הטוב עוד לפנינו

העונה הסדירה הגיעה לסיומה, משחקי הפלייאוף כבר בפתח ובליגת העל שלנו מותח בכל החזיתות. האמת שלא קל לסכם את הליגה הסדירה, שכן היו לנו שני סיבובים שונים בתכלית, אבל נהדרים, שרק פתחו לכולנו את התיאבון לקראת ההמשך.

בזמן שבעונות האחרונות היה שחקן שטרף את כל הליגה בקלות, ספורטאי העל ערן זהבי, ושחקן אחר, אליניב ברדה, שהחזיר מועדון גדול לצמרת וסימן את תחילת המהפכה, בעונה הנוכחית לא היה אף אחד כזה. השחקן המצטיין הוא כנראה זה שהכי חסר כבר תקופה ארוכה, מיגל ויטור, שהיה כל כך משמעותי להפועל באר שבע עד הפציעה שלו. זה אומר הכל.
 
מאבק האליפות
הסיבוב הראשון של הליגה היה כל כולו הפועל באר שבע, עם אחוזי הצלחה אדירים וקמפיין אירופאי פנטסטי. ברק בכר ניהל את התזמורת שניגנה סימפוניות נהדרות של כדורגל משובח, כשוויטור, מאור בוזגלו וטוני וואקמה היו פשוט מעל הליגה. לעומת זאת, הסיבוב השני כבר היה נצבע בצהוב והיה שייך למכבי ת"א אחרי שכלל גם את הקאמבק הנהדר, כשג'ורדי קרויף ירד לקווים אחרי פיטורי שוטה ארבלדזה.

סגנית האלופה הצליחה למחוק פער עצום של 10 נקודות מהאדומים תוך כדי שהיא מציגה כדורגל שוטף והכי חשוב - החזירה את כוח ההרתעה שלה. הרבה נקודות זכות מגיעות גם לוותיקים של הקבוצה כמו טל בן חיים הבלם, גל אלברמן, ברק יצחקי ויוסי בניון, שקיבלו את המפתחות והוכיחו מה היא מנהיגות במפגן כוח מרשים.

מצד שני, חשוב לזכור שהיו גם משברים לשתי הקבוצות. באר שבע סבלה מ"משבר האגו" הגדול והיא בעצמה עדיין בשלבי התאוששות ממנו, כשבמכבי ת"א, לראשונה בעידן ג'ורדי קרויף כמנג'ר מקצועי, הודו שנכשלו עם בחירת המאמן בתחילת העונה. העונה הנוכחית, שהתחילה כ"הפועל באר שבע ועוד 13", הפכה לליגה תחרותית וצמודה על כל פיסת הישג. אליפות, מקום באירופה, פלייאוף עליון והישארות.

האכזבות
אי אפשר לתאר במילים את גודל האכזבה מהכדורגל העגום של מכבי חיפה. הירוקים חוללו בקיץ מהפכה בחשיבה הניהולית שלהם, אבל מהר מאוד התחרטו בגלל בחירת אנשים לא נכונים עבורם, גם לתפקיד המנהל המקצועי וגם לתפקיד המאמן, והציגו כדורגל פשוט עגום למרות תקציב ענק של מאה מיליון שקלים.

גם הקיץ הקרוב יביא איתו סוג של מהפכה במועדון, שיש בו הכל באריזה מפוארת, חוץ מדופק בחדר הלבשה, שחקנים שעומדים בלחץ ודמות שתעטוף את המועדון ביכולת ניהול מקצועי איכותי. מכבי חיפה אמנם מסוגלת להשיג את הכרטיס לאירופה דרך המקום הרביעי, אבל אסור לה להתבלבל לקראת הקיץ ולחשוב שהיא בכיוון הנכון. יש לה חמישה שחקני הרכב (מקסימום חצי הרכב) שיכולים להמשיך להוות איזשהוא בסיס לעונה הבאה.

על הביזיון בהפועל ת"א אין הרבה מה להוסיף. לאף קבוצה שפושטת רגל וחייבת עשרות מיליוני שקלים אין זכות קיום באותה ליגה עם בניית סגל חדש. זה מגוחך. הכול הרגיש כמו פארודיה על הפועל תל אביב, מהניהול של כבירי ועד התיזוזים של גוטמן.

