עמה יאניק

כשאתלטיקו מדריד החתימו את יאניק קראסקו, ביולי 2015, כמעט אף אחד אחד לא הכיר אותו. שלוש עונות שיחק הבלגי במונאקו (אחת מהן בליגה הצרפתית השנייה) בהן כבש 15 שערי ליגה. אמנם הוא עלה לקולצ'ונרוס 17 מיליון יורו, אך נחשב בזמנו לשחקן אלמוני.

באתלטיקו הימרו עליו, ולא כל כך בנו על הצלחה מיידית ולכן ובאותו הקיץ  חיזקו את ההתקפה בשני שחקנים מוכחים יותר בדמות ג'קסון מרטינס מפורטו (37 מיליון יורו) ולוסיאנו וייטו מויאריאל (20 מיליון יורו). מרטינס לא מצא את עצמו וכבר לאחר חצי שנה נשלח לסין, וייטו בעיקר איכזב את סימאונה, ודווקא קראסקו הוא זה שהצליח לתקוע יתד במדריד.

בגמר ליגת האלופות האחרון הוא נשלח לקרב בתחילת המחצית השנייה ושינה את פני המשחק, כשהשווה את התוצאה ושלח את שתי הקבוצות של מדריד להארכה ולפנדלים. בסופו של דבר אתלטיקו הפסידה את התואר, אך קראסקו שעד אז היה נחשב ל"שחקן סגל" הראה שאפשר לבנות עליו ליותר מכך.

היום, שנה וחצי לאחר המעבר ממונאקו, קראסקו נחשב לאחד השחקנים הבולטים הן באתלטיקו מדריד והן בנבחרת בלגיה. קראסקו מתאים לאתלטיקו כמו כפפה ליד. הוא מהיר מאוד, ומסוגל לתרום משני צידי ההתקפה, אך האגף השמאלי הוא המועדף עליו.

באגפים קראסקו מרגיש בבית, מכדרר הרבה ולא מפסיק להוות איום על היריב. הגדולה של קראסקו היא ההתאמה לקבוצה ולסימאונה. המאמן בנה את הקבוצה סביב לחץ, דינאמיות, מהירות ועבודה קשה ללא הפסקה, וקראסקו מתאים נהדר לשיטה. למרות היותו שחקן התקפה מובהק, הוא לא מפסיק לעזור ולתרום למאמץ ההגנתי ונותן הכל עד טיפת הזיעה האחרונה.

לכן, דיי ברור למה סימאונה התאהב בו. "התכונה החזקה ביותר של יאניק היא שאפתנות. אני מקווה שימשיך כך, כי העבודה הקשה והנכונות לעבוד למען הקבוצה תורמות לנו המון. הוא רק מתחיל למצות את הפוטנציאל שלו. הוא שחקן מושלם עם עתיד מזהיר והוא רק בתחילת דרכו", אמר עליו המאמן הארגנטינאי.

העונה הקודמת, הייתה שנת ההתאקלמות והפריצה של קראסקו. חמישה שערים וחמישה בישולים היו לו בכל המסגרות, במשך 2,400 הדקות שקיבל ב-43 משחקים. נגד אירלנד ביורו האחרון הוא הופיע לראשונה בהרכב בלגיה במשחק רשמי, ובשמינית הגמר נגד הונגריה כבש שער ראשון במדים הלאומיים. לאחר שהוחלף במחצית נגד ווילס, בלגיה התפרקה ונפרדה מהיורו. למרות הקיץ העמוס, שכלל טורניר גדול לראשונה בחייו, קראסקו הגיע לעונה הנוכחית מלא באנרגיה.

עד היום, קראסקו צבר כבר 3,184 דק' בכל המסגרות, יותר מכל העונה שעברה, כשהתרומה שלו משמעותית הרבה יותר. 14 שערים הבקיע השנה קראסקו, כששניים מהם שערי ניצחון על באיירן ורוסטוב שעזרו לקבוצה לסיים במקום הראשון בבית.

למרות זאת, לא הכל התנהל חלק העונה. בסוף ינואר בתיקו המאופס נגד אלאבס, סימאונה בחר להחליף הבלגי בפרננדו טורס לאחר 62 דקות. קראסקו לא קיבל זאת בהבנה, וכשירד מהדשא בעט בהפגנתיות בבקבוק מים. בעקבות התקרית הרוחות במדריד קצת סערו, אך קראסקו מיהר להרגיע אותן כשאמר: "כשאני יורד עצבני מהדשא זה לא על המאמן, אלא על עצמי. הבוס לא אמר לי כלום על הבעיטה בבקבוק. אני שחקן עם אופי, וכעסתי על עצמי על כך שדברים לא הסתדרו לי במשך המשחק, ולא על עצם החילוף". גם סימאונה הבהיר ששם את התקרית מאחוריו כשאמר: "אני שמח ששחקנים מתעצבנים על עצמם, זה אומר שאכפת להם. מעולם לא חששתי מדברים כאלו".

"יהיה נכון להגיד שקראסקו השתפר מאוד כשחקן בתקופה שלו כאן. בעונה שעברה כשהוא הגיע אלינו ממונאקו, היו לו פחות בישולים ושערים, והוא חסר המשכיות על המגרש. העונה הוא שיפר את האינטנסיביות שלו, וזוכה בחזרה בהמון כדורים. הוא משחק בקצב נפלא ויכול לבעוט נהדר ממרחק. השנה הוא מבקיע יותר שערים והוא שחקן מאוד חשוב במערך שלנו, אני באמת  מקווה שימשיך לשחק כך", הוסיף סימאונה לאחרונה.

לאור ההערכה הרבה לה הוא זוכה במדריד, בסוף 2016 חתם קראסקו על חוזה חדש עם הקבוצה עד לשנת 2022. במסגרת החוזה סעיף השחרור שלו טיפס ל-100 מיליון יורו, אך עם מחירי ההעברות שעולים ועולים בכל שנה, ממש לא בטוח שיישאר במדריד על לסוף החוזה.

אנטואן גריזמן וקווין גמיירו הם הסקוררים הגדולים של אתלטיקו העונה, אך קשה לחשוב על שחקן שמתאים לקבוצה כמו קראסקו, שמראה לצד הניצוצות בהתקפה גם לחימה חסרת פשרות על כל המגרש. לא סתם סימאונה מאוהב בו, ולא סתם קפיצת המדרגה שלו הגיעה תחת המאמן שמעריך יותר מכולם יכולות התקפיות והגנתיות כאחד. מגמר האלופות האחרון הוא ירד מאוכזב, למרות שער שוויון ונשיקה לחברה מול המצלמות.

השנה, לאחר שיפור היכולת המשמעותי ותפיסת המקום בהרכב קראסקו מכוון גבוה יותר. הבלגי רוצה לסחוב את הקבוצה לגמר שלישי בארבע שנים, והפעם גם לחזור עם הגביע למדריד, ולא לצד הלבן שלה. הערב, כשכל הסיכויים נגד אתלטיקו, הוא ינסה לעזור לה להדהים את אירופה ולמחוק פיגור של 3:0 מול ריאל מדריד, ולהראות שוב למה סימאונה כל כך אוהב אותו. ואם צ'ולו כל כך אוהב אותו, מי אנחנו שנפקפק?