מי מספר 1? ארבעה בעקבות תואר ה-MVP
ניהול המשחק של הארדן, המספרים המפלצתיים של ווסטברוק, הוורסטיליות של לנארד או אולי לברון הבלתי נגמר. ארבעה סופרסטארים, כל אחד בגרסה משודרגת של עצמו, הגיעו לישורת האחרונה של מירוץ ה-MVP של העונה. למי מגיע התואר? הצביעו בסקר
שבועיים לפני סיומה של אחת מהעונות הסדירות המשוגעות שידענו ברמה האינדיבידואלית, המירוץ לתואר ה-MVP נכנס לישורת האחרונה. ההצבעה כבר נפתחה, ולפחות שני עשורים שלא היה לנו מרוץ כל כך עשיר ומרתק, עמוס בלפחות 4 סופרסטארים, כל אחד בגרסה משודרגת של עצמו. אם קווין דוראנט לא היה נפצע, כנראה שהחמישייה הסופית הייתה כוללת 5 הול אוף פיימרים עתידיים, כשכולם עדיין בשיא כוחם ולא בדמדומי הקריירה (ואולי זה עוד יקרה).
תעברו על הפינליסטים בכל שנה ותמצאו לפחות שני שמות שלא מגיעים לקרסולי המועמדים שיש לנו היום, או שכבר באותה שנה לא היו אפילו קרובים לשיאם. לשם המחשה, ב-2014 בלייק גריפין וג׳ואקים נואה נמנו על החמישייה המובילה, וב-2013 קובי בראיינט (רחוק קילומטרים משיאו) וכרמלו אנתוני. שמות אחרים אולי נוצצים במבט לאחור, אבל מרוץ ארבע ראשי של שחקנים כל כך דומיננטיים בשיאם לא נראה מאז 1993 (צ׳רלס בארקלי, מייקל ג׳ורדן, האקים אולאג׳וואן ופטריק יואינג).
אז נכון, גם בשנה שעברה היו מתחת לסטף קרי (נזכיר, הראשון שזכה בתואר פה אחד) קוואי לנארד, לברון ג׳יימס, ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט (לא רשימה מאוד שונה מהנוכחית). אבל למעט KD, יתר הסגנים מצליחים להראות השנה אפילו טוב יותר. לנארד עשה קפיצה עצומה בהתקפה (5 נקודות יותר, מגיע יותר לקו וקולע באחוזים גבוהים יותר) והפך את הדיון על השחקן הדו כיווני הכי טוב בליגה לחסר משמעות.
ג׳יימס אמנם הביא אליפות היסטורית בשנה שעברה, אבל זו העונה הסדירה הכי טובה שהוא אי פעם ניפק בקליבלנד, לפחות מבחינה סטטיסטית. הארדן הופך קבוצה שבסה״כ ציפתה להגיע לפלייאוף לקונטנדרית, ואת השיפור של ווסטברוק אני מניח שאין צורך להסביר יותר מדי. לכל אחד מארבעת המועמדים הבכירים יש קייס חזק, והסיבה היחידה שקווין דוראנט לא מופיע כאן היא בגלל הפציעה שתגביל אותו לפחות מ-60 משחקים.
59 ההופעות שלו נותנות פייט לכל אחד ברשימה, אך המצביעים לא ייתנו לו מספיק קולות כדי באמת להתחרות. השאלה שמרחפת ברקע, כבכל שנה, היא מהם הקריטריונים לבחירה. האם מדובר במספרים, הסיפור שמעליהם, או שילוב של השניים? האם לגיטימי שה-MVP יהיה שחקן מקבוצה שאינה נחשבת לקונטנדרית? בקונטקסט של השאלות הללו, ניסינו לכמת את ההשפעה של כל אחד מארבעת המועמדים. אמנם נותר עדיין חודש לעונה, אבל בינתיים ניתן לכם לשפוט מי הכי ראוי.
ג׳יימס הארדן - עונת שיא מבחינה מספרית, אבל איך זה משפיע על הקבוצה?
