תתקדם: בארסה חייבת להיפרד מניימאר

האור כבה בחדר והמתח הורגש באוויר. נשיא סנטוס, לואיס אלבארו דה אוליביירה ריביירו, הצביע על כסא ריק במשרדי המועדון באצטדיון וילה בלמירו, ואמר לניימאר: "זה שייך לגיבור הלאומי של הספורט בברזיל. מאז מותו של איירטון סנה, הכסא הזה נותר מיותם. אם תישאר פה, תעשה את הצעד הראשון שלך בדרך אליו".

עבור ניימאר – אז רק בן 18 – זה היה רגע דרמטי שיכול היה לשנות את חייו. 4 שנים אחרי שסירב להצעה מריאל מדריד כנער, צ'לסי הייתה מוכנה לשלם עליו יותר מ-20 מיליון יורו ואפילו פלה הצטרף למסע השכנועים להשארתו בסנטוס. "המלך התקשר אליי", מספר ניימאר באוטוביוגרפיה שלו 'הסיפור שלי', "אתם מסוגלים לדמיין כמה חשוב הרגשתי?".

ילד הפלא הברזילאי שקל את ההצעה ביחד עם אביו ובסופו של דבר החליט לוותר על המעבר ללונדון. "זה היה הצעד הנכון", הוא הסביר, "חשבנו יותר על האושר שלי מאשר על הכסף. אני לא מוכר את עצמי בשביל כסף. ברור שזה עוזר, אבל זה לא מה שמכתיב את החיים שלי ואת הקריירה שלי".

כמעט 7 שנים חלפו מאז אותה פגישה שדחתה את המעבר של ניימאר לאירופה עד לגיל 21, וגם עכשיו הוא ניצב בפני החלטה גורלית בנוגע לעתידו, כזו שמציגה את הדברים שאמר באור שונה וקצת תמוה. השבוע הברזילאי יכריע האם הוא נשאר בברצלונה או עוזב לפ.ס.ז' בעסקה שתכנס לספרי ההיסטוריה, רק שבניגוד לאז, הפעם הוא יעשה את זה אחרי התנהלות – איך לומר בעדינות – שנויה במחלוקת במקרה הטוב ומבזה במקרה הרע.

מופע האימים של בארסה
כבר שבועיים שניימאר משגע את בארסה וגם את כל העולם. יום אחד הוא מחליט לעבור לפ.ס.ז' והעסקה סגורה, למחרת הוא מתחרט ועל הדרך כל מסע המשחקים בארה"ב הפך למופע התרפסות מביך בפניו. בין לבין, השחקנים – אלה שזכו כבר בכל תואר אפשרי, ועשו את זה לפני ניימאר – פתחו במסע שכנועים, שלא לומר תחנונים. גם הנשיא ז'וזפ מריה ברתומאו הצטרף לקרקס הזה וכולם רק מחכים למוצא פיו של איש אחד. מקווים, כך נראה, לגלות שזה היה רק חלום בלהות. שהמושיע לא באמת עוזב.

הרי אם היה סרט רביעי של "בחזרה לעתיד", ומרטי ודוק היו משתמשים במכונית הדלוריאן כדי לנסוע בזמן ל-2017, הם עוד היו עלולים לחשוב שמי שצוחק על חשבון בארסה בתקופה האחרונה הוא השחקן הכי גדול ב-117 שנותיה. שהוביל אותה לאינספור תארים ורגעים בלתי נשכחים בעשור האחרון. שבלעדיו היא פשוט לא תוכל לשרוד. מעין שילוב בין יוהאן קרויף לליאו מסי – עם כל החשיבות ההיסטורית שלהם – באדם אחד. כי אז, וגם זה לא בטוח, אולי כל הבלאגן של הימים האחרונים היה שווה את זה.

