איזה בלאגן: ירושלים הפכה לקבוצה שבורה

איזה בלאגן. רגע אחרי שנגמר המשחק האחרון בסדרת המשחקים השנייה, יש לפנינו פלייאוף שכמו שהבטיח, גם מקיים. בלתי צפוי, עם מהפכים, כשכל מחזור וכל משחק משנה את מערך הכוחות והתחזיות וקשה לנבא לאן הסדרות יילכו. כרגע נראה ששלוש סדרות יילכו עד הסוף, חוץ מהסדרה של מכבי ת"א, שתגמור את זה בקלות מול הרצליה, שנשארה ללא ישראלים.

עירוני נהריה - הפועל ירושלים (0:2)
כל מי ששאלו אותו על המשחק, חשב שייגמר בניצחון דו ספרתי לירושלים, אבל לא בכדי סגנית האלופה והסגולים הגיעו למצב שבו הם נמצאים. מאז שיינסי גייטס עזב את נהריה היא במאזן 2:9, וזה נראה כאילו השתחרר פקק. היא קבוצה מחוברת, משחקת ביחד, מוסרת, נלחמת, מכירה במגבלות שלה ויודעת לנצל את היתרונות שלה. פשוט כיף לראות אותה.

מהצד השני, ירושלים נראית קבוצה שבורה. לפני כדורסל, זה נראה שאף אחד שם לא יכול לראות את השני יותר. לא השחקנים את המאמן, לא המאמן את השחקנים, וגם השחקנים לא יכולים לראות אחד את השני. לפי מה שאני ראיתי, זה נראה שהם רק מחכים שהעונה הזאת תיגמר. הקבוצה שהייתה אמורה להיות הכי עמוקה בליגה לא מראה שום עומק. אייזק רוזפלט מחוק, אלסנדרו ג'נטילה נראה כמו שחקן בפנסיה ולא ברור מה עושה פה, ביותם הלפרין לא משתמשים, וריצ'ארד האוול נראה רע. ירושלים פשוט נראית כמו קבוצה שאיבדה את הכל, ולא בכדי יש להם השנה 16 הפסדים במסגרת המקומית. בטח יחסית לתקציב, להשקעה, לשמות ולמאמן הזר, שזה כבר סיפור אחר.

אצל האדומים לא ראינו שום לקח, או איזשהו שינוי או הסתגלות מהמשחק הראשון לשני. ירושלים לא שינתה כלום. השחקנים שלה באו ועשו בדיוק את אותם דברים, בזמן שנהריה דרסו אותם. בראייה למשחק השלישי, חניכיו של סימונה פיאניג'אני מגיעים בלחץ עצום. יחד עם זאת, הפעם יש גם על נהריה הרבה לחץ, לאחר שהיא יודעת שהיא צריכה ניצחון אחד כדי לעבור את הסדרה. הולך להיות משחק סופר מסקרן בשישי בארנה.

בני הרצליה - מכבי ת"א (2:0)
הצהובים ממשיכים לשייט במסע שלהם אל הפיינל פור. מכבי ת"א נראית יותר מאורגנת, ונראה שמהשחקנים השתחרר איזשהו עול, שהם שוב חזרו לשחק כדורסל טוב תחת שרביטו של אריק שיבק. מכבי הייתה צריכה דמות שתעשה סדר, הפצועים שחזרו, ובעיקר עצם העובדה שהם היו כל כך רמוסים במהלך השנה הזאת, גרמה להם לרצות ולהוכיח לכל העולם ש'הנה חזרנו ואנחנו טובים'.

בצד השני, הרצליה מגיעה כבר שנה השניה לפלייאוף כשהיא במצב לא טוב. גם הפעם זה מול מכבי, והקבוצה של מיקי גורקה נראית שונה. אי אפשר כמובן להוריד מהחשיבות של הפציעות, כשאור לאומי ותום מעיין הם חלק חשוב מהקבוצה. משהו ברוח הקבוצתית נשבר עם הפלייאוף, וזה נראה שזה הולך להיות סוויפ ביום חמישי ביד אליהו. מכבי תגיע לפיינל פור.

חולון - חיפה (1:1)
מי שחשב שלסיים במקומות 1-2 מבטיח משהו בפלייאוף, התבדה כשראה את המשחק ביום שבת, וגם ביום ראשון (אילת-ראשל"צ). חיפה, שהפסידה את המשחק הראשון בחולון, נתנה פשוט משחק שהסגולים לא חוו על בשרם כל העונה. זה היה מעבר לכדורסל, אלא קשור גם בפן המנטלי. חולון נשברה במשחק הזה והובסה ב-31 הפרש.

יפה ומעניין לראות בפלייאוף שחקנים, שאולי כל העונה היו השחקנים שמועמדים לתואר ה-MVP, שסחבו קבוצות, כמו לנדון מילבורן וג'יימס בל, כשמגיע הפלייאוף הם לפתע נעלמים. במקרה של ג'יימס בל, הרבה אחראי לזה עוז בלייזר, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בהגנה. מנגד, יש שחקנים שמתעלים, כמו ג'ון דיברתולומיאו, שעשה את הקפיצה הגדול כמו שחקנים טובים באמת בפלייאוף, כאלה שמתעלים כשהתארים על השולחן. בינתיים הוא פשוט נותן הצגות ונראה נפלא.

במשחק השלישי בבית, הפועל חולון תצטרך שוב להפגין משחק התקפי טוב יותר נגד החילופים של חיפה. היא תצטרך למצוא את הדרך לשחרר את בל, כי הוא המפתח עבורה. בנוסף הסגולים חייבים שהתלות בטו הולוואי לא תהיה מוחלטת כל כך, הם צריכים עוד שחקנים למשוואה כמו דריון אטקינס, שלומי הרוש וטוני יאנגר, שהוא שחקן שמתעלה בפלייאוף.

ראשל"צ - אילת (1:1)
הבשורה הגדולה שיצאה מהמשחק, מעבר לתבוסה המהדהדת של אילת, זו הפציעה של רפי מנקו. עודד קטש אמר שרפי מנקו ונאור שרון שינו את הקבוצה והפכו אותה לקבוצה שסיימה במקום השני בעונה, והנה דווקא בשלב כל כך קשה וקריטי בפלייאוף, אילת מאבדת את המנהיג שלה, אחד הישראלים הטובים בליגה ואני לא רואה דרך שהוא חוזר לסדרה.

בבשורה הזאת, ראשל"צ הופכת לפייבוריטית בסדרה, כי אילת היא לא אותה קבוצה בלי מנקו. עכשיו הדרומים יצטרכו להביא את כל האופי והלכידות ובעיקר את אפיק ניסים. קטש יצטרך להשתמש בו יותר. הוא שחקן של משחקים גדולים, כאלה שבהם החרב מונחת על הצוואר, ובחמישי החרב לגמרי על הצוואר של אילת.

ראשל"צ מגיעה במומנטום מצויין אחרי ערב קליעה נדיר ומשחק הגנה טוב. ועכשיו בסדרה של הטוב מ-3, המשחק השלישי בביתה של אילת מקבל משמעות גדולה יותר.