איכשהוא, גם עכשיו, נועלת הטבלה בדרך לפספס את ההזדמנות שקיבלה בגלל פאניקה והיסטריה סביב כל משחק שהיא לא מנצחת. חוסר היכולת של ההנהלה החדשה, מנחם קורצקי והשחקנים לייצר שקט בתוך המועדון מכניס אותו למערבולת גדולה יותר. מישהו שם חייב להתאפס לפני שיהיה מאוחר מדי.

ההפתעות
מכבי פ"ת היא ללא ספק ההפתעה הכי גדולה של הליגה. המלאבסים משחקים כדורגל אגרסיבי, אך למרות זאת גם התקפי. הרבה שחקני בית רעבים ובעיקר הנהלה, בראשות אבי לוזון, שינו זוארץ ועומר גולן, שהחזירה את הבסיס למועדון. מעל כולם ניצב קובי רפואה, שמעמיד קבוצה התקפית, יוזמת ומלאה בתשוקה כמעט מדי שבוע. שאפו גדול לשחקנים שנחשבו אפורים ועשו קפיצת מדרגה.

גם בני סכנין תחת יוסי אבוקסיס, שהצליחה להגיע בסופו של דבר לפלייאוף העליון, היא הפתעה נעימה שמוכיחה את התהליך החיובי שהוא עובר כמאמן וחוזר אל צמרת המאמנים בליגת העל. מתברר שהשקט הלא אופייני שהנהלת ני סכנין נתנה לו בתחילת העונה השתלם ובגדול.

הפלייאוף התחתון
הפספוס האדיר של הפועל קרית שמונה באי ההגעה לפלייאוף העליון היא מכה לא נעימה עבור איזי שרצקי ותומר קשטן, ששוב מפספס את המטרה ברגע מכריע בקריירה, זאת על אף שהקבוצה שיחקה כדורגל טוב במשך כל תקופתו מאז הגיע. הפועל חיפה צירפה את ניר קלינגר כמנג'ר והחתימה שמות מרשימים כמו עדן בן בסט ודור פרץ, אבל כשלה ברגעי האמת ויואב כץ יצטרך לחשוב איך הוא פתח את הכיס, אבל קיבל עוגמת נפש.

הפועל רעננה נמצאת במקום הריאלי שלה, אבל מציגה כדורגל פחות טוב מבעונה שעברה, כשחיים סילבס יצטרך לחשוב אם לבנות קבוצה שונה לגמרי או להמשיך הלאה לאתגר הבא. בתחתית הבוערת, הקרב הגדול יהיה בין הפועל כפ"ס, הפועל אשקלון והפועל ת"א, שצריכה להתאפס כי כרגע היא במצב גרוע בעיקר בגלל הפער בין הציפיות ליכולת. למזלן של כפ"ס ואשקלון, לאדומים הופחתו 9 נקודות והם בלחץ היסטרי, כך ששתיהן, למרות שהן קבוצות חלשות, יכולות לנצל הזדמנות חד פעמית ולהינצל.

נבחרת העונה הסדירה (3:4:3)
שוער: אריאל הרוש
בלמים: שיר צדק, אליסון דוס סאנטוס וטל בן חיים הבלם
קו ימין: דור אלו
קו שמאל: טל בן חיים החלוץ
קשרים: גידי קאניוק ודן איינבינדר
התקפה: מאור בוזגלו, וידאר קיארטנסון וטוני וואקמה

ספסל: אלי דסה, אברהם פאס, גל אלברמן, רומאריו פירס, מהראן ראדי, עידן ורד, איתי שכטר, בן שהר

השחקן הכי טוב שלא נכנס לנבחרת בגלל פציעה ארוכה: מיגל ויטור

תגלית העונה: עמרי גלזר. השוער הצעיר והנהדר של מכבי חיפה גבר על יונתן כהן מבני יהודה ועמית זנטי מקבוצתו שלו במאבק על התואר בזכות יכולת גדולה בין הקורות של הירוקים.