נתנו גב: הגיבוי של חיפה וי-ם למאמנים

נפתח עם נתון: בעשור האחרון בליגת העל שתי קבוצות בלבד לקחו אליפות אחרי שהחליפו מאמן במהלך העונה (מכבי ראשל"צ 15/16 ומכבי ת"א בעונת 08/09). כל 8 הקבוצות האחרות שזכו בתואר התחילו וסיימו את העונה עם אותו המאמן. השנה, כשכבר ידוע שהפועל ירושלים ומכבי חיפה ייפגשו בגמר הפיינל פור, תתווסף לרשימה עוד קבוצה שהאמינה לאורך כל הדרך במאמנה, שהחזיר לה עם אליפות.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לפיחות משמעותי במעמד המאמן בספורט הישראלי. מאמנים הם הראשונים להיחתך ממועדונים ברגעי כישלון או לחץ, והם אלה שמשלמים את המחיר של אי עמידה בציפיות. הפיטורים קורים לרוב לאו דווקא בגלל שההנהלה חושבת שהמאמן הוא האחראי הבלעדי למצב הקבוצה, אלא כי קל יותר להביא מחליף שיעמוד על הקווים, מאשר מחליף ראוי שישחק על הפרקט.

יש המון מאמנים ישראלים ברמה גבוהה בשוק, שמוכנים להגיע באמצע העונה ולנסות להציל את הספינה. גישה כזאת היא סוג של החלפת "גרב בגרב", לא מהלך שישנה יותר מדי, אבל משהו שיוכל לרצות את האוהדים והתקשורת, שמבקרים ללא הפסקה ורוצים לראות שינוי. להכניס שחקן משמעותי חדש לרוטציה קשה הרבה יותר מלהכניס מאמן חדש למועדון, והדרך הקלה היא לרוב הדרך שנבחרת בסופו של דבר.

רק מספיק להסתכל על מכבי ת"א כדי לראות שהגישה פשוט לא עובדת. הצהובים החליפו במהלך העונה 5 מאמנים (כולל המאמן הזמני ליאור ליובין), וזה לא באמת עזר להם להתרומם בשום שלב של העונה, וגם לא בפיינל פור.

אולי אם המועדון היה מחליט לבצע שינוי משמעותי בסגל השחקנים שלא הוכיח את עצמו כמעט כלל, הדברים היו משתנים. גם הפועל ת"א של העונה היא דוגמא טובה. האדומים החליפו 3 מאמנים העונה, לא הצליחו לשנות את היכולת, ובסופו של דבר סיימו בלי הישגים, כולל אי העפלה לפלייאוף. בסיום העונה היו"ר רמי כהן הודה שאולי היו צריכים להיות סבלניים יותר עם המאמן הראשון, שרון אברהמי, ושהמסקנות נלמדו מהתהפוכות העונה.

כפי הנראה, הגישה של החלפת המאמן לטובת שינוי מיידי היא ברירת המחדל אצל רוב הקבוצות בליגה, אבל אצל הפועל ירושלים ומכבי חיפה בעידן של הבעלים הנוכחיים (אורי אלון וג'ף רוזן) נוקטים בגישה אחרת. הירוקים והאדומים מציגים גישה ברורה של גיבוי המאמן.

במהלך 4 השנים שלו אצל האדומים, אורי אלון שהביא איתו ציפיות גבוהות מאוד, לא פיטר אף מאמן. ג'ף רוזן, בעלי מכבי חיפה בעשור האחרון, היה אומנם מעט פזיז בתחילת הדרך שלו, אך ב-5 השנים האחרונות דבק באותו המאמן לאורך העונה וזה לחלוטין השתלם לו.

מאמנים מנוסים באדום וניהול תקשורת ברמה הגבוה ביותר – הגישה של אורי אלון
אורי אלון הגיע להפועל ירושלים ב-2013. בתקופתו אימנו שלושה מאמנים מנוסים ב-4 שנים וניכר כי הוא תומך בכאלה שעשו דבר או שניים בקריירה ונותן להם את המפתחות לעמוד על הקווים של קבוצתו עמוסת הציפיות. בראד גרינברג (פחות מנוסה, אך זכה בשנה שלפני באליפות עם מכבי חיפה), דני פרנקו (אימן בבוגרים עשור לפני הגעתו לי-ם) וסימונה פיאניג'אני (אימן את סיינה, פנרבחצ'ה ונבחרת איטליה) הם אלה שהדריכו את י-ם בעידן אלון.

