סופר אגו: קרי הוכיח שהוא קורץ מחומר אחר
כשדוראנט הגיע הוא ראה בזה הזדמנות ולא איום; כשספג ביקורת, הוא הפנים והתקדם, וכשאמרו שהוא לא מופיע במאני טיים, הגיע הגמר ששם סוף לסימני השאלה. קרי יכול היה לקחת את הקריירה לכיוון אחר, אך בחר להתעלות על האגו והוכיח שקורץ מחומר מיוחד
הדקה האחרונה של גמר 2016 הייתה טרגית עבור סטף קרי. הוא האיש אותו סימנה קליבלנד כחוליה החלשה בהגנה של הווריירס ועל הראש שלו קלע קיירי אירווינג את השלשה שהביאה את התואר לאוהיו. בהתקפה שלאחר הסל של קיירי, קרי לא הצליח לגבור על קווין לאב, שומר לא גדול בעצמו, ולהשוות את המשחק ובכך בעצם הוכרע גורל האלופה. האיש שרשם שתי עונות MVP סיים בפעם השנייה ברציפות את הפלייאוף בתחושה שהוא לא היה שם עבור קבוצתו. הביקורות על כך שהוא נעלם ברגעי ההכרעה ומגלה רכות הגיעו מכל עבר.
שנה עברה מאז אותן דקות שהשאירו כתם על הקריירה של סטף ועל העונה ההיסטורית של הווריירס. המערכת המתקדמת שבנה סטיב קר ידעה להפיק לקחים בצורה נהדרת ויחד עם התוספת של קווין דוראנט, הם סיימו את ריצת הפלייאוף הטובה בהיסטוריה עם נקמה מתוקה על אותה קבוצה שחגגה במגרש הביתי שלהם. KD אמנם נחשב לכוכב העיקרי במסע אל התואר, אבל למרות הנוכחות המדהימה של הפורוורד, סטף קרי בנה מחדש את התדמית שלו בפלייאוף 2017.
עוד לפני סיום העונה הסדירה נכנס ה-MVP ב-2015 וב-2016 לקצב. קווין דוראנט נפצע בסוף פברואר, ותחילה היה נדמה שגולדן סטייט נכנסת לסוג של סחרור, לאחר שהפסידה שלוש פעמים בחמישה משחקים. אבל הווריירס התחילו רצף נהדר של 14 ניצחונות ללא KD, כשהם מזכירים לכולם שהם היו מפלצות עוד לפני הגעת הפורוורד. קרי היה השחקן המוביל באותו רצף, כולל שתי הופעות של 42 נקודות ובעיקר הראה את הדומיננטיות המוכרות מהעונות הקודמות.
הפלייאוף התחיל בצורה לא אידיאלית עבור גולדן סטייט, כשסטיב קר לא היה לצד קבוצתו ודוראנט ספג פציעה קלה ברגל. קרי דאג לא שהעניינים לא יסתבכו מול הבלייזרס בסיבוב הרשון, ועם שתי הופעות גדולות של למעלה מ-30 נקודות במשחקים בפורטלנד, דאג שהמערכת תמשיך לדפוק גם ללא שני המרכיבים החשובים.
אחרי הטיול מול הג'אז, הגיע הקושי במשחק מספר 1 מול הספרס, בו פיגרו הווריירס ב-25 נקודות ברבע השלישי. קרי היה האחראי (יחד עם הפציעה של לנארד) על הקאמבק עם ערב אדיר של 40 נקודות והמון מנהיגות. סטף הוא בראש ובראשונה יוצר נקודות, ואת זה הוא סיפק לגולדן סטייט לאורך כל הפלייאוף, כאשר לא ירד פעם אחת מ-19 נקודות.
אבל אז הגיעה סדרת הגמר בה צריך היה לתת אקסטרה, וכאן קרי הוכיח את גדולתו. התוספת של סטף לגולדן סטייט בכל הנוגע לריבאונד הייתה קריטית. בשתי סדרות הגמר הקודמות קליבלנד הרגה את הווריירס בכל הנוגע לכדורים חוזרים, בעיקר בהתקפה. הפתרון לבעיה השנה הייתה בכך שהגבוהים של גולדן סטייט, בעיקר זאזה פאצ'וליה, היו עסוקים בעיקר ביצירת מגע עם הביג מנים של הקאבס ולמנוע מהם את הריצה לטבעת לאחר זריקה. קרי היה שם בשביל לעזור להשלים את העבודה עם קטיפת הריבאונד.
אבל העזרה בהגנה לא הספיקה לסטף, שהחליט להכות בקאבס עם הנשק שלהם. הוא הוביל את גולדן סטייט בריבאונד התקפה בסדרה, שיותר מפעם אחת ניצח עם ה-1.91 מ' הצנועים שלו את כל הענקים שנמצאים לצדו במגרש במאבקים על כדורים. כך נוצר מצב כמעט אבסורדי, בו בשלושת המשחקים הראשונים לקח כמעט פי 3 יותר ריבאונדים מאחד הריבאונדרים הטובים בליגה, טריסטן תומפסון.
בנוסף לכישרון הטבעי המדהים שלו סטף הוא חיית עבודה, ובשנה האחרונה עבד המון על חיזוק פלג גופו העליון, מה שגורם לו להיראות הרבה יותר רענן גם ביוני. אבל כוח פיזי אינו המרכיב החשוב ביותר בריבאונד, שהרבה פעמים פשוט מוכרע על ידי השחקן שפשוט רוצה יותר ובגמר 2017, קרי פשוט רצה יותר מאחרים.
אבל גם נקודות הוא לא שכח לספק בגמר. במשחק מספר 3 הקשה הוא היה שם בשביל הקבוצה שלו בדקות הרעות ברבע השלישי והחזיק את הווריירס בדקות בהן היה נדמה שהקאבס עומדים לברוח. ברבע האחרון הוא התחיל את ריצת 0:11 בדקות הסיום שהכריעה את המשחק, והוא גם היה זה שחתם אותה. בסופו של דבר סטף סיים את הסדרה עם ממוצעים מדהימים של 26.8 נקודות, 9.4 אסיסטים ו-8 ריבאונדים.
ההגעה של קווין דוראנט בקיץ חייבה את סטף קרי לקחת צעד הצדה והיה כמעט ברור שהסיכויים של הרכז לזכות בתואר MVP שלישי ברציפות נמוכים עם ריבוי הכוכבים שלצדו. אבל סטף, כמו שאר הכוכבים של גולדן סטייט, הראה שאגו אצלו הוא דבר שולי. הוא לא הסתכל על KD כמישהו שתופס לו את המקום, אלא על שחקן שמשחרר ממנו לחץ. אולי בזכות זה, סטף רקד על המגרש גם בחודש יוני.
רקד כל הדרך אל האליפות (getty)