנטינה השכנה, אפילו שלא שיחק שם מעולם. "אם פאולו גררו היה ארגנטינאי, ברזילאי או מאורגוואי, הוא היה משחק בברצלונה", החמיא העיתונאי הארגנטינאי, סבאסטיאן וינגולו מרשת פוקס ספורט. "בשבילי פאולו גררו הוא לא פחות מגאון", העיד אנזו פראנצ'ולי, ששיחק בריבר פלייט בעברו ועבד בה לפני שנתיים, "רצינו להביא אותו מקורינתיאנס אבל העלויות לא אפשרו לנו".

בגיל 33, הרעב של גררו גדול מכל שחקן אחר. במשחקי המוקדמות הוא שיחק 90 דקות באיצטדיון מונטיבידאו במדי נבחרתו נגד נבחרת אורגוואי. פלאמנגו שכרה לו מטוס פרטי שיוכל להגיע לברזיליה (מרחק של 3,000 קילומטר) ו-24 שעות בדיוק אחרי שסיים את המשחק של נבחרתו, הוא השלים 90 דקות בדרבי נגד ואסקו. "לא הייתי חייב לעשות זאת, אבל אני יודע כמה המשחק הזה חשוב לאוהדים", הסביר פאולו גררו.

חוץ ממשחקי המונדיאל, קיים דבר נוסף שהחלוץ הפרואני לא חווה: לשחק במועדון פרואני. "אני לא יודע עוד כמה שנים אשחק, אבל ארצה לשחק גם במולדת שלי יום אחד. זה דבר שהיה צריך לקרות, אבל לא התממש מסיבות שלא כל כך תלויות בי". בינתיים, נותרה לפאולו גררו עוד משימה אחת חשובה: להוביל את פרו למונדיאל אחרי 34 שנה. אם יעשה זאת, הוא יסמל עבור אומה שלמה את מה שהוא מסמל עבור האוהדים של קורינתיאנס: רונאלדו הפרוואני.