בעונה הנוכחית, המאמן האיטלקי הגיע בקול תרועה רמה לבירה והיה אפשר להניח שעם הסגל הנוצץ שהעמיד הוא יעבור את כל המכשולים בקלות. המציאות הייתה אחרת והפועל ירושלים מצאה את עצמה העונה בלא מעט רגעי משבר, חלקם אפילו רגעים קשים מאוד.

התקופה הרעה ביותר של האדומים התרחשה בין התאריכים ה-6.11 עד ה-23.11. הפועל ירושלים ספגה 5 הפסדים רצופים בליגה ובאירופה. האדומים הפסידו בליגה לחולון, אשדוד ומכבי ת"א, ובאירופה הובסו על ידי אולם ונוצחו מול ולנסיה.

בקבוצה עם כל כך הרבה שאיפות במסגרות הללו, קשה להבין איך פיאניג'אני הצליח לשרוד חודש שחור כל כך, שהביא איתו לחץ עצום מהתקשורת ומהאוהדים. מצב כזה הוא "קלאסי" לפיטורי מאמן ורבים היו נוקטים בשיטה הזו, אך לא ירושלים הנוכחית.

למרות הפרסומים בתקשורת, שעשתה 1+1 של צירוף ההפסדים לצד ביקורות של שחקנים שאולי לא היו מרוצים ממעמדם, הפועל ירושלים לא חשבה לרגע אחד לפטר את פיאניג'אני. אורי אלון ציין בפומבי וגם כי הכיסא של המאמן האיטלקי כלל לא מתנדנד ונתן לו את הרוח הגבית לעבוד בשקט גם בתקופת המשבר, שבסופו של דבר הביאה אותו עד לחצי גמר היורוקאפ, לגמר הגביע ולגמר הפיינל פור.

"בירושלים יש בעלים שהוא אשף תקשורת", החמיא דני פרנקו, שזכה עם הפועל ירושלים באליפות, לאורי אלון, "הוא יודע לנהל משברים לא רק בכדורסל, אלא בחיים. מי שיודע לנהל משבר מבין את הדרך. אורי יודע לנהל את התקשורת בצורה פנומלית ואפשר לראות את זה גם בעונה הנוכחית, שבה ירושלים הפסידה 16 משחקים. גם לי היות תקופות של עליות וירידות בקבוצה, אבל הצוות המקצועי שנמצא כאן בארץ, גיא הראל ואייל חומסקי, יודעים לנתר הרבה מאוד רעשי רקע וזה חשוב. בגלל זה י-ם בשבילי היה המקום שהכי אהבתי לעבוד בו, אחרי שהיה לו שם של מקום לא אידיאלי למאמנים. ההתנהלות של המערכת והשקט שאורי נתן בסופו של דבר השתלמו לו אצלי".

פרנקו המשיך להחמיא למקום ששימש לו שנתיים כבית: "מה שטוב בירושלים, שהרגשתי שהיינו צוות גם בימים פחות טובים. לא הייתי צריך לחשוש לעתיד, ואני יכול להגיד שאורי אלון זה בעל בית שהייתי מוכן לחתום לעבוד איתו לכל החיים. לי נתנו את ההרגשה שאני יכול לקחת את הקבוצה הכי רחוק, וזה מה שצריך. נכון שלפעמים כשמפסידים יש שמועות, ואולי זה גם לגיטיממי שקבוצה תנסה לבדוק אלטרנטיבות מאחוריי הקלעים, אבל זה לא משהו שמגיע למאמן. בקבוצה גדולה כמו הפועל י-ם יש המון אנשים שאוהבים לדבר, אבל זה לא חודר, תמיד היה לנו את הגיבוי".

מאמנים טריים ורעבים והבעת תמיכה בצורה מיוחדת – הגישה של ג'ף רוזן
מכבי חיפה לא הייתה יציבה כל העונה. ההגעה שלה לגמר רק מדגישה את חוסר היציבות, והפעם בכיוון הטוב. החניכים של עופר רחימי חיברו בסך הכל פעם אחת בכל 33 המחזורים שלושה ניצחונות רצופים, ולרוב התנדנדו בין ניצחונות והפסדים. רגע המשבר הקשה ביותר של הירוקים העונה הגיע בין התאריכים ה-13.4 עד 11.5, כשבעיצומו של הסיבוב השלישי, אחרי שכבר החלו לחלום על יתרון ביתיות משהו פתאום קרה בחיפה. הירוקים ספגו 4 הפסדים מ-5 משחקים בליגה (לאשדוד, חולון, הרצליה, אילת) והיכולת הרעה זעקה לשמיים.
 