הנתונים שקופצים: 29.3 נק׳ (2 בליגה), 11.4 אס׳ (1), תרומה לניצחונות: 14.3.
סיפור העונה: הפייבוריט על פי כל סוכנויות ההימורים, ובהחלט קשה שלא להבין למה. האיש והזקן בדרך הבטוחה לסיים כסגן מלך הסלים וכמלך האסיסטים, הראשון שמסיים בטופ 2 של שתי הקטגוריות מאז נייט ארצ׳יבלד ב-1973. הארדן תמיד היה סקורר מחונן, והשנה גם ביסס את עצמו כאחד המוסרים הטובים בליגה מעמדת הפוינט גארד. הוא תמיד ידע למסור, אבל נראה שבשיטה של מייק ד׳אנטוני הוא פורח כמנהל משחק, ותודה לאל שנגמרו הימים בהם נאלצנו לצפות בו מנסה לסחוט עבירה פוזשן אחרי פוזשן.
ייתכן ואת הזכייה שלו ב-MVP יצטרכו להשלים עם הענקת תואר ה-LVP לדווייט הווארד, שבעזיבתו עזר להפוך את יוסטון לקונטנדרית. העונה התחילה בשאיפות צנועות הרבה יותר (בלאס וגאס ניבאו לה 41-42 ניצחונות), אבל בזכות הארדן אפשר לדמיין תרחיש בו יוסטון נותנת פייט לסן אנטוניו ולגולדן סטייט בפלייאוף. על פי כל ההערכות המוקדמות זה התואר שלו לאבד, אך צריך לומר שמדובר בשחקן ההגנתי הכי חלש ברשימה.
אמנם זה בדרך כלל לא פקטור משמעותי, כי סטטיסטיקה משנה יותר מכל כשמדובר ב-MVP, ורוב הנתונים הסטנדרטיים לטובתו, אבל הסיפור משתנה כשנכנסים לשכבה סטטיסטית יותר עמוקה. מדד הפלוס/מינוס של יוסטון עם הארדן על המגרש עומד על 5.8 נקודות. בלעדיו? 0.9, הבדל של 5.1 נקודות. זה אמנם גבוה מהנתון המקביל של לנארד (4.4), אבל נמוך משל ווסטברוק (5.9), דוראנט (8.4) ולברון (8.8). בהשוואה לווסטברוק ספציפית, להארדן יש סגל מסייע מצוין, עמוס בקלעים ובשחקני הגנה שמחפים על החולשות שלו.
אם מסתכלים על דירוג נטו, שמשקלל יעילות התקפית והגנתית, ההבדל בין הרוקטס עם הארדן (6.9) לבין הרוקטס בלעדיו (4.6) אפילו קטן יותר, 2.3 בלבד. גם כאן מדובר בהבדל יותר משמעותי מאשר במקרה של לנארד (1.5), אבל שנות אור מדוראנט (7.5), ווסטברוק (13.7) ולברון (15.1). יכול מאוד להיות שכל זה לא ישנה הרבה והארדן יוכתר ל-MVP, אולי בצדק. אבל כשמסתכלים רק על V, על ה-value שהוא נותן, בכלל לא בטוח שהוא שווה יותר ליוסטון משעמיתיו שווים לקבוצותיהם.
צפו: השינוי של הארדן מסקורר למנהל משחק >>>
ראסל ווסטברוק - האיש והטריפל דאבלים
הנתונים שקופצים: 31.4 נק׳ (1 בליגה), ממוצע טריפל דאבל, 37 טריפל דאבלים, מדד יעילות: 30.4 (2 בליגה).
סיפור העונה: MVP או לא, מה שברודי עושה השנה ייכנס להיסטוריה. אם יעמיד בסה״כ 6.9 אסיסטים ו-5.8 ריבאונדים ב-10 המשחקים שנותרו, עונת הטריפל דאבל תחיה בזיכרון הקולקטיבי של הליגה לעד. אם יוסיף גם 18.4 נקודות, יגיע ל-30, 10 ו-10. וזו שורה שמכניסה אותך אוטומטית למרוץ ה-MVP, לפני שמביאים בחשבון כל דבר אחר.