רק שזה לא המצב, ומי שגונב את ההצגה באחד הקיצים המביכים שנראו בקאמפ-נואו הוא לא מסי. רק נסו לדמיין איך זה היה מתקבל לו מי שכונה בעבר "הדיקטטור" כן היה עומד מאחורי הפארסה הזו. אבל האמת היא שבארסה יכולה לבוא בטענות רק לעצמה - וליתר דיוק, למי שמוביל אותה – לאור המצב שאליו היא נקלעה. ניתן רק לשער האם כל זה היה קורה גם אם פפ גווארדיולה או יוהאן קרויף, נניח, היו עדיין מאמני בארסה. בעצם, אפשר אפילו לנחש. אחרי הכל, הכתובת הייתה על הקיר. ומספר 14 היה זה שניסה להדגיש אותה בעצמו.

"הרכישה של ניימאר היא טעות גדולה", הזהיר קרויף עוד בעונה הראשונה של הברזילאי בבארסה, "המאמן תמיד חייב להיות הבוס. אף אחד הוא לא אלוהים כשהוא בן 21, ושחקן בגיל כזה לא יכול להרוויח יותר מכאלה שזכו כבר בהכל. שני קפטנים בספינה אחת זה לא משהו שיכול לעבוד".

ראשי בארסה התעלמו מהדברים האלה שהגיעו מפי מי שהיה חברו ויועצו של ז'ואן לאפורטה, הנשיא לשעבר ויריבו המר של מחליפו, סנדרו רוסל. האחרון, יש לציין, החתים בעצמו את ניימאר, שהיה הפרוייקט הנוצץ שלו, אחרי שנבחר לתפקיד. מטרת העל שלו, גם אם לא הודה בכך מעולם, הייתה להפוך את החלוץ לכוכב הגדול של הקבוצה על חשבון מסי. לכן, כשקרויף אמר בקיץ שבו נרכש ניימאר: "עכשיו צריך לשקול למכור את מסי", הוא פשוט ניסה להזהיר בין השורות.

יכול להיות שהביקורת של קרויף לא נבעה ממניעים טהורים, אבל קשה לומר שהוא טעה בדבריו על שיתוף הפעולה בין שני הכוכבים. בארסה אמנם זכתה בטרבל בעונת 2014/15 כשניימאר מככב בליגת האלופות עם שערים בכל שלבי הנוק-אאוט החל מרבע הגמר, כולל בגמר עצמו, אבל היה לזה מחיר כבד. לא רק שבבארסה הפנו עורף לסגנון שהפך למודל לחיקוי בכל העולם והחלו להעדיף יכולת אישית על פני קבוצתיות, זה עלה לא מעט כסף. הרבה מעבר לכל דימיון.

ניימאר, וזה ברור לכולם, נרכש מסנטוס בעסקה שהכתימה את שמה של בארסה וסיבכה אותה עמוק בבוץ, אבל רק לאחרונה החלו להתברר מימדי הנזק הנוסף שלה. "ברצלונה נחטפה", תקף לאחרונה לאפורטה את ברתומאו, רק שמי שהשתלט על המועדון זו לא ההנהלה, אלא ניימאר ואביו. הם הפכו לאנשים הכי חזקים בבארסה – לא פחות - אם לא פורמלית, אז לפחות בפועל. מספיק רק להעיף מבט על המספרים שמלווים את החוזים בין הברזילאי למועדון מהרגע שחתם בקבוצה - למעשה, אפילו הרבה לפני כן – כדי להבין עד כמה המצב חמור ועולה על כל דמיון.

עוד לפני שניימאר דרך על הדשא של הקאמפ-נואו כשחקן בארסה, אביו שמשמש כסוכנו, קיבל 10 מיליון יורו בתמורה לזכות ראשונים. בקיץ 2013, כשהחלוץ הצטרף לקטאלונים, הם העבירו 40 מיליון יורו נוספים לאביו כמענק חתימה. לפני 9 חודשים, כשניימאר חתם על הארכת החוזה האחרונה שלו – עד 2021, שכרו שודרג ל-15 מיליון יורו לעונה, סעיף השחרור שלו נקבע על 222 מיליון יורו ובנוסף לכך סוכם בין הצדדים על "בונוס נאמנות". מה זה אומר? שעל בארסה לשלם לאביו של הכוכב סכום של 26 מיליון יורו עד סוף החודש (מחר). רק כדי להבהיר: מדובר על "בונוס נאמנות" שסוכם במסגרת חוזה שייתכן שניימאר יעזוב לפני סופו, אפילו ברגע שישולם הכסף של אותו סעיף.

