קטאר, מדינה ששטחה חצי מגודלה של מדינת ישראל, עם שניים וחצי מיליון תושבים. למרות שהיא חסרת מסורת ספורטיבית, הנסיכות העשירה בנפט תארח בשנים הקרובות את אליפות העולם בהתעמלות אמנותית, אליפות העולם באתלטיקה, והיהלום שבכתר – מונדיאל 2022. במשך שנים, קטאר התנהגה כמו הילד העשיר והמפונק של הזירה הבינלאומית, זה שקונה אהבה בכסף ומתנות, אבל פתאום הוחרם על ידי חבריו לכיתה.
השמנה והסלתה של הכדורגל העולמי שימשה במשך שנים כמלבין הרשמי של קטאר, זו שמתחתיה היא יכולה לטאטא את כל תחלואיה. בתחילת יוני, לשכנות, בראשות ערב הסעודית, נמאס, והן החליטו לנתק איתה את הקשרים. במסגרת האמברגו, מדינות המפרץ חסמו את נתיבי האוויר והיבשה לנסיכות הקטנה. אם החשדות לשוחד, האקלים הקיצוני ואלפי העבדים ששילמו וישלמו בחייהם לבניית התשתיות למונדיאל לא גרמו לפיפ"א לחזור בה, הבידוד בו קטאר נמצאת עלול להיות מכה אחת יותר מדי.
כרגע, פיפ"א שולחת מסרים מרגיעים, למרות שיש לה סיבות רבות לדאגה. חברת התעופה הלאומית הפכה לאחת המממנות הגדולות של הארגון, והיא גם אחת הנפגעות העיקריות מהחרם. עם כל הכבוד לערב הסעודית ושאר המחרימות, אבל הביטחון העצמי למהלך שהוא לא פחות מרעידת אדמה אזורית, הגיע מכוחות קצת יותר גדולים.
לקטאר הוגשה רשימה של 13 דרישות שהיא צריכה למלא כדי להסיר ממנה את החרם, ביניהן סגירה של אל ג'זירה. ענקית התקשורת, הממומנת על ידי שלטון הנסיכות, עצבנה לאורך שנות קיומה את שכנותיה, אותן ביקרה בחריפות. בינתיים, מחאה מקומית נגד החרם כבר הגיעה למגרש הכדורגל, כשאוהדי ושחקני הנבחרת הלאומית לבשו חולצות עם הכיתוב "כולנו קטאר", במשחק מוקדמות המונדיאל. המונדיאל בקטאר נולד בחטא, אבל ייתכן שאת הפארסה הזו יעצרו דווקא המדינות המחרימות, לא בדיוק דוגמא לצדק ולניקיון כפיים. לפעמים, מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.