אלא שכאן לא נגמר הקייס שלו. גם כשאחוז השימוש בו מרקיע שחקים (הראשון אי פעם עם למעלה מ-40%), ווסטברוק מעמיד את אחוז הקליעה הכי טוב בקריירה מחוץ לקשת, אם כי התלות והפוקוס ההגנתי העצומים בו משפיעים מאוד על היעילות שלו בצבע.
וכאן מגיעים לסיבה למה אנשים רבים מעדיפים את הארדן. OKC נמצאת בתמונה למקומות 4-5, וכנראה תנצח באזור ה-47 משחקים (מאז 1983, ה-MVP הגיע מקבוצת 50+ ניצחונות). 10 פחות מאשר עם קווין דוראנט, וזה אולי נשמע כמו ירידה פחות תלולה משהיה ניתן לצפות, אבל זה לא שווסטברוק מוביל אחריו 11 נערי מגבות.
ויקטור אולדיפו מצוין, אבל לרוב צריך לחכות שחברו לקו האחורי ייתן לו הזדמנות לעשות משהו עם הכדור. סטיבן אדאמס סומן בפלייאוף האחרון כאחד הסנטרים המבטיחים בליגה ומשתפר השנה בכל פרמטר. אנס קאנטר עולה מהספסל ותורם 14 נקודות בפחות מ-22 דקות. ככה שהנראטיב לפיו ווסטברוק סוחב את הת׳אנדר על הגב הוא נכון, אבל לא בטוח שהכרחי בצורה כל כך קיצונית. בשורה התחתונה, אם ווסטברוק יפסיד את ה-MVP זה יהיה בגלל הסגנון הסוליסטי, גם כשהוא בסופו של דבר מוסר. זה מה שנותן תחושה שהוא לא משפר את חבריו, למרות שההשפעה נטו שלו ללא ספק אומרת אחרת, ולכן, אף על פי שהוא הכי ראוי, הוא עלול להישאר בידיים ריקות.
צפו: המיטב מהעונה המפלצתית של ראסל ווסטברוק >>>
לברון ג׳יימס - עונת השיא של המלך
הנתונים שקופצים: 8.8 אס׳ (שיא קריירה), אחוזים לשלוש: 37.3%, הבדל +/- כשהוא על המגרש: 8.8+
סיפור העונה: מבחינת הקלישאה, מדובר באנטיתזה המוחלטת לווסטברוק. הרעש סביב הגארד של OKC וג׳יימס הארדן מסווים את העונה הכי טובה של ג׳יימס בשתי הקדנציות בקליבלנד. קיירי אירווינג בשל לקחת את המושכות כסקורר הכמעט בכיר (עדיין קולע חצי נקודה פחות מלברון), והמנהיג הבלתי מעורער יכול להתרכז במה שהוא עושה יותר טוב מכולם - כל השאר.
לברון מוסר השנה כמעט 9 אסיסטים, הרבה יותר מבכל עונה אחרת, קוטף יותר ריבאונדים והודות לאש שמושכים קיירי והקלעים שהצטרפו, גם שיפר את האחוזים לשלוש בצורה דרמטית (37.3% לעומת 30.9%).
למה שלא יזכה? קודם כל, נראה שבצד ההגנתי הוא משתדל לא להוציא יותר מדי אנרגיות ומחכה לפלייאוף. העונה הסדירה של קליבלנד מאכזבת ונראה כי היא תנצח הכי מעט משחקים מאז שלברון הודיע על חזרתו. צריך לומר, השנה יותר מכל עונה אחרת זה נראה מכוון ומהונדס, עם הורדת העומס היזומה והמנוחה שניתנת לכוכבים בבק טו בק, אבל אולי הסיבה העיקרית ששוב לא יקטוף את התואר היא האדישות הכללית לתופעה שהיא ג'יימס.