בסיכומו של דבר, סוכנו של ניימאר קיבל ויקבל מבארסה סכום של 76 מיליון יורו. ולמרבה התדהמה, מדובר בסכום דומה לשכר של מסי ב-4 השנים האחרונות (!) – התקופה שבה הברזילאי לובש את מדי הבלאוגראנה. שוב, לא מדובר על השוואה לניימאר, אלא לכסף שקיבל סוכנו. וזה בלי להזכיר את השכר של הברזילאי, את סכום ההעברה (86.2 מיליון יורו) או את הקנסות של בארסה בשל הסתבכותה בפרשה. אגב, אם הכוכב יחתום בסופו של דבר בפ.ס.ז', היא אמורה לשלם לאביו 36 מיליון יורו כמענק חתימה, מה שאומר שייתכן שהוא ירוויח 62 מיליון יורו תוך שבוע.

"הוא חושב רק על הכסף, שקרן ודו פרצופי", אמר לואיס אלבארו, שהיה נשיא סנטוס בזמן מכירת ניימאר לבארסה, על אביו של הכוכב, "הוא הכריח אותנו להכניס לחוזים סעיפים שלפיהם נצטרך לממן עבורו כרטיסי טיסה במחלקה ראשונה כדי שיוכל לראות את בנו משחק כשבאותה תקופה הוא הרוויח 900 אלף יורו בחודש. מהכסף שבארסה שילמה בעסקה, חלק הלך לתשלום אורגיה של האב במלון פיקדילי בלונדון. הוא רכש 2 בתים צמודים כדי שבנו יוכל לחגוג בלי הפסקה ואמו לא תשים לב".

הקללה הברזילאית
כמובן שמבחינה מקצועית, ניימאר הוא שחקן טוב, אפילו טוב מאוד. ברור שיש לו מה לשפר, אבל זה די טבעי למישהו שנמצא באמצע הקריירה. העניין הוא שבארסה – או כל קבוצה שישחק בה - לא מקבלת ממנו רק את היכולת על הדשא, אלא גם את כל מה שמסביב. ועבור מישהו שהושקע בו כל כך הרבה והחזיר בחצי עונה טובה בלבד (ב-2014/15) במשך 4 שנים, זה פשוט לא מספיק וכבר לא משתלם.

את העונה שעברה ניימאר הגדיר כטובה ביותר שלו מאז הגיע לספרד, אבל הוא כבש בה רק 20 שערים ופרט לקאמבק המופלא ב-1:6 על פ.ס.ז', בו הוא כיכב, אין לו יותר מדי סיבות להתגאות בה. שלא לדבר על להיות היורש של מסי, ורק לומר את זה נשמע מצחיק. הארגנטינאי, בעונה החלשה ביותר שלו בשנים האחרונות (ב-2013/14), כבש 41 שערים, 2 יותר מהעונה הכי פורייה של ניימאר מאז המעבר מסנטוס.

לבארסה הוא הגיע כילד פלא, אבל עכשיו הוא כבר בן 25 ואמנם הפלא נשאר, אבל גם הילד. קבלת ההחלטות של ניימאר ברמה נמוכה מאוד עבור מי שמתיימר להשתייך לטופ העולמי, בהרבה משחקים כמות האיבודים שלו עולה על הדריבלים, הוא פוגע במשחק הקבוצתי, מנסה לסחוט עבירות בכח יותר מדי פעמים וגם הצלילות לא תורמות. ואם כל זה לא מספיק כדי להדליק נורה אדומה, אז בעונה הקודמת הוכח סופית שבארסה לא יכולה לסמוך עליו – לא ברמה של לואיס סוארס ובטח שלא ברמה של מסי.