באמצע המשבר וויל גרייבס נפצע וגמר את העונה, ומכבי חיפה הגיעה למשחק מכריע על המקום בפלייאוף מול הפועל ת"א, משהו שלא האמינו במועדון שיקרה. למרות זאת, עופר רחימי קיבל את כל הקרדיט לעבוד ולא שמענו בתקשורת על כיסא מתנדנד או על מחליפים פוטנציאלים. הוא הצליח לחבר את חניכיו בזמן הכי נכון ומאז אותו הניצחון על הפועל ת"א אפשר להגיד בפה מלא שנעשתה ההחלטה הנכונה במועדון.

הבעת התמיכה הגדולה ביותר הגיעה אחרי המשחק השני ברבע גמר הפלייאוף, אז החליט הבעלים ג'ף רוזן, בלי קשר לתוצאות בהמשך, להחתים את עופר רחימי על חוזה לשנה נוספת במועדון. דבר מאוד מוזר בנוף, אבל כזה שנתן עוד פוש למוטיבציה הגדולה גם ככה. "עופר מחויב למועדון שלנו בצורה יוצאת דופן ואנחנו מאמינים שהוא ימשיך להצעיד את מכבי חיפה בדרך הנכונה", אמר אז הבעלים אחרי הארכת החוזה.

בהיפוך גמור מאורי אלון, ג'ף רוזן נוקט בשנים האחרונות בגישה של מאמנים רעבים, אך חסרי ניסיון, וזה כנראה עובד לו. מיקי גורקה, רמי הדר, עופר רחימי וגם בראד גרינברג (שמשרת המאמן הראשי היחידה שהחזיק הייתה במכללות) הגיעו מעמדת עוזר המאמן. כנראה שיש משהו בגישה של עוזרי המאמן, וברעב שלהם, שמדליק את בעלי הירוקים. הם לרוב לא יבקשו הרבה כסף, לא יביעו מורת רוח במקרה של התערבות ויעשו את העבודה על הצד המקצועי ביותר.

החיסרון הגדול
"מכבי חיפה שונה בנוף מכל הקבוצות בליגה", סיפר פרנקו שגם אימן אצל הירוקים בעונת 13/14, אותם לקח עד הגמר, "ג'ף רוזן מאוד מעורב ויש לו אנשים משלו שמולם אתה עובד. האנשים שלו הם אלה שבונים את הקבוצה, אבל התמזל מזלי שהקשיבו לבקשות שלי והצלחתי להביא שחקנים שרציתי. במקרה שלי הגעתי שנה אחרי האליפות, אז כל העובדה הזאת ריחפה סביבנו וסביב הציפיות".

"גם בתקופות הפחות טובות הרגשתי שיש בחיפה התנהלות אחרת. לא הייתה פאניקה אף פעם, גם אם הפסדנו וגם אם היו פציעות משמעותיות. האנשים שם מסתכלים על התמונה הרחבה ולא על תקופת זמן ספציפית. אני לא זוכר מתי החליפו שם מאמנים, ואני יכול להגיד שגם בתקופות קשות, החשיבה היא משותפת, שרוצים להבין איך ממשיכים הלאה כמו שצריך. לשמחתי היה לי את עופר רחימי כעוזר, והוא ידע לשלב אותי בצורה הטובה ביותר בסגנון של הקבוצה, כי הרבה פעמים יש אי הבנות כשמגיע מאמן חדש. הוא ידע להגיד לי מה לא לעשות והצלחנו להגיע רחוק".

בשורה התחתונה, מכבי חיפה ב-5 השנים האחרונות העפילה 3 פעמים לגמר הפיינל פור, ובאחת מהן גם הצליחה לקחת אליפות. מולה תעמוד ירושלים שמאז הגעת אלון עלה 4 פעמים ברציפות לפיינל פור, מתוכן 3 פעמים רצופות לגמר, עם זכייה אחת.

אף קבוצה מלבד מכבי ת"א בעלת התקציב הענק לא הגיעה להישגים האלה בעשור האחרון, ואפשר לזקוף את הנתונים הללו גם לרוח הגבית שקיבלו המאמנים וליציבות שנוצרת במועדון בו מאמן לא חושש למעמדו ולביטחון שיש לשחקניו בו הם יודעים שהוא יהיה שם במשחק הבא. ולנו רק נותר לקוות שבעלים יתייחסו קצת לסטטיסטיקות, יגלו קצת יותר סבלנות, ולא ימהרו ללכת בדרך הקלה ביותר כדי לרצות את המבקרים.