14 שנים של פה פעור, תפיסת הראש בתדהמה, והשתאות מהיצור הפיזי הכי מפחיד שדרך על פרקט הפכו את כולנו לרדומים. בגיל 32 לברון הוא כבר אולד ניוז, ורק בפלייאוף מגיע הזמן להתפעל ממנו מחדש. אם פעם היה לנו עצב ייעודי בגוף שמתרגש כשלברון עולה לשחק, כבר מזמן איבדנו בו תחושה. כשמחברים את זה למה שעושים הארדן ו-ווסטברוק, אפשר להבין למה לברון לא יזכה בתואר החמישי שלו, אולי אפילו לעולם לא. ובניגוד לשניהם, לו כנראה יהיו דאגות יותר חשובות ביוני.
צפו: עשרת המהלכים הגדולים של לברון העונה >>>
קוואי לנארד: ההתקפה הכי טובה היא ההגנה
נתונים שקופצים: מדד יעילות 27.9 (3 בליגה), 3.8 נק׳ בקלאץ׳ (7 בליגה), תרומה לניצחונות: 12.6 (3 בליגה)
סיפור העונה: שחקן ההגנה הכי טוב בליגה הפך השנה גם לאיום התקפי אדיר. יחד עם קווין דוראנט, מדובר בשני השחקנים היחידים שמדורגים בטופ 3 במדדים המתקדמים של יעילות ותרומה לניצחונות ובטופ 10 בתרומה התקפית והגנתית לניצחונות. מה זה אומר? שלנארד משפיע על המשחק יותר מכל אחד אחר בגלל הוורסטיליות האדירה שלו. אה, וגם שדו קרב בינו לבין דוראנט בגמר המערב יהיה מצ׳ אפ יותר מהנה ומעניין מכל מה שיקרה בסדרת הגמר.
לנארד נכלל בטופ 10 בנקודות, אחוזים מהקו וחטיפות, וכבר הכריע השנה הרבה משחקים בדקות האחרונות. 5 שניות בניצחון על יוסטון מוקדם יותר החודש ישכנעו את כל הספקנים: שלשת קלאץ׳ אדירה שהפכה פיגור ליתרון 108:110, ומיד בצד השני גג אדיר על הארדן (הזכיר את הגג של לברון על איגודלה בגמר 2016). רצף קצר שממחיש היטב את האפקט העצום והדו צדדי של הסופרסטאר הכי שקט שידענו.
פופוביץ׳ אמר אחר כך: ״הארדן קולע שלשות, קוואי קולע אותן, סטף, השחקן הזה, השחקן ההוא, כולם. אבל אני לא יודע מי הולך לצד השני ועושה את מה שלנארד עשה״. יכול להיות שהוא לא מעוניין בכל תשומת הלב הזו, אבל מקפיצת המדרגה שעשה אי אפשר להתעלם, ואם סן אנטוניו גם תצליח לסיים ראשונה במערב, יהיה קשה מאוד להתווכח עם הרזומה של קוואי, וזה מה שיכול להעניק לו את הפרס.
בעוכריו עומדת הסטטיסטיקה המתקדמת. לעומת מבחן העין, בו מדובר בשחקן ההגנה הכי טוב בפער ניכר, המטריקות לא משחקות לטובתו. העובדה שגם כשהוא לא משחק, הספרס עדיין מצוינים - הקבוצה היחידה בה שום חיסרון של שחקן לא גורם לפלוס/מינוס שלילי, כמו גם השיפור בדירוג ההגנתי כשהוא לא על הפרקט, עובדת נגדו. האפקט השולי יחסית שיש לו מבחינה מספרית על הצלחת הקבוצה, עדות לשיטתיות וההמשכיות של סן אנטוניו, כנראה יקלקל את הסיכוי שלו להפתיע.
צפו ב-10 הביצועים הכי מרשימים של לנארד מהעונה