מול מלאגה, למשל, ניימאר הורחק אחרי שהצהוב הראשון נשלף לעברו במחצית הראשונה כששרך את נעליו במשך הרבה יותר מדי זמן ועיכב כדור חופשי, מטרים ספורים מהשופט. בארסה הפסידה אז 2:0, ניימאר נענש בהרחקה מ-3 משחקים ופספס גם את הקלאסיקו. האם אותו צהוב היה תעלול שיווקי או בעיה אמיתית עם הנעליים שאותם החליף בשני משחקים קודמים? תחליטו אתם, אבל העבר הוכיח שאצל הברזילאי – פרזנטור של נייק – אין הרבה דברים מקריים. אם כבר, הרוב מתוכנן, כמו, לדוגמא, דברים מוזרים שקורים לו כש-11 במרץ מתקרב.

ב-3 השנים האחרונות, ניימאר לא עומד לרשות בארסה במשחקים סביב התאריך הזה – בעונות 2014/15 וב-2015/16 זה היה בגלל השעיות עקב צבירת כרטיסים צהובים מול ראיו ואייקאנו ואייבאר, ובעונה שעברה בגלל פציעה, לפחות לפי הגירסא של המועדון. אז מה כל כך מיוחד באותו תאריך? מדובר ביום ההולדת של רפאלה, אחותו של הכוכב. לא פעם ניימאר טס לברזיל לשם כך לחופשה באמצע העונה.

כל הסימנים האלה של חוסר המקצוענות לא ממש יוצאי דופן כשמדובר על שחקנים ברזילאים, שמתקשים להגיע לטופ ולהישאר שם יותר מכמה שנים. רונאלדו היה כזה וגם רונאלדיניו, קאקה ואחרים. ריבאלדו, למשל, היה יוצא דופן, אבל לא ניימאר. למעשה, אפילו ניסו להזהיר אותו מכך. רק לפני חודשיים וחצי, חואן קרלוס אונסואה שהיה עוזרו של לואיס אנריקה, העיר לכוכב בארסה על גישתו באחד האימונים. "אם תמשיך ככה, תגמור כמו רונאלדיניו", הוא אמר לברזילאי שממש לא אהב את זה וזעם על הביקורת. ניימאר פשוט מסרב ללמוד מהטעויות שלו, ובגיל 25, אין שום סיבה להאמין שזה ישתנה בקרוב.

ולמרות כל זה, ניימאר הוא זה שמכתיב את ההתנהלות של בארסה בקיץ הזה ולא להיפך. במקום לשתף פעולה עם מופע הסחטנות הזה, המועדון היה צריך להוביל את ההתנהלות בין הצדדים ולא להיות מובל. להציב תנאים כעובדה מוגמרת עוד לפני שהכל התחיל ולא להיגרר עם נושא הרכש עד לסוף יולי. כי אפשר לעזוב, אבל יש דרך. והשתיקה של ניימאר לכל אורך השבועיים האחרונים רק מוסיפה לתחושת הזלזול שלו, בכולם - באוהדים, בחבריו לקבוצה ובמאמן שהגיע רק הקיץ ולא יודע אם יוכל לבנות עליו גם במשחק הבא. אם היה עוד איזשהו חלק בקהל של בארסה שכן תמך בניימאר, נראה שגם הוא הרים ידיים. ובצדק.

הרצון של פ.ס.ז' לשלם את סעיף השחרור של ניימאר אולי נראה כמו מכה לבארסה, אבל זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לה. אפילו מתנה שנפלה משמיים. כאוהד, אין לי ספק ש-222 מיליון היורו שאפשר לקבל על ניימאר ישרתו את הקבוצה הרבה יותר מאשר עוד עונה של שחקן לא יציב, לא מקצוען ופשוט לא מתאים. עוסמן דמבלה, פאולו דיבאלה או אנטואן גריזמן, שכבר סומנו כמחליפים אפשריים, אולי לא יספקו את התרומה הסטטיסטית של ניימאר כבר בעונה הראשונה – וגם זה לא בטוח – אבל הם ישדרגו את המשחק הקבוצתי וכן ירצו להיות בבארסה. וזה כל ההבדל.

אבל גם אם פתאום ניימאר יחליט שהוא רוצה להישאר, צריך להראות לו את הדרך החוצה. אחרי הכל, בארסה הייתה לפניו ובטח שתישאר גם אחריו.

Follow @Liraninho