שתי קבוצות במשבר נפגשו אמש (חמישי) בהיכל, רק שמצבה הטבלאי של באסקוניה - עד לפני מספר שבועות אחת ההפתעות הנעימות של היורוליג, טוב בהרבה משל מכבי ת"א בכל הקשור לקרב על המקום ברבע הגמר.
עם זאת, צריך לתת קרדיט למכבי ולקהל שלה, שלמרות שהמשחק לא נכלל במנוי המקוצץ, ועל אף היעדר סיכוי ריאלי להגיע לטופ 8, כמעט ומילא את ההיכל.
חרף סיכויי העפלה אפסיים ומצב רוח שפוף במיוחד, מכבי הגיעה למשחק עם אנרגיות טובות, הרבה בזכות הדם המחודש שהזרים קווינסי מילר ובתוספת הבעת האמון של איינרס בגאצקיס בסילבן לנדסברג, שהחזיר לו במשחק מצוין. מכבי שיחקה כדורסל קבוצתי וסבלני יותר ביחס לשבועות האחרונים. הכדור עבר דרך הרבה ידיים בכל פוזשן והיה נראה שכל שחקן מנסה לייצר מהלכים קבוצתיים, ומכאן שאחוזי הקליעה עלו בהתאם. בחירת הזריקות הטובה יחסית של הצהובים עזרה להם לרדת להגנה בצורה מסודרת ובכך להגביל את הנשק המרכזי של באסקוניה - ההתקפות המתפרצות.
כבר בחמישייה הפותחת, כמו גם ברוב ההרכבים, שותפו שני ישראלים בחמישייה הצהובה (עובדים עבור הלחם והחמאה?...) ואלו הוסיפו חוכמה למשחק ההתקפה והראו שהם בכושר טוב ושיש על מי לסמוך בגזרת תעודת הזהות הכחולה.
אם לא הרגת משחק כשיכולת, ייתכן שלא תוכל כשתרצה
משחקים צריך לדעת להרוג כשאפשר. עם 14 נקודות הפרש נכנסה מכבי ת"א לרבע האחרון. בניגוד למה שמקובל לחשוב, אין לצהובים סגל עמוק כ"כ, והם בנויים יותר לרוחב מאשר לעומק. היעדר שחקן מטרה בצבע ו/או פינישר איכותי ואתלטי בגזרת הגבוהים, ולאור עודף הגארדים במעט עמדות, ניכר חוסר איזון, חוסר ביטחון ומוגבלות יחסית במשחק של הצהובים בשני צידי המגרש.
על מנת שלא לאבד את היתרון והביטחון (עוד יותר), על מכבי להמשיך לשחק באותה אינטנסיביות ונחישות מבלי להתייחס להפרש שמופיע על לוח התוצאות. מניסיונה המר במחציות השניות, מוצאת עצמה הקבוצה של בגאצקיס משחקת שלא עבור לנצח אלא על מנת שלא להפסיד. הגישה הזו לבדה תחזיר את היריבה למשחק.
* דווקא ברגעי ההכרעה ולמרות העייפות וגורם הלחץ, רמת הביצוע חייבת להתחדד, דהיינו דיוק בביצוע חסימות ותזמון בתרגילי ההתקפה, קריאת המצבים, התנועה ללא כדור, וכו'.
* חוק משמעותי שנכון תמיד ובמיוחד ברגעי ההכרעה אומר: KNOW YOUR FINISHERS. לא ייתכן שברגעי ההכרעה דווקא אנדרו גאודלוק נמצא עם הכדור והמיקוד של היריבה בגאודלוק גורם לו לקחת זריקות קשות או לייצר מצבי קליעה לשחקנים אחרים. גאודלוק הוא סקורר ופינישר, הוא לא זה שצריך לסדר לגל מקל זריקות מ-3 אלא ההפך הוא הנכון, מקל ואוחיון הם אלו שצריכים להפעיל את הגבוהים ולייצר מצבי קליעה לגאודלוק/סמית/לנדסברג/פניני. כשהשחקנים הנכונים זורקים מהעמדות שהם צריכים, אזי גם הירידה להגנה מסודרת יותר ומונעת מהיריבה סלים קלים במתפרצות.
* ברגעי ההכרעה רצוי להגיע לזריקות באחוזים גבוהים, והן בד"כ בצבע, שם גם הסיכוי למשוך עבירה וללכת לקו גבוה. למכבי אין בסגל שחקן מטרה בצבע, לא בגזרת הגבוהים ולא בגזרת הגארדים, ולכן משחק ההתקפה שלה חסר נשק משמעותי.
QUINCY PHONE HOME
אני שומע שקווינסי מילר הוא שחקן שעובד קשה, מתאמן חזק ואוהב את המשחק שהוא גם המקצוע שלו. אבל
התנהגותו הילדותית (ולמרות גילו הצעיר וחוסר ניסיונו אפילו מביכה) מעוררת תהייה אם שחקן כמותו בשל מספיק כדי לעזור למכבי ת"א להשיג את מטרותיה.
מילר חייב לשלוט באנרגיה המתפרצת והנהדרת שלו. לצד מהלכים טובים שלו, הפורוורד מבזבז יותר מדי אנרגיה בטראש טוק עם שחקני יריב, ובהתנהגותו הוא מאבד ריכוז בעצמו ופוגע בקבוצה שלו (העבירה השלישית, שהייתה גם בלתי ספורטיבית, העיבה על המחצית הראשונה הטובה מאוד שלו).
לאורך המשחק מילר רוצה מאוד את הכדור וזה טוב, אבל קולות הזינזאנה שהוא מייצר בכל רגע נתון מוציאים גם את חבריו לקבוצה מהשטף ההתקפי. לכל אלו מצטרפת בחירת זריקות שנשענת לעיתים תכופות מדי על אינסטינקטים ולא על ניצול נבון של מיס-מאצ'ים. אם מילר אכן קשוב למאמניו ופתוח לביקורת בונה ובתנאי שהוא בריא כמובן, אין ספק שהוא יכול להתקדם ולהפוך לנשק משמעותי וחשוב של מכבי ת"א, שכן נראה מיום ליום שויקטור ראד מפגין שפת גוף שלילית ומזיקה ולא נראה כמי שמסוגל להיות חלק מהניסיון של הצהובים לעקוץ תואר